גשר ז'אק-גבריאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גשר ז'אק-גבריאל
Pont Jacques-Gabriel
גשר ז'אק-גבריאל
גשר ז'אק-גבריאל
מידע כללי
סוג גשר קשתות
שימוש רכב והולכי רגל
על שם ז'אק גבריאל (צר')
מיקום בלואה
מדינה צרפתצרפת צרפת
בעלים עיריית בלואה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 17161724 (כ־8 שנים)
חומרי בנייה אבן
עלות 1,800,000 פרנקים
יוצר ז'אן-בטיסט דה רגמורטה (צר')
רובר פיטרו (צר')
אדריכל ז'אק גבריאל (צר')
מידות
אורך 283 מטר
רוחב 15 מטר
מידע טכני
מפתחים 11
מִפְתָּח מרבי 26 מטר
קואורדינטות 47°35′07″N 1°20′15″E / 47.585278°N 1.3375°E / 47.585278; 1.3375

גשר ז'אק-גבריאלצרפתית: Pont Jacques-Gabriel) הוא גשר היסטורי שהוקם במאה ה-18 מעל נהר הלואר בעיר בלואה שבחבל סאנטר-עמק הלואר בצרפת[1][2].

הגשר מיועד למכוניות ולהולכי רגל והוא מחבר את מרכז העיר בלואה, שעל הגדה הימנית של הלואר. לרובע "בלואה וינה" (צר') שעל הגדה השמאלית.

הגשר נקרא על שם האדריכל שתכנן אותו, ז'אק גבריאל (צר').

גשר זה הוא אחד הבודדים שחוצים את הלואר באזור זה לכן, לאורך השנים, הוא נהרס, במתכוון, מספר פעמים כדי לחסום מעבר אויבים אל העיר וממנה ותוקן בהמשך. נזקים אלו הביאו לכך שרק שלוש מתוך 11 הקשתות של הגשר מקוריות.

מבנה הגשר

אורך הגשר הנוכחי הוא 283 מטר (לעומת כ-320 מטר של "גשר ימי הבינים") ורוחבו 15 מטר. הגשר נשען על 11 קשתות כשמפתח כל קשת כ-26 מטר. מבנה הגשר ייחודי בכך שמרכזו מוגבה ויורד לכוון גדות הנהר בשיפוע של 4%. מתכנן הגשר, ז'אק גבריאל, יישם מבנה דומה גם בגשר רויאל בפריז, שגם אותו תכנן.

מתוך 11 הקשתות של הגשר רק שלוש הן מקוריות והשאר נבנו מחדש בעקבות הנזקים שנגרמו לגשר לאורך ההיסטוריה.

במרכז הגשר הוצב אובליסק בגובה 14.6 מטר כשבראשו צלב. בבסיס האובליסק נמצא לוח שיש.

הגשר נבנה מאבן ממחצבה שנמצאת מצפון לבלואה.

במקור היו על הגשר שלושה נתיבים לרכב ונתיב אחד להולכי רגל. ב-2016 שונתה חלוקת הנתיבים כך שאחד מנתיבי הרכב הוקצה להולכי רגל.

עמודי הגשר הגדולים והמבנה דמוי חרטום סירה שלהם אפשרו לגשר לשרוד שיטפונות רבים מאז בנייתו ב-1724. בין השאר עמד הגשר בשיטפונות חזקים בשנים 1788–1789 (שהיו דומים בעוצמתם לאלו שמוטטו את הגשר הקודם) וכן בשנים 1846, 1856 ו-1866.

ההיסטוריה של הגשר

הגשר הנוכחי נבנה במאה ה-18 אך קיימים ממצאים המעידים שגשרים על הלואר היו קיימים באותו מקום שנים רבות לפני כן. בימי הקיץ נמצא נהר הלואר בשפל וקרקעיתו נחשפת בחלקה. מצב זה איפשר לארכאולוגים לחפור בקרקעית הנהר ולחשוף שרידים המצביעים על קיומם בעבר של מספר גשרים בקרבת גשר ז'אק-גבריאל הנוכחי.

צילום אווירי של גשר גשר ז'אק-גבריאל כשלידו מסומנים מקומם של הגשרים ההיסטוריים

גשר התעלה

"גשר התעלה" (Le pont à duits) היה סדרה של איים מלאכותיים שנוצרו בקרקעית הנהר במהלך המאה הראשונה לספירה ואיפשרו את חצייתו בזמן שאינו גועש.

הגשר העתיק

"הגשר העתיק" (Le pont antique) נבנה במאה השנייה לספירה ומכונה גם הגשר הגאלו-רומי. הגשר ניצב על תשע קורות עץ שבוניו ביססו בקרקעית הנהר. תיארוך הגשר התאפשר מבדיקת פחמן-14.

