גלון (טיראן סירקוסאי)
גלון (ביוונית: Γέλωνος; המאה ה-5 לפנה"ס) היה הטיראן העיר סירקוסאי שבסיציליה. היה אחד האנשים המשפיעים ביותר בסיציליה בדורו. נודע בין היתר כמי שהביס את הקרתגים בקרב הימרה.
משפחתו
הרודוטוס כותב שמשפחתו של גלון מוצאה היה באי טלוס. משפחתו היו כוהנים לפרספונה ודמטר[1] בעיר גלה, ותפקיד זה עבר בירושה. אביו היה דאינומנס, היו לו שלושה אחים היירון, פולזילוס, ותרסיבולוס, כולם היו טיראנים אחריו.
הוא נולד בעיר גלה שבסיציליה. באותם ימים החלק המזרחי של העיר היה בשליטת היוונים שהקימו שם ערים שנשלטו בידי טיראנים. החלק המערבי היה נתון לשליטת קרתגו, וחלק משבטי הילידים עוד שמרו על מידה כלשהי של אוטונומיה. טיראן גלה באותם ימים היה היפוקרטס שעלה לשלטון אחרי מותו של אחיו קלאנדרוס.
עלייה לשלטון
גלון שרת בצבאו של היפוקרטס כקצין פרשים ונודע באומץ ליבו ובפיקחותו. לאחר מותו של היפוקרטס בקרב על העיר מגרה היבליה היו אמורים לרשת את מקומו שני בניו אוקלידס וקלאנדרוס אולם מכיוון שהיו קטינים תפס גלון את השלטון באמתלה של הגנה עליהם. התושבים ניסו להתמרד ולהשתחרר מעול הטיראניה אולם גלון דיכא את ההתקוממות.
העיר סירקוסאי נשלטה בידי קבוצת אריסטוקרטים, אולם האיכרים מרדו בהם והקימו משטר דמוקרטי. האריסטוקרטים נאלצו להימלט ולבקש עזרה מגלון, גלון מצידו שמח על ההזדמנות לכבוש את סירקוסאי. הדמוקרטים לא היו ערוכים למלחמה ונכנעו לו כשאך הופיע בשערי העיר בשנת 485 לפנה"ס. גלון הפך לטיראן סירקוסאי והעתיק את מושבו לשם. הוא חפץ להפוך את סירקוסאי לעיר מבוצרת וחזקה, את גלה הוא הותיר בידי אחיו היירון. הוא החריב עד היסוד את העיר קמרינה את התושבים הגלה לסירקוסאי. כן עשה עם מעמד האצולה של גלה. זמן מה לאחר מכן התקיפה העיר מגרה היבליה שטחים בשליטתו, גלון ניצל זאת כתירוץ להחריב את העיר את בני האצולה העביר לסירקוסאי ונתן להם אזרחות סירקוסית, את המון העם מכר לעבדים. ליחס דומה זכו תושבי העיר אובויה. הוא הקים צבא שכירים שמנה אולי 10,000 שכירי חרב רובם מהשבטים הסיקילים, הוא נתן לכולם אזרחות סירקוסית. הוא גם נישא לדימרטה בתו של תרון מאקרגס. באמצעים אלו תוך 10 שנים הפך גלון לטיראן החזק ביותר בסיציליה.[2]
גלון והפרסים
כאשר תכנן חשיארש הראשון מלך פרס לכבוש את יוון, פנו נציגים מאתונה וספרטה לגלון בבקשת עזרה. גלון נזף בהם על כך שלא נענו לפנייתו כאשר ביקש מהם לסייע לו בסכסוך עם קרתגו. הוא הסכים לשלוח 200 ספינות, 20,000 הופליטים, 4,000 פרשים, ו-4,000 קשתים וקלעים, בתנאי שהוא יהיה זה שיפקד על הצבא. השגריר הספרטני התפרץ לדבריו וטען שהספרטנים צריכים לפקד על הצבא, גלון הסכים להתפשר ולפקד על הצי. אולם אז התפרץ השגריר האתונאי וטען שעל הצי האתונאים צריכים לפקד. גלון זעם והודיע שהוא מבטל את התמיכה, אם כי שלח את אחד מאנשיו ליוון עם מתנות והורה לו להעניק אותן למלך פרס אם הפלישה תצליח, ולהקדיש אותן לאפולו אם היא תיכשל.[3]
גלון נגד קרתגו
ערך מורחב – קרב הימרה
באתם ימים חותנו של גלון תרון כבש את העיר הימרה שנשלטה בידי טרילוס. טרילוס נמלט אל חתנו אנקסילאוס מרגיון ויחד שכנעו את מלך קרתגו חמילקרת מאגו לבוא לסיציליה ולהחזיר אותו לשלטון. אנקסילאוס אף הפקיד את שני בניו כבני ערובה בקרתגו. חמילקרת הגיע בראש צבא גדול לסיציליה, תרון הזעיק את גלון לעזרה, חמילקרת הביס את הצבא של תרון ועמד לכבוש את הימרה, אולם גלון הופיע ברגע הקריטי של הקרב במסווה של כוח של בעלי הברית של חמילקרת והעלה באש את הספינות הקרתגיות, חמילקרת נהרג בקרב.
