דאני (קבוצה אתנית)
 | |
| גבר מבני דאני עם קישוטי אף ופנים וכיסויי ראש וחזה | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| בין 40,000 ל-200,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| אינדונזיה - במערב גינאה החדשה | |
| שפות | |
| שפות דאני | |
| דת | |
| נצרות רפורמית) - הרוב, אסלאם, אנימיזם, טוטמיזם | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| דאמאל, יאלי, לאני, מוני |
דאני, או נדאני - היא קבוצה אתנית או עם ילידי, החי ברמה המרכזית של מערב גינאה החדשה במחוז פפואה (בעבר איריאן ג'איה) של אינדונזיה. בני דאני הם מהקבוצות האתניות הגדולות ביותר והידועות של הרמה באזור פפואה. הריכוז הגדול שלהם הוא בעמק באליים ("העמק הגדול"), לא נגיש בקלות, והמושך תיירים רבים. שם הם חיים בקרבם של בני לאני (במערב העמק) ובני יאלי (בדרום-מזרח) הם כונו על ידי בני מוני בשם "נדאני" ואינם קוראים לעצמם "דאני".
השם דאני נכנס לשימוש אחרי המסע (בראשות האתנולוג האמריקאי מתיו סטירלינג) שארגן המכון סמיתסוניאן והממשל הקולונאילי ההולנדי אצל בני מוני בשנת 1926. בשנת 1954 ביקר אצל בני דאני המיסיונר ההולנדי הראשון. להבדיל מהאינדונזים, בני דאני הם בעלי שיער מקורזל ועור שחור.
בנוסף נושאים בני דאני קישוטי גוף כמו נוצות, קולרים, וציורי גוף. הם משתמשים בכלי אבן או עצם וצדים בעזרת חץ וקשת . מספרם של בני דאני אינו ודאי: לפי מקורות שונים הוא 250,000 או רק 40,000. לפי נתונים אחדים, כ-100,000 מביניהם חיים בעמק באליים, מתוכם 20,000 באזור התחתי ו 20,000 באזור העילי של העמק וכ-50,000 במרכזו. ממערב לעמק באליים חיים בני לאני, שנקראו לא נכון "דני המערביים" ומספרם כ-180,000.
השפות דאני - נחשבות לקבוצה בענף המערבי של משפחת השפות של טראנס-גינאה החדשה. רובם אינם יודעים אינדונזית ואנגלית.
שפות
הבלשנים הבחינו לפחות ארבע תת-קבוצות של שפות דאני:
- השפות שבאזור התחתי של העמק הגדול (20,000 דוברים)
- השפות שבאזור האמצעי של העמק הגדול (50,000 דוברים)
- השפות שבאזור העילי של העמק הגדול (20,000 דוברים)
- השפות לאני או דאני המערביות (סיווג שנוי במחלוקת) (180,000 דוברים )
השפות דאני מבדילות רק בין שני צבעים בסיסיים:mili ("מילי") = "גוונים קרים/כהים " - כמו כחול, ירוק ושחור ו-mola ("מולה") - גוונים חמים/בהירים כמו אדום, צהוב ולבן. פסיכולוגים של הלשון כמו אלינור רוש חוקרים בשפות אלה את הקשר בין דרך החשיבה לשפה.
הגישה אל ארצם
ב-29 באוקטובר 1909 משלחת חוקרים הולנדים בראשות הנדריק אלברטוס לורנץ שיצאו למסע שני בדרום גינאה החדשה לנה כמה לילות בכפר של קבוצה שולית של בני דאני, שחיה מדרום להר פונצ'ק-טריקורה (כיום הר וילהלמינה-טריקורה), הציגה עצמה בשם "פסג'ם" ו"שבטי חוריפ". באוקטובר 1920 מסע למרכז גינאה החדשה של קבוצת חוקרים הגיע אל בני דאני מערביים. החוקרים שהו בקרבם בעמק הנהר סווארט (כיום עמק טולי) למשך חצי שנה. מתיו סטירלינג וחוקרים אמריקאים והולנדים שהגיעו בשנת 1928 אל בני מוני למדו ממארחיהם את הכינוי "נדאני" שהם נותנים לאחת מהקבוצות האתניות בסביבה. בקיץ 1938 מטוס שהוטס על ידי הזואולוג והנדבן ריצ'רד ארצ'בולד סייר מעל העמק הגדול (באליים) של בני דאני. אז לא ידעו בני דאני כלי מתכת והשתמשו בכידוני עץ, חצים וקשתות ובכלי אבן. רק בשנות ה-1950 נוצרו איתם מגעים קבועים. בשנת 1954 ביקר אצל בני דאני המיסיונר ההולנדי הראשון. בשנת 1960 מייקל רוקפלר נכח במלחמת השבטים הגדולה האחרונה שלהם ואיבד את חייו. גופתו לא נמצאה.
