גיל סנס
גיל סנס | |
---|---|
שם בשפת המקור: | Gill Sans |
תאריך פרסום רשמי | 1928 |
גיל סנס (באנגלית:Gill Sans) הוא גופן סנס-סריף הומניסטי, שעוצב על ידי אריק גיל ופורסם על ידי הסניף הבריטי של מונוטייפ בשנת 1928. הגופן מבוסס על "האלפבית התת-קרקעי" שעיצב אדוארד ג'ונסטון בשנת 1916 עבור הרכבת התחתית של לונדון.
כשהיה אמן צעיר, גיל סייע לג'ונסטון בשלבי הפיתוח המוקדמים של הגופן. בשנת 1926, דאגלס קלברדון, מדפיס-מו"ל צעיר, פתח חנות ספרים בבריסטול, וגיל צייר עבורה כיתוב על החזית בגופן סנס-סריף באותיות רישיות. בנוסף, גיל רשם עבורו סקיצה של אלפבית כמדריך לשימוש בהודעות עתידיות. באותו זמן, גיל כבר היה אמן אותיות ומגלף באבן ידוע, והחל לעבוד על עיצוב גופנים.
גיל קיבל הזמנה לפתח את האלפבית שלו למשפחה טיפוגרפית שלמה מידידו סטנלי מוריסון, מנהל במונוטייפ והיסטוריון הדפוס. מוריסון קיווה שהגופן ישמש כמתחרה בריטי לגל של גופני סנס-סריף גרמניים בסגנון "גאומטרי", שכלל את ארבר, פוטורה וקבל, אשר זכו לתשומת לב רבה בגרמניה בסוף שנות ה-20. גיל סנס פורסם על ידי מונוטייפ בשנת 1928, תחילה כאותיות רישיות לכותרות, ובהמשך עם אותיות קטנות. שאיפתו של גיל הייתה לשלב את השפעותיו של ג'ונסטון, גופנים סריפיים קלאסיים וכתובות רומיות כדי ליצור עיצוב שנראה גם מודרני וגם קלאסי. מכיוון שהגופן עוצב לפני שהיה מקובל להשתמש בטקסט סנס-סריף לכל המסמך, המשקל הרגיל שלו מודגש יותר מגופני גוף טקסט מודרניים.
כבר בשנה שלאחר פרסומו זכה הגופן להצלחה מהירה, כאשר חברת רכבת לונדון וצפון-מזרח אימצה אותו לכל הכרזות, לוחות הזמנים והפרסומים שלה. לאחר מכן, בריטיש רייל אימצו אותו כגופן הסטנדרטי שלהם כאשר חברות הרכבות הולאמו בשנת 1948. בנוסף, Gill Sans שימש בכריכות המודרניסטיות והפשוטות בכוונה של ספרי פינגווין, וכן בגופנים גדולים במיוחד עבור כרזות והודעות בריטיות באותה תקופה. הגופן נחשב לאחד המרכזיים בדפוס הבריטי לאחר השקתו ונשאר פופולרי מאוד. לעיתים מכונה "ההלווטיקה הבריטי" בשל השפעתו הרבה על העיצוב הבריטי.
מונוטייפ הרחיבה במהרה את המשקל הרגיל למשפחה טיפוגרפית רחבה, אשר ממשיכה להימכר גם כיום. גרסה בסיסית שלו נכללת עם חלק מתוכנות מיקרוסופט וכן בין גופני macOS.
מאפיינים

הפרופורציות של Gill Sans נובעות מאותיות רומיות מונומנטליות באותיות הרישיות ומאותיות ב"סגנון ישן" בגופן הסריפי באותיות הקטנות. שילוב זה מעניק ל-Gill Sans סגנון שונה מאוד מגופני סנס-סריף גאומטריים כגון Futura, המבוססים על ריבועים ומעגלים פשוטים, או גופנים בסגנון גרוטסק "תעשייתי" כמו Akzidenz-Grotesk, Helvetica ו-Univers, המושפעים מסגנונות כתיבה מהמאה ה-19.[1][2][3][4]
לדוגמה, בהשוואה לגופני סנס-סריף גרוטסקיים, ה-"C" וה-"a" של Gill Sans הם בעלי מבנה פחות "מקופל", עם פתחים רחבים יותר.[5] האותיות "a" ו-"g" בגופן הרגיל (roman) הן בגרסה הדו-קומתית, ולא בגרסת החד-קומתית הנפוצה בכתיבה ידנית ובאותיות גוטיות, אשר מופיעה לעיתים קרובות בגופנים גרוטסקיים ובמיוחד בגופנים גאומטריים.

