דאודה דה דולומייה
 | |
| לידה | 23 ביוני 1750 |
|---|---|
| פטירה | 28 בנובמבר 1801 (בגיל 51) |
| ענף מדעי | גאולוגיה, מינרלוגיה |
| מקום מגורים | צרפת |
| הערות | מינרל דולומיט נקרא על-שמו |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום הגאולוגיה באירופה, | |
דיידון סילבן גי טנקרד גְּרָטֵה דֵה דוֹלוֹמְייה (בצרפתית: Dieudonné Sylvain Guy Tancrède de Gratet de Dolomieu) הידוע אף כדֵאוֹדָה דֵה דוֹלוֹמְייה (Déodat de Dolomieu; 23 ביוני 1750 - 28 בנובמבר 1801) היה גאולוג, מינרלוג והרפתקן צרפתי. המינרל דולומיט נקרא על שמו.
ילדות ונעורים
דולומייה נולד בכפר דולומייה, ליד העיירה טור-דה-פין, סמוך לעיר גרנובל שבמחוז איזר, בחבל רון-אלפ בצרפת, לאביו, המרקיז דה דולומייה ואמו, מרי-פרנסואז דה ברנז'ה, בנים למשפחת אצולה מקומית. במשפחתו היו 6 בנים ובת. עוד בינקותו צורף דולומייה למסדר אבירי מלטה. כילד הראה עניין במתרחש סביבו, ובמיוחד בעולם הטבע שמסביב לטירת המשפחה בהרי האלפים בדרום מזרח צרפת. בהיותו נער בן 12 נשלח, במסגרת המסדר אליו השתייך, לשרת על סיפונה של ספינת קרב. בגיל 19 הסתבך בדו-קרב על סיפון האונייה בה שירת, והרג את יריבו. אך בשל גילו הצעיר חנן אותו האפיפיור קלמנס השלושה עשר ולאחר תשעה חודשי מאסר יצא דולומייה לחופשי. את מאסרו בילה בעיר מץ, ושם נותר לאחר שחרורו. בעת מאסרו החל בלימודי המדעים, ולאחר שחרורו החליט להקדיש עצמו לעולם המדע.
הקריירה המינרלוגית המוקדמת
ב-1775, בהיותו בן 25, פרסם תרגומים למחקריהם של אקסל פרדריק קרונשטדט, המינרלוג השוודי מגלה הניקל והטונגסטן, וטורברן אולוף ברגמן, כימאי שוודי, שבאותה תקופה פרסם את מחקריו שכללו את טבלאות האפיניות המפורטות ביותר שנודעו עד זמנו. כן פרסם מחקר עצמאי בנוגע להשפעת כוח המשיכה על גופים הנמצאים במרחקים שונים ממרכז כדור הארץ. מחקרים אלו הקנו לו שם, והוא התקבל כחבר שלא מן המניין באקדמיה למדעים בפריז. בעשר השנים שלאחר מכן, עד לתחילת המהפכה הצרפתית, נטל דולומייה חלק פעיל בפעילות האינטלקטואלית והמחקרית בצרפת ובאירופה כולה. הוא שמר על רשת ענפה של קשרים חברתיים, ועל אף שלא נישא מעולם, קנה לעצמו שם של חביב הנשים. בתקופה זו החלה ידידותו העמוקה עם פטרונו, הדוכס דה רושפוקו, שתהיה בעלת השפעה על חייו שלאחר מכן. בשנים שלאחר מכן נסע דולומייה ברחבי אירופה ועסק במחקר. הוא נסע לפורטוגל, לספרד, לסיציליה ולאיטליה, שם חקר את התפרצות הר הגעש אטנה. את מחקריו פרסם בשורת ספרים שזכו להכרה ולהערכה.
דולומייה המשיך להיות חבר פעיל בשורות אבירי מלטה, ואף עלה בדרגות, וקודם לדרגה פיקודית ב-1780. עם זאת, דעותיו הפוליטיות הליברליות הקשו עליו את הפעילות בשורות המסדר השמרני, ב-1780 פרש משירות המסדר והקדיש את מלוא זמנו למדע.
על אף שדולומייה גילה עניין רב בהרי געש, בבסיס חשיבתו המדעית עמדה התאוריה שלמים תפקיד חשוב בעיצוב פני כדור הארץ, בשורה של אירועים פרהיסטוריים קטסטרופיים. דרך החשיבה המודרנית והמקובלת כיום, הקרויה "אוניפורמיטאריאניזם", לפיה אירועי העבר אינם שונים בצורה מהותית מאירועי ההווה, וכי הבנת ההווה הגאולוגי היא המפתח להבנת העבר, פורסמה על ידי בן זמנו של דולומייה, ג'יימס האטון רק בשנת 1795. התאוריה של דולומייה, לפיה יש לייחס אירועים גאולוגיים שונים לתהליכי הפיכת מרכזו הנוזלי של פנים כדור הארץ למוצק, בעקבות חדירת מים דרך הקרום החיצוני המוצק, הקדימה את האטון בכמה שנים, והיא קרובה לקטסטרופיזם, שהיה אז דרך החשיבה המקובלת. דולומייה לא היה תאורטיקן כי אם צופה מסור ומתעד דייקן, ובילה זמן רב באיסוף מידע גאולוגי וסיווגו. שלא כהאטון, לא הותיר אחריו דולומייה תאוריה מקיפה או עיקרון מדעי תקף הקרויים על שמו, אך את חותמו על מדע הגאולוגיה הותיר בדרכים אחרות.
