הגניזה האפגנית
הגניזה האפגנית היא אוסף של מאות כתבי יד יהודיים ומוסלמיים, שמקורם במערות בצפון אפגניסטן. כתבי היד היהודיים, כולם מן המאה ה-11, כוללים כתבים בעברית, בארמית, בערבית יהודית ובפרסית יהודית, שכתובים באותיות עבריות, ותוכנם הוא תעודות משפטיות ומסחריות, כתבי קודש וגם מכתבים אישיים. בנוסף לכך נמצאו כתבים מוסלמיים, דתיים, מסחריים ומשפטיים בערבית ובפרסית, שמתוארכים למאות ה-12 וה-13, עד לכיבוש המונגולי.[1]
למרות השימוש במונח גניזה, אין מדובר בגניזה במובן המקובל של המילה, כלומר בכתבי קודש שנאספו באגף של בית כנסת, אלא בארכיון של משפחת סוחרים יהודית שחיה על דרך המשי. הגניזה האפגנית מכונה כך כמקבילה לגניזה הקהירית, משום אופי החומר שנמצא בה ומשום חשיבותה למחקר של תולדות היהודים באזור.[2]
גילוי הגניזה ומקורה
שלא כמו התעודות מן הגניזה הקהירית, התעודות מן הגניזה האפגנית לא התגלו באתרן, אלא נמצאו אצל סוחרי עתיקות בארצות שונות, בעיקר באנגליה. הקטעים הראשונים צצו בשנות ה-90 של המאה ה-20, אבל עיקר החומר הופיע בשוק סוחרי העתיקות סביב שנת 2011. על פי עדויות שנאספו מאז, התעודות נמצאו במערות בסביבות באמיאן בצפון אפגניסטן, על דרך המשי. התעודות שמקורן יהודי היו, ככל הנראה, חלק מן הארכיון של משפחת יהודה בן דניאל אבו נצר – סוחר ואיש נדל"ן יהודי עשיר, ובנו סימן טוב. רוב הקטעים שנמצאו עד עתה נרכשו על ידי הספרייה הלאומית .[3]
הרקע ההיסטורי והתרבותי
האזור שבו התגלתה הגניזה האפגנית היה חלק ממרחב גדול בהרבה, בשליטה פרסית, בשם ח'וראסאן, שיש לגביו אזכורים לא מעטים בספרות היהודית במהלך הדורות. אבל, עד למציאת הגניזה האפגנית, העדויות מתוך המרחב עצמו היו מועטות. נמצאו בעבר כתובות סלע, ובשנת 1957 נחשף בית קברות יהודי בג'אם, שהכתובות על המצבות בו היו בפרסית-יהודית. המצבות כללו תארים זהים לאלו היו מוכרים מבבל ("חכם", "מלמד" "ראש בית הכנסת"), מה שמצביע על השפעה בבלית בולטת. נראה שקהילת הסוחרים העשירה שהשאירה אחריה את הארכיון שהוא עיקר הגניזה, תרמה לישיבות בבל, ואלה בתמורה שלחו לה שליחים שירביצו תורה, וישמשו שוחטים, מוהלים ומלמדים.[4]
גוף החומר של הגניזה האפגנית מלמד על קהילה יהודית עשירה בחומר וברוח. מדובר בקהילה שישבה על דרך המשי, דרך מעבר הסחורות מסין והודו למזרח התיכון ולאירופה, סחורות שכללו משי, תבלינים, אבנים טובות, ולא פחות מכך – עבדים ושפחות, ואיתם עברו גם ידיעות ממזרח למערב, והשפעות תרבותיות. גם בקרב הסוחרים שהעבירו את הסחורות ממזרח למערב ולהפך היו יהודים רבים, והם יצרו קשרים עם הקהילות היהודיות של המזרח, ביקרו בבתי כנסת ונפגשו עם ההנהגה הדתית של הקהילות, והביאו איתם גם הלכות ומנהגים, נוסחי תפילה ופיוטים ועדכנו את הקהילות שבדרך בקורותיהם של היהודים בתפוצות אחרות.
במקביל, נראה שבני ביתו וקהילתו של אבו נצר היו מעורים בחיי שכניהם המוסלמים. מן התכתובות המשפטיות והמסחריות עולה שהסוחרים היהודים של האזור היו מכובדים ובעלי השפעה בקרב שכניהם המוסלמים, ושנעזרו במערכת המשפט המוסלמית.[5]
שתי הקהילות, היהודית והמוסלמית, נפגעו קשה בעקבות הפלישה המונגולית, שהחלה בשנת 1215.