האותיות הרישיות של Gill Sans מבוססות בחלקן על אותיות רומיות כפי שהופיעו על עמוד טראיאנוס ברומא, תוך שמירה על שונות רבה ברוחב האותיות. אותיות אלו הפכו לסטנדרט לכתובות חקוקות בבריטניה באותה תקופה: מורו של ג'יל, אדוארד ג'ונסטון, כתב כי "האותיות הרומיות תפסו את המקום העליון בקריאותן וביופיין. הן הצורות הטובות ביותר לכתובות החשובות והמרשימות ביותר".[6][7][8][9]
בעוד גיל סנס אינו מבוסס על עקרונות גאומטריים מוחלטים כמו גופני הסנס-סריף הגאומטריים שקדמו לו, יש בו אלמנטים גאומטריים מסוימים.[א] האות "J" יורדת מתחת לקו הבסיס, ה-"O" קרובה מאוד לצורה מעגלית מושלמת, וה-"M" מבוססת על פרופורציות של ריבוע, עם קווים אמצעיים שנפגשים במרכז. מבנה זה לא נבע מהחריטה הרומית אלא דומה מאוד לעיצוב של Johnston.[8][ב] בנוסף, האותיות "E" ו-"F" הן צרות יחסית.

השפעת האותיות הסריפיות המסורתיות ניכרת גם באותיות "a" ו-"g" ה"דו-קומתיות", בניגוד לאלו של Futura, וכן באות "t", שלה עיקול מובהק ימינה בחלקה התחתון וחיתוך אלכסוני בפינה השמאלית העליונה, בעוד שב-Futura היא מורכבת משני קווים ישרים בלבד.[10] האות "a" גם הולכת ונהיית צרה יותר כלפי ראש הלולאה שלה - תכונה נפוצה בגופנים סריפיים אך פחות שכיחה בגופני סנס-סריף.
בעקבות הדגם המסורתי של גופנים עם סריפים, הכתב הנטוי של Gill Sans שונה מהכתב הרגיל, בעוד שגופני סנס-סריף רבים פשוט מטים את האותיות בסגנון שנקרא כתב נטוי. הדוגמה הבולטת ביותר היא האות "a", שהופכת לעיצוב "קומה אחת" הדומה לכתב יד, וכן האות הקטנה "p", שלה זנב קליגרפי משמאל המזכיר גופנים נטויים של ויליאם קאסלון מהמאה ה-18.[8][11] האות הנטויה "e" היא מתונה יותר, עם קו ישר בתחתית במקום עיקול כפי שנהוג בגופנים עם סריפים.[8][ג] בדומה לרוב הגופנים עם סריפים, גרסאות ומשקלים שונים של Gill Sans משתמשים בליגטורות המאפשרות לאות "f" הרחבה להתחבר לאותיות הבאות או להימנע מהתנגשות איתן.[11]
עיצוב האותיות של Gill Sans אינו עקבי בין הסגנונות השונים (או אפילו בגודליה השונים של אותה גרסה בתקופת הדפוס המתכתי), במיוחד במשקלים Extra Bold ו-Extra Condensed, כאשר הסגנון Ultra Bold הוא למעשה עיצוב שונה לחלוטין ושווק בתחילה כגופן נפרד.[14] דן ראטיגן, מעצב ב-Monotype בתקופה הדיגיטלית וכותב מאמר על התפתחות Gill Sans לאחר מותו של ג'יל, ציין: "Gill Sans התפתח באופן אורגני... הגישה שלו לטיפוגרפיה אינה שיטתית. הוא מייצג היטב את התקופה בה נוצר ואת אופני השימוש בו".[15][16][ד]
במשקלים הקלים, החיתוך האלכסוני בצד שמאל העליון של האות "t" הרגילה מוחלף בשני קווים נפרדים.[ה] ממשקל Bold ומעלה, האותיות "i" ו-"j" בעיצוב חריג, עם נקודות קטנות באופן משמעותי מגוף האות עצמה.[18][19][20]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Although it is now common to classify Gill Sans and Futura as following separate directions in typeface design, humanist and geometric, this did not seem obvious to contemporary writers who often saw both as a new, more personalised development of the sans-serif letter. Some sources of the period distinguish sans-serifs into the "grotesques" of the nineteenth century and the modern "sans-serifs" of the twentieth, or similar classification structures.
- ↑ James Mosley writes that it is "tempting to speculate" that this may have been Gill's idea even in the Johnston type, since it does not resemble Johnston's calligraphy, although there are naturally many past precedents for the design in signpainting and type.
- ↑ Morison had argued for the theory that an oblique made a better match than an italic to an upright font through offering less of a contrast to it. This contention had been a major part of the protracted and tense development of the Perpetua project, begun before Gill Sans but released second, since Monotype management scrapped the oblique for a more normal italic.[12] Morison ultimately abandoned the idea and ruefully noted that Times New Roman had an italic that owed "more to Firmin Didot than dogma."[13]
- ↑ At this time the idea that sans-serif typefaces should form a consistent family, with glyph shapes as consistent as possible between all weights and sizes, had not fully developed: it was quite normal for families to vary as seemed appropriate for their weight until developments such as the groundbreaking release of Univers in 1957.[17]
- ↑ This is necessary since the slanting cut would unbalance the letter if the stroke weights were lighter.