גשר ימי הביניים

"גשר ימי הביניים" (Le pont medieval) כונה גם "גשר סן-לואי" והוא נבנה מבסיסי אבן ומקורות עץ. ראשיתו במאה השביעית והוא נבנה מחדש במאה ה-11. ב-1995 נחשפו 19 בסיסי האבן של הגשר בקרקעית הנהר. גם בגשר זה נמצאו שרידים של קורות עץ אלון ששימשו לבניית הגשר ובדיקת פחמן-14 שבוצעה ב-2003 תיארכה את גיל העץ לטווח השנים 998–1159.

תחריט של "גשר ימי הביניים" על 19 קשתותיו והבתים שנבנו עליו

בנוסף לממצאים הארכאולוגיים נמצאו מסמכים מהמאה ה-11 שמצביעים על הבעלים של הגשר ומוסרים מידע עליהם. לפי מסמכים אלו הבעלים של הגשר היה אטיין השני, רוזן בלואה ומסמך מעיד ששתי טחנות קמח שהיו על הגשר היו שייכות לאב מנזר סמוך.

מאחר שהיה זה הגשר היחיד מעל הלואר בטווח של עשרות קילומטרים הטילו בעלי הגשר, רוזני בלואה (צר'), מס אגרה על כל אדם חדש שעבר דרך העיר ועל כל סירה שעברה תחת הגשר. למטרה זו אף בנו מגדל שער בכניסה לעיר.

לאורך השנים המשיך הגשר וסביבתו להתפתח ונבנו עלי חנויות ובתי מגורים ואף נבנה מגדל עם שער מתרומם בגדה הימנית.

היסטוריונים מציינים מספר אירועים היסטוריים שהתחוללו על גשר זה. כך למשל באפריל 1429, במהלך מלחמת מאה השנים, חצתה את הגשר ז'אן ד'ארק עם צבא נאמניו של שארל השביעי, מלך צרפת בדרכה לשחרר את אורליאן מהכיבוש האנגלי. אירוע נוסף היה בדצמבר 1700 כשפליפה החמישי, מלך ספרד צעד על הגשר בדרכו לטקס הכתרתו כשהוא מלווה בשני אחיו לואי, דוכס בורגונדיה ושארל, דוכס ברי.

בפברואר 1716 קרסו 13 מקשתותיו של "גשר ימי הביניים" בעקבות שילוב עוצמתי של הצטברות קרח ושיטפון חזק בלואר.

הגשר הנוכחי

בניית הגשר

ב-1716, לאחר קריסת "גשר ימי הביניים", החל תהליך התכנון של גשר חדש. לצורך תכנון הגשר מינה פיליפ השני, דוכס אורליאן את האדריכל ז'אק גבריאל (צר') כשמהנדסי הבנייה היו ז'אן-בטיסט דה רגמורטה (צר') ורובר פיטרו (צר').

לביצוע העבודה גויסו כ-600 חיילים והבנייה הסתיימה במאי 1724. כדי להנציח את הגשר הוצב במרכזו אובליסק.

עלות הבנייה הגיעה ל-1,800,000 פרנקים ששולמו על ידי פיליפ השני.

עד 1730 המשיכו העבודות בסביבת הגשר כדי להשלים את בניית הרציפים שנועדו לאפשר לסירות לעגון בסמוך לגשר.

ב-1786 נקבע על האובליסק לוח שיש שבא להנציח את תרומת מלכי צרפת לבניית הגשר. על הלוח נכתב (בלטינית):

הגשר נסחף ב-1716 על ידי שטף המים הגואה והקרח שהצטבר ולואי ה-15 הורה לבנות גשר חדש, גדול ונוח יותר. בנייתו הושלמה ב-1724. הכתובת על האבן נחצבה ב-1786, בתקופת שלטונו של לואי ה-16, השליט הנדיב ביותר

לוחית שיש על גשר ז'אק-גבריאל 1786

.

המהפכה הצרפתית

ב-1793 הורתה מועצת המהפכה הצרפתית למחוק מהגשר כל זכר למלוכה הצרפתית. בהמשך אותה שנה פוצצו המהפכנים את אחת מקשתות הגשר כדי למנוע מהכוחות הפרו מלוכניים להגיע לעיר.

