גמא בזאב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
γ בזאב
Lupus constellation map.svg
Cercle rouge 100%.svg
מיקומו של γ בזאב בקבוצת זאב
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים זאב
שמות נוספים HD 138690, HJ 4786
סוג מערכת בת 3 כוכבים
בהירות נראית 2.765 (משותפת)[1]
עלייה ישרה 15ʰ 35ᵐ 08.45ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה ‏00.32″ ‏10′ ‏41°‏- מילי-שניות קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 2.79- (משותפת)
מרחק 420 שנות אור
128.77 פארסק[1]
עוצמת הארה פי 1,100 (משותפת) מהשמש
גיל 18.6[2] מיליון שנים
מערכת
כוכבים נלווים γ בזאב Aa,‏ γ בזאב Ab,‏ γ בזאב B
γ בזאב Ab / Aa
נתוני תצפית
סוג תת-ענק כחול / לא ידוע
בהירות נראית 3.5 (משותפת)[3]
סיווג ספקטרלי B2 IV / ?[3]
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 2.05- (משותפת)
רדיוס 7 / ?[4] רדיוסי שמש
מסה 13.24 / 1.1[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 560 (משותפת) מהשמש
טמפרטורה 20,900[5] / ? K
מערכת
כוכבים נלווים γ בזאב B
γ בזאב B
נתוני תצפית
סוג תת-ענק כחול
בהירות נראית 3.6[3]
סיווג ספקטרלי B2 IV[3]
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 1.95-
רדיוס 7~[6] רדיוסי שמש
מסה 12.74[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 520 מהשמש
טמפרטורה 20,900[5] K
מערכת
כוכבים נלווים γ בזאב A

γ בזאב הוא הכוכב השלישי בבהירותו בקבוצת הכוכבים זאב עם בהירות מדרגה 2.765. בדומה לשאר כוכבי הקבוצה הבהירים הוא לא קיבל שם משלו בתרבות המערבית, ככל הנראה בשל מיקומו הדרומי שמקשה על הצפייה בו מאירופה והמזרח התיכון.

מאפיינים

γ בזאב הוא מערכת בת שלושה כוכבים שנמצאת במרחק של כ-420 שנות אור ממערכת השמש. המערכת מורכבת מכוכב כפול ספקטרוסקופי שלא ניתן להפריד באמצעים אופטים בין מרכיביו, שמסומן γ בזאב A, ובן זוג שמסומן γ בזאב B. הזוג γ בזאב A ו-γ בזאב B מקיפים זה את זה במסלול אליפטי למדי במרחק שנע בין 41 יחידות אסטרונומיות ו-127 יחידות אסטרונומיות בזמן מחזור של 190 שנים.[7] מישור ההקפה נטוי ב-5 מעלות בלבד ביחס לקו הראייה מכדור הארץ, אך הזווית לא מספיק קטנה כדי ליצור ליקוי. בני הזוג המרכיבים את γ בזאב A מסומנים כ-γ בזאב Aa ו-γ בזאב Ab ומקיפים זה את זה בזמן קצר בהרבה של 2 ימים, 19 שעות ו-23.5 דקות ובמרחק קטן מעשירית יחידה אסטרונומית.[8]

תכונות γ בזאב Aa ו-γ בזאב Ab

γ בזאב Aa הוא תת-ענק כחול מסוג ספקטרלי B2 IV (לפעמים מסווג ככוכב הסדרה הראשית כחול מסוג ספקטרלי B2 V), מסתו מעט יותר מ-13 מסות שמש ורדיוסו כ-7 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו כ-21,000 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 560 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל הטמפרטורה הגבוהה של פניו רוב קרינתו היא בתחום העל-סגול, כך שעוצמת ההארה הכוללת שלו היא למעלה מפי 10,000 מעוצמת ההארה של השמש.[4]

על בן הזוג העמום בהרבה, γ בזאב Ab, לא ידוע כמעט דבר, שכן המרחק הקטן בין בני הזוג וההבדל הגדול בבהירותם לא מאפשר למדוד את הספקטרום של אורו וללמוד ממנו על תכונותיו. קיומו מוסק משינויים מחזוריים במהירות הרדיאלית של γ בזאב Aa וניתן להעריך שמסתו היא מעט יותר ממסת שמש אחת. לא ידוע מה נטיית מסלול ההקפה ביחס לקו הראייה אל בני הזוג, אך אם מדובר ב-5 מעלות, בדומה למסלול ההקפה של γ בזאב A ו-γ בזאב B, אז רדיוס המסלול הוא כעשירית יחידה אסטרונומית. אם הזווית גדולה מכך אז הרדיוס קטן יותר.

תכונות γ בזאב B

γ בזאב B הוא גם כן תת-ענק כחול, כמעט זהה ל-γ בזאב Aa ובעל אותו סוג ספקטרלי, אך מסתו מעט קטנה יותר ומוערכת בקצת פחות מ-13 מסות שמש. גם רדיוסו וטמפרטורת פניו דומים או מעט קטנים מאלו של γ בזאב Aa. בשל הבדלים אלו עוצמת הארתו נמוכה בכ-7 אחוזים מעוצמת ההארה של γ בזאב Aa.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 SIMBAD:γ Lupi
  2. ^ N. Tetzlaff, R. Neuhäuser & M. M. Hohle: A catalogue of young runaway Hipparcos stars within 3 kpc from the Sun, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 410, Iss. 1, p. 190 (2011)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 A. A. Tokovinin: MSC - a catalogue of physical multiple stars, Astronomy & Astrophysics Supplement series, Vol. 124, p. 75 (1997)
  4. ^ 4.0 4.1 M. S. Vardya: Dimensional approach to mass loss - O- and B-type stars, Astrophysics & Space Science, vol. 107, no. 1, p. 149 (1984)
  5. ^ 5.0 5.1 E. J. de Geus, P. T. de Zeeuw & J. Lub: Physical parameters of stars in the Scorpio-Centaurus OB association, Astronomy & Astrophysics, vol. 216, no. 1-2, p. 44 (1989)
  6. ^ Aa בזאב γ דומה לשל
  7. ^ O. Yu. Malkov, V. S. Tamazian, J. A. Docobo & D. A. Chulkov: Dynamical masses of a selected sample of orbital binaries, Astronomy & Astrophysics, Vol. 546, id. A69 (2012)
  8. ^ H. Levato, S. Malaroda, N. Morrell & G. Solivella: Stellar multiplicity in the Scorpius-Centaurus association, Astrophysical Journal Supplement Series, vol. 64, p. 493 (1987)