תוכן התעודות
בכלל התעודות שהתגלו עד היום מן הגניזה האפגנית, יש שני רובדי חומר: חומר יהודי, שרובו ככולו מראשית המאה ה-11, ומקורו ככל הנראה בארכיון המשפחתי, וחומר מוסלמי מן המאה ה-12 ועד לפלישה המונגולית, בראשית המאה ה-13.
התעודות נכתבו בשש שפות (עברית, ארמית, פרסית-יהודית, ערבית-יהודית, ערבית ופרסית). רוב החומר מורכב מדפים יחידים של חיבורים שונים, במצב שימור בעייתי.
התעודות היהודיות מכילות מכתבים עסקיים ואישיים, חומר מסחרי, אדמיניסטרטיבי ומשפטי, שנוגע בעיקר בעסקי המסחר של משפחת אבו נצר, כולל פנקסי חובות. לצד אלו, התגלה אוסף כתבי קודש וכן קטעי ספרות, פיוטים וקינה על מותו של אחד מחשובי הקהילה. בכתבי הקודש נמצאו פסוקים מן התנ"ך ופירוש לפסוקים מן התנ"ך, דפים מתוך תרגום של ספר ישעיהו לערבית יהודית, וקטע ממסכת עבודה זרה במשנה – העדות הקדומה ביותר להימצאות ספרות תלמודית ממזרח לבבל. גם דפים מחיבורים של רב סעדיה גאון, נמצאו, שכוללים קטעים שאינם מופיעים במקורות אחרים. אלה עוסקים בעיקר בהתייחסותו לפולמוס סביב ספרו של חיוי הבלכי, כלומר איש העיר בלך, כיום באפגניסטן, ספר שמעביר ביקורת על המקרא. באוסף הספרייה הלאומית מצוי גם סידור תפילות שבת, שבו הקידוש לשבת מסתיים בנוסח מיוחד, הלקוח מספר נחמיה ט' 14: "וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ".[6] סידור תפילה אחר, הרה-חשיבות, הוא "הכותר הליטורגי האפגני" (ALQ), סידור בשלוש שפות - עברית, ארמית ופרסית-יהודית - שהוא גם הספר (קודקס) העברי הראשון שהתגלה. הוא מכיל תפילות שבת, פיוטים לסוכות, והגדה של פסח. חלקו נכתב במהופך. הסידור, שמוצג במוזיאון התנ"ך בוושינגטון, נכתב על המחקר לפני שנת 780.[7]
כל התעודות שנרכשו על ידי הספרייה הלאומית עברו דיגיטציה והן פתוחות לעיון הקהל הרחב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
ניר חסון, מדרך המשי לירושלים: מסע התלאות של הגניזה האפגנית, באתר הארץ, 10 ביוני 2016- ניר חסון, הספרייה הלאומית רכשה את אוסף הגניזה האפגנית שהובא לישראל, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2016
- הגניזה האפגנית השנייה באתר הספרייה הלאומית
- מסע ותגליות על דרך המשי באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ ניר חסון, הספרייה הלאומית רכשה את אוסף הגניזה האפגנית שהובא לישראל, באתר TheMarker, 14 בספטמבר 2016
- ↑ Benzi Bezalel (2012-03-29), הגניזה האפגנית - חלק 4, נבדק ב-2025-04-17
- ↑ הסכת הספרנים, מסעות ותגליות על דרך המשי, באתר הספרנים, 2022-04-11
- ↑ יוסף כהן אלרן | 22 בנובמבר 2016 בשעה 11:54, הסיפור מאחורי הגניזה האפגאנית | בן–ציון יהושע–רז, באתר מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות, 2016-11-20
- ↑ הסדנה להיסטוריה חברתית, כיצד איזנו יהודי אפגניסטאן בין עבודה ומשפחה, יהדות ואסלאם?, באתר הארץ, 12 באפריל 2016
- ↑ הסכת - יהודים על דרך המשי, באתר יד יצחק בן־צבי
- ↑ Afghanistan Liturgical Quire, Museum of the Bible (באנגלית)
הגניזה האפגנית41627934Q4689067