במהלך אחד ממסעותיו בהרי האלפים בדרום טירול, גילה דולומייה סלע משקע אשר, שלא כאבן הגיר, לא תסס עת נחשף לחומצת מלח. ב-1791 פרסם את תגליתו ב"ז'ורנל דה פיזיק" (Journal de Physique). בשנה שלאחר מכן, באותו כתב העת, קרא המדען ניקולא-תאודור דה סוסיר למינרל דולומיט ולסלע המשקע דולומיט על שמו של דולומייה. כינוי זה למינרל, ולסלע שהמינרל מהווה את המרכיב העיקרי בו נותר עד היום, כמו גם שמם של הרי הדולומיטים בצפון מערב איטליה בהם זיהה דולומייה את המינרל לראשונה, כינוי שניתן להרים בשנת 1876, זמן רב לאחר מותו של דולומייה.
מהפכה, ומסעותיו האחרונים
עם תחילתה של המהפכה הצרפתית היה דולומייה, שהיה ידוע בדעותיו המתקדמות, מתומכי המהלכים המהפכניים. הוא שב ממסעותיו לצרפת ב-1791, וככל שהפכה המהפכה לשלטון טרור, ולאחר רציחת פטרונו דה רושפוקו, ועריפת ראשם של קרובים וידידים, התפכח דולומייה, וכתב על המהפכה כי היא "סופת אימים האופפת הכול ומשאירה מאחוריה אך שברי ספינות מנופצות". המוניטין המדעיים של דולומייה סייעו לו לחמוק מן הגיליוטינה. לאחר רצח רושפוקו, במרץ 1792 נטל את אלמנתו של רושפוקו וילדיה, ופרש עמם אל אחוזתם הכפרית רוש-גויון, שם כתב מספר מאמרים מדעיים חשובים. אירועי השעה הפכו אותו לתומך נלהב בנפוליאון.
ב-1794, לאחר "הפיכת תרמידור", שבה נערפו ראשי הטרור, ובהם מקסימיליאן רובספייר, חש עצמו דולומייה בטוח דיו על מנת להמשיך בפעילות גלויה. הוא קיבל משרה כמפקח על המכרות, ומשרת הוראה בבית הספר לכרייה (École Supérieure de Mines) בפריז, והמשיך בסיוריו ברחבי צרפת ובהעשרת אוסף המינרלים שלו, המצוי כיום במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע (Muséum National d'Histoire Naturelle de Paris) בפריז.
ב-1798 הצטרף דולומייה לנפוליאון במסעו למצרים, כמדענים נודעים רבים אחרים, במשלחת שהייתה בעלת יומרות מדעיות ותרבותיות, כשם שהייתה בעלת יומרות צבאיות. במרץ 1799 חלה דולומייה ונאלץ לעזוב את אלכסנדריה ולשוב לצרפת. ספינתו נלכדה בסערה, והגיעה לנמל טאראנטו באיטליה. טאראנטו הייתה שייכת אז לממלכת נאפולי (שלימים נקראה "ממלכת שתי הסיציליות"), שהייתה במלחמה עם צרפת, ונוסעי הספינה נכלאו, ונלקחו למסינה, שם שוחררו כולם פרט לדולומייה, שעברו במסדר אבירי מלטה הפך אותו לאויבו של בית המלוכה של נאפולי. דולומייה נכלא במסינה בתנאים נוראים, במאסר מבודד, שנמשך 21 חודשים. גם בכלאו המשיך לכתוב, במקל אותו חידד שאת קצהו שרף, בקצותיו של ספר תנ"ך שהורשה להחזיק, ולאחר שחרורו פרסם את הספר, העוסק בפילוסופיה של המינרלוגיה.
הקהילה המדעית יצאה להגנת המדען המפורסם שנכלא בשל סיבות פוליטיות עמומות. הדיפלומט הצרפתי המהולל בן זמנו טליראן ניסה להביא לשחרורו באמצעות האפיפיור, אך נפוליאון חש שיהיה בכך כדי פגיעה בכבודה של צרפת, שתיזקק לאפיפיור שישחרר את אסיריה, וטרפד את המהלך. באביב 1800 פלש נפוליאון לאיטליה, וב-14 ביוני זכה בניצחונו המהולל על האוסטרים ובעלי בריתם האיטלקים בקרב מרנגו. אחד התנאים העיקריים שהכתיב למנוצחים היה שחרורו המידי של דולומייה. במרץ 1801 יצא דולומייה לחופשי.
עם שחרורו המשיך דולומייה בעבודתו המדעית ובסיוריו, אך בריאותו לא שבה אליו, לאחר התנאים האיומים בהם שהה בכלא. ב-28 בנובמבר 1801 מת בביתה של אחותו בשאטנו, לא רחוק מכפר הולדתו.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