לאחר הקרב השתררה פאניקה בקרתגו. בני משפחתו של חמילקרת הוגלו, ומשטר המלוכה נחלש. הקרתגים מיהרו לכרות הסכם שלום עם היוונים, על פי ההסכם קרתגו שילמה פיצויים בסך 2,000 כיכרות כסף ובנתה שני מקדשים לאלים היווניים, העיר הימרה נותרה בשליטת תרון, אם כי הקרתגים לא נדרשו לפנות שטחים. גלון הוסיף להסכם פיסקה נוספת שבה דרש מקרתגו להפסיק את מנהג קורבנות האדם שהיה מקובל אצלה. פיסקה זו גרמה למונטסקייה לכנות את ההסכם "חוזה השלום האציל ביותר שנזכר אי פעם בהיסטוריה".[4] אם כי ככל הנראה הייתה הפיסקה על הנייר בלבד שכן קרתגו המשיכה להקריב קורבנות אדם. לא ברור מדוע גלון לא ניצל את ניצחונו ולא דרש מקרתגו לפנות שטחים. דיודורוס טוען שהקרתגים שיחדו את דימרטה אשתו של גלון כדי שתשפיע על בעלה.
דיודורוס טוען שלקרתגו היה הסכם עם פרס,[5] והרודוטוס טוען שהקרב התרחש במקביל לקרב סלמיס. אם כי משה עמית סבור שהקרב היה בסך הכל עוד אחד מהסכסוכים הרבים שהתרחשו בין קרתגו ליוונים, ובמסורת מאוחרת נקשר הקרב עם קרב סלמיס.[6]
מורשת
גלון נחשב לרוב לטיראן חיובי יחסית. פלוטרכוס כתב עליו שהוא "עשה, כנראה, את העיר תאווה לעיניים תחת שלטון יחיד".[7] מאוחר יותר, בימי טימוליאון, כאשר נהרסו מרבית האנדרטאות שבנו הטיראנים בעיר, רק האנדרטה של גלון הותרה על כנה. גלון מת בשנת 478 לפנה"ס, היו לו בנים אבל הוא חילק את ממלכתו בין אחיו. היירון הראשון זכה במעמד השליט, פולזילוס היה למפקד הצבא ואף נישא לדמרטה אלמנתו של גלון, תרסיבולוס האח השלישי לא קיבל שום תפקיד משמעותי בשלב זה. מאוחר יותר הסתכסכו פולזילוס והיירון, ופולזילוס נמלט.
לקריאה נוספת
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה. עותק דיגיטלי בתוך: אתר דעת.
- הרודוטוס, היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשס"ב. (הספר בקטלוג ULI)
- צבי הרמן. קרתגו - המעצמה הימית. תל אביב, הוצאת מסדה, 1963.
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather and others. Cambridge (MA) Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933-1967. Digitized copy of books 1-32 in: LacusCurtius. (Battle of Himera: book 11.20 ff.)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