ב-1804 הושלם תיקון הנזקים בגשר ולוח שיש חדש הותקן בגשר ועליו נכתב:

גשר זה, שהחל ב-1717 והושלם בשנת 1724, היה היצירה הציבורית הראשונה בתקופת שלטונו של לואי ה-15. פקודות לא זהירות הובילו להריסתו החל מנובמבר 1793. הוא נבנה מחדש על ידי מר דה קורביניי, מושל לואר-א-שר, בשנת 1804, הראשונה בתקופת שלטונו של נפוליאון

לוחית שיש על גשר ז'אק-גבריאל 1804

.

האזכור לנפוליאון נמחק מהלוח ב-1805.

מלחמת צרפת–פרוסיה

בדצמבר 1870, במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, הורה מפקד הכוח הצרפתי במקום, מייג'ור גנרל לואי ז'ול פטאבן (צר'), לפוצץ את אחת מקשתות הגשר כדי לעצור את התקדמות הצבא הפרוסי[3]. לאחר המלחמה תוקן הגשר.

המאה ה-20 ואילך

בשנים 1910–1933 הותקנה על הגשר מסילה עבור הרכבת העירונית של בלואה (צר').

ביוני 1940, במהלך פלישת גרמניה לצרפת פוצצו הצרפתים את אחת מקשתות הגשר כדי לעכב את התקדמות הגרמנים. לאחר כיבוש צרפת תיקנו הגרמנים את הגשר.

ביוני 1944, לאחר הפלישה לנורמנדי, ניזוק הגשר בעקבות הפצצה של מטוסים אמריקאים שפעלו כדי למנוע בריחת הגרמנים מזרחה. באוגוסט אותה שנה, זמן קצר לפני שחרור העיר, נגרמו נזקים נוספים לגשר, כולל קריסת שלוש קשתות, ממוקשים שהניחו הגרמנים במהלך נסיגתם מהעיר.

מייד לאחר סיום המלחמה החלו עבודות לשיקום הגשר כשבמקביל נבנה בצמוד גשר עץ זמני[4]. בספטמבר 1945 נפתח למעבר גשר העץ הזמני ובדצמבר 1948 נחנך גשר האבן המשוקם בנוכחות שר ממשלת צרפת לעבודות ציבוריות כריסטיאן פינו.

ב-1988 השיקה "אגודת ידידי בלואה ההיסטורית" קמפיין גיוס המונים למימון חידוש לוחית על הגשר. בפברואר 1989 נחנכה הלוחית החדשה:

גשר זה, שבנייתו החלה ב-1717 והושלם ב-1724, היה המבנה הציבורי הראשון בתקופת שלטונו של לואי ה-15. פקודות לא זהירות הובילו להריסתו החל מנובמבר 1793. הוא נבנה מחדש על ידי מר דה קורביניי, מושל לואר-א-שר, בשנת 1804, הראשון בתקופת שלטונו של נפוליאון. הוא נהרס בשנים 1870 ו-1940, כדי למנוע מחיילי גרמניה לחצות את הלואר, ונהרס שוב על ידי הפולש כדי להגן על נסיגתו בשנת 1944

לוחית שיש על גשר ז'אק-גבריאל 1989

.

ב-2006 גייסה האגודה תקציב נוסף שאיפשר לצבוע את האותיות החקוקות בלוח בזהב.

ב-2018 התגלתה בערוץ הלואר, סמוך לגשר, נפל פצצה שהטילו האמריקאים במלחמת העולם השנייה[5]

גלריה

לקריאה נוספת

  • Pascal Nourrisson and Jean-Paul Sauvage, Blois: unusual and secret, Alan Sutton Editions ,May 8, 2013, 152 p. (מסת"ב 978-2-8138-0637-6 and מסת"ב 2-8138-0637-4 )
  • Annie Cosperec, Blois : la forme d'une ville, Paris, Imprimerie Nationale, 13 avril 1994, 406 p. (מסת"ב 2-11-081322-9)
  • Louis-Catherine Bergevin et Alexandre Dupré, Histoire de Blois, Blois, Chez tous les libraires, 1846, 679 p. (מסת"ב 978-1-160-10666-5)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גשר ז'אק-גבריאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. גשר ז'אק-גבריאל, באתר mappy.com
  2. גשר ז'אק-גבריאל, באתר seevisit.fr
  3. פול דופרסנה, ספר על מהלכי הפרוסים בבלואה במלחמת צרפת–פרוסיה, באתר gallica.bnf.fr, 1871 (בצרפתית)
  4. צילום של גשר העץ להולכי רגל, שהוקם בעקבות הרס הגשר במלחמת העולם השנייה
  5. אן רישו, הפצצת הגשר ותחנת הרכבת של בלואה, באתר "לה נובל רפובליק", 17 בינואר 2019
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גשר ז'אק-גבריאל41569369Q2103623