עיסוקים מסורתיים
- ציד
- ליקוט
- סחר
- גידול בקר, חזירים
- חקלאות
בקרב בני דאני הייתה קיימת תמותת גברים של כ-30% עקב אלימות במלחמות בין קלאנים שונים.
חברה
בבסיס הארגון החברתי המסורתי - קונפדרציה של קלאנים. מנהיגי הקלאנים עוסקים במלחמה.
אורח החיים
בני דאני שונים באורח חייהם משאר שבטי הרמה. יש להם צורת התיישבות מיוחדת: יישובים מגודרים, עם גנים מטופחים בקפידה, חושות עגולות עשויות מקש וקנים, הקרויות "הונאי הונאי". החושות הן משפחתיות או של גברים (בהן אסורה הגישה לנשים). יש לבני דאני גם מטבחים ארוכים, ואורוות ארוכות עבור בעלי החיים. כמו כן ארגונם החברתי בקלאנים מאפשר דרגת ניהול גבוהה. באופן מסורתי משתמשים בני דאני בכלי אבן, עצם, שיני חזיר, כלים מעץ ומבמבוק. את האבן לייצור גרזינים משיגים משבטים אחרים באמצעות סחר. הגברים עוסקים הרבה בציד, בעוד הנשים שומרות על הילדים, מגדלים בטטות. החזיר ממלא תפקיד חשוב בחברת בני דאני. הוא משמש מוצר חשוב ביותר במסחר ובנדוניה. מעמד "האדם הגדול" (מנהיג הקלאן או ראש תלוי במידה רבה לפי מספר החזירים שהוא מגדל ומספר החזירים הנשחטים במשק ביתו בעת חגיגות.
חלק חשוב בחגיגות שלהם תופסת שחיטת החזירים. החזירים נהרגים העזרת קשת וחץ, אחר כך הם נשחטים ומחולקים למנות הנעטפות בעלי בננה ומבושלות בתוך סיריחומר יחד עם בטטות ומניוק. בתרבות המסורתית של בני דאני ידועות גם מלחמות פנימיות בין כפרים יריבים, . זמן רב הם עסוקים בייצור כלי הנשק לצורך ציד ומלחמה ובטיפול בפצעי המלחמה והציד. בקרבות הושם דגש על קללות נגד האויב או פציעתם או הריגתם של קרבנות נבחרים. אין המטרה לכבוש שטח או ולשדוד את כפרי האויבים. שרידי ההרוגים מן הקלאן היריב נשמרים למשתה גדול עם ריקודים הנמשכים יומיים רצופים. בני דאני נודעו בעבר באזור כ"ציידי ראשים". חלקים מגופות ההרוגים, למשל גולגולות, עצמות ושיער, משמשים כקישוטים לכלי הנשק, או מוצגים במקום מיוחד בכפר.
קיימת בקרב בני דאני גם מגמה פלגנית השואפת להיפרדות מאינדונזיה והמעודדת את השימוש בסמלים לאומיים עצמיים כמו הדגל הבלתי רשמי "כוכב השחר" של מערב פפואה.
מחקרים אתנוגרפיים
בשנת 1961 בקולנוען רוברט גארדנר השתתף במסע מחקר הרווארד-פיבודי אצל בני דאני בעמק בליים. כתוצאה מההקלטותיו יצר את הסרט "צפורים מתות" שבו מודגשים נושאי המוות ובני אדם כציפורים בתרבות בני דאני. "צפורים מתות" או "בני אדם מתים" הם המושגים שמשתמשים בני דאני עבור הנשק והקישוטים הנלקחים מהאויבים בעת הקרב. שלל זה מוצג בעת חגיגות הנמשכות יומיים המלוות בריקודי ניצחון (אדאי) בספר הצילומים שלו "עמק נעדר הזמן" הציג האיטלקי רוברטו פאצי (יליד 1973) רשמים ותמונות מהוויי בני דאני.
חגיגות
בכל אוגוסט מקיימים בני דאני יחד עם בני יאלי ולאני את "החג העמק באליים", שבמהלכו מנהלים כיום משחקי מלחמה.
קישורים חיצוניים
- סרטון על חיי בני דאני כיום
- תמונות מ"אטלס האנושות" של רוברטו פאצי (אורכב 10.08.2020 בארכיון Wayback Machine)
- כתבה בעיתון האנגלי " 17/11/2016Tom Michael - "Sun
- באתר crooked compass 3/10/2018 כתבה
"? Who are the Dani People of Baliem Valley