- ↑ Tracy, Walter (בינואר 2003). Letters of Credit: A View of Type Design. D.R. Godine. pp. 87–98. ISBN 978-1-56792-240-0.
{{cite book}}
: (עזרה) - ↑ Kupferschmid, Indra (13 במאי 2012). "Multi-axes type families". kupferschrift. נבדק ב-8 בדצמבר 2014.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ Gerstner, Karl (1963). "A new basis for the old Akzidenz-Grotesk (English translation)" (PDF). Der Druckspiegel. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 באוקטובר 2017. נבדק ב-15 באוקטובר 2017.
[Futura and Gill Sans from] the nineteen-twenties are highly individual interventions in typeface development. They both bear the stamp of the people who designed them...Gill was attempting, ideally, to establish a link to tradition. He drew a sans-serif typeface, [like Renner with Futura] with the aid of the compass and ruler, but based on the visual regularity of a serif roman.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Gerstner, Karl (1963). "Die alte Akzidenz-Grotesk auf neuer Basis" (PDF). Der Druckspiegel. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 באוקטובר 2017. נבדק ב-15 באוקטובר 2017.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Majoor, Martin (29 בנובמבר 2004). "My Type Design Philosophy". Typotheque. נבדק ב-12 בנובמבר 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 Nash, John. "In Defence of the Roman Letter" (PDF). Journal of the Edward Johnston Foundation. נבדק ב-13 באוקטובר 2016.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 Mosley, James (1964). "Trajan Revived". Alphabet. 1: 17–48.
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Tam, Keith (2002). Calligraphic tendencies in the development of sanserif types in the twentieth century (PDF). Reading: University of Reading (MA thesis). אורכב מ-המקור (PDF) ב-6 בספטמבר 2015. נבדק ב-19 באוגוסט 2015.
{{cite book}}
: (עזרה) - ↑ Johnston, Edward (1906). Writing & Illuminating & Lettering. Macmillan. pp. 268–269, 384, 391.
- ↑ Rabinowitz, Tova (1 בינואר 2015). Exploring Typography. Cengage Learning. pp. 127–9. ISBN 978-1-305-46481-0.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 "Fifty Years of Typecutting" (PDF). Monotype Recorder. 39 (2): 11, 21. 1950. נבדק ב-12 ביולי 2015.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Allan Haley (15 בספטמבר 1992). Typographic Milestones. John Wiley & Sons. pp. 91–98. ISBN 978-0-471-28894-7.
{{cite book}}
: (עזרה) - ↑ Morison, Stanley (7 ביוני 1973). A Tally of Types. CUP Archive. pp. 124–5. ISBN 978-0-521-09786-4.
{{cite book}}
: (עזרה) - ↑ Lecture on the history of Gill Sans, Eye Magazine (באנגלית)
- ↑ Rhatigan, Dan. "All about Workflow". Eye Magazine. נבדק ב-15 בפברואר 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ Rhatigan, Daniel (בספטמבר 2014). "Gill Sans after Gill" (PDF). Forum (28): 3–7. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 בפברואר 2015. נבדק ב-26 בדצמבר 2015.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Budrick, Callie; Biemann, Emil (1961). "Subtleties of the Univers". Print. נבדק ב-22 בינואר 2016.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Coles, Stephen. "Questioning Gill Sans". Typographica. נבדק ב-18 בדצמבר 2015.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ "Eric Gill" (PDF). Monotype Recorder. 41 (3). 1958. נבדק ב-16 בספטמבר 2015.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ↑ Coles, Stephen (2009). "A Cure for the Common Font". HOW.
[The] Light and Roman styles look pretty good on nearly anything. But it suffers from ubiquity…not to mention the dirty secret that many designers don’t discover until it's too late: the family gets more and more awkward towards the heavy end of the spectrum.
ביבליוגרפיה
- Sebastian Carter. Twentieth Century Type Designers. W.W. Norton, 1995. מסת"ב 0-393-70199-9.
- Johnson, Jaspert & Berry. Encyclopedia of Type Faces. Cassell & Co, 2001. מסת"ב 1-84188-139-2.
- Ott, Nicolaus, Friedl Fredrich, and Stein Bernard. Typography and Encyclopedic Survey of Type Design and Techniques Throughout History. Black Dog & Leventhal Publishers. 1998, מסת"ב 1-57912-023-7.
- Ovenden, Mark. Johnston and Gill: Very British Types. Lund Humphries. 2016, מסת"ב 978-1-84822-176-5
גיל סנס40895412Q255886