דב מגן
| דב מגן חבר קיבוץ רמת השופט | |
| לידה |
12 בדצמבר 1915 ה' בטבת ה'תר"עו פוניבז', בליטא |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 2010 (בגיל 94) י"ד בניסן ה'תש"ע |
| שם לידה | ברל ליפשיץ |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | רמת השופט |
| תאריך עלייה | 1935 |
| מקום מגורים | רמת השופט |
| כינויים נוספים | בורקה, ברצ'יק |
| פעילות בולטת | ליווי מעפילים |
| ידוע בשל | שירות בפלי"ם |
| תפקיד | מפקד אונייה |
| בת זוג | הניה |
| צאצאים | גל מגן |
| פרסים והוקרה | |
דב מגן (ברצ'יק) (12 בדצמבר 1915 – 29 במרץ 2010) היה ממייסדי קיבוץ רמת השופט, מדריך ומפקד בפלי"ם, מפקד אוניות המעפילים 'ווג'ווד' ו'עצמאות', מדריך כ"ג יורדי הסירה.
ילדות
ברל ליפשיץ, לימים דב מגן, נולד ב-12 בדצמבר שנת 1915 בליטא. הצעיר שבאחים למשפחה אורתודוקסית מרובת ילדים. אביו אריה ליפשיץ ייעד לו עתיד להיות רב. למד בחיידר ובגיל ההתבגרות התעוררו בו שאלות וספקות על מהות חייו. שם הצטרף לשומר הצעיר ולהכשרה לעלייה לארץ ישראל. למורת רוחו של אביו עזב את הישיבה בפוניבז', בה למד, כדי לעלות לארץ ישראל.
עליה
בקיץ 1934 ניסה מגן להעפיל לארץ מנמל וארנה אשר בבולגריה באוניה ולוס (אוניית מעפילים) השנייה. לאחר שלושה ניסיונות נפל להוריד את המעפילים בחופי ארץ ישראל, ולאחר שסבבה בים במשך כחודשיים, שבה ולוס לנמל סלוניקי. מגן חזר לליטא ומשם עלה לארץ ישראל באופן חוקי.
שירות בהעפלה
מגן נמשך לים וגויס על ידי כתריאל יפה לפלוגה הימית של "הפועל" שהתאמנה בשפך הירקון. בשנת 1936 עם פרוץ המאורעות, השתתף מגן בהקמת נמל תל אביב. בו עבד עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. במהלך תקופה זו גויס לקורס הימי הראשון של ה"הגנה" ולאחר סיומו שימש כמדריך בקורס השני.
כשהוקם הפלמ"ח היה מגן מראשוני הפלוגה הימית וממדריכי השיט של כ"ג יורדי הסירה. במהלך שנת 1943, בעת היותו מדריך בקורס מפקדי סירות של הפלי"ם בקיסריה כתב את הנוסח העברי לשיר הרוסי של אנדמן ”סואן בדמי הליל מלח בנמל מרסיי”[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה סייע מגן לבריטים בפעולות אימון של יוונים ויוגוסלבים שברחו מארצם. עם הקמת הפלי"ם ב־1943 ירד למחתרת ושימש כמאמן בשדות ים. עם תום המלחמה נשלח לאיטליה כדי לתאם שם בין אנשי "החבורה" לבין אנשי הפלי"ם.
בשנת 1945 השתתף בקורס החובלים הראשון של הפלי"ם.[2] מגן היה בין המקבלים בחוף נהריה, כאשר האוניה חנה סנש (אוניית מעפילים) הורידה את מעפיליה.
בשנת 1946 פיקד על אוניית המעפילים יאשיה ווג'ווד יחד עם ישראל אוירבך, צבי כצנלסון והאלחוטאי משה ירושלמי. על האוניה היו 1257 מעפילים.[3]
בשנת 1947 פיקד מגן על עצמאות (אוניית מעפילים) שהביאה כ-7,500 מעפילים אך עוכבה בקפריסין.
עם פרוץ מלחמת העצמאות לקח חלק בתיקון והכשרת ספינות חיל הים הראשונות, לאחר מכן סייע בהקמת החברות שוהם וצים. לאחר השתתפות במלחמת סיני סייע רבות לעלייה ממרוקו עד 1960, אז, יצא למילואים.
דב מגן בתקופת הפלי"ם
דב מגן בפלמ"ח.
דב מגן בגשר אוניית המעפילים עצמאות, 1947.
תפקידים מיוחדים
מגן היה מראשוני חיל הים, והמשיך בפעילות מיוחדות. ממלחמת קדש עד 1960 פעל להעלאת יהודי צפון אפריקה בדרך הים.
בשנת 1961 כאשר האוניה אגוז טבעה בחופי מרוקו, נשלח מגן על ידי ראש ה"מוסד" לחקור את האסון, וכתב את הדו"ח על טביעתה.
משפחה ממשיכה
בשנת 1942 הכיר את הניה והם התחתנו בתל אביב ושם נולד בנם גל. מגן היה פעיל בהגנה ונעדר רבות מהבית. בשנת 1943 הם הצטרפו לקיבוץ רמת השופט.
מגן עבד במפעל העץ של הקיבוץ. בנו גל נפטר ממחלה בשנת 1995. השאיר את אלמנתו שולמית מגן ושתי בנות. הן סעדו את דב מגן בשנותיו האחרונות.
מגן נפטר בקיבוצו רמת השופט ב-29 במרץ שנת 2010. ספד לו חברו שמואל טנקוס במילים הבאות:”נמל, העפלה, חיל הים, קיבוץ, תרומה למדינה - זה מה שבן אדם יכול לעשות.”[4]
מקורות וקריאה נוספת
- שמואל ינאי ויוסף אלמוג, השערים פתוחים – אסופת זכרונות, בהוצאת קרן הפלי"ם, 2001, עמ' 319–321.
קישורים חיצוניים
- דב מגן (ברצ'יק) באתר נתיבי ההעפלה.
- אורי דרומי, דב (ברצ'יק) מגן, מראשוני הפלי"ם, מפקד ספינות מעפילים 2010-1915, מדור אחרי מות, בעיתון הארץ 11 באפריל 2010.
- רב חובל מגן ליפשיץ דב ברצ'יק אתר הפלמ"ח.
- דב מגן ליפשיץ קווים לזכרו אתר רמת השופט.
- דֹּב (בֶּרְצִ'יק) מָגֵן (לִיפְשִׁיץ) באתר זמר רשת.
- נדב מן, מגן המעפילים באתר ynet 27 באפריל 2007.
- "סואן בדמי הליל" תרגום לעברית דב ברצ'יק מגן.
- דב "ברצ'יק" מגן – מדריך ראשי בפלי"ם, מפקדן של 'יאשיהו ווג'ווד' ו'עצמאות', אתר הפלי"ם.
הערות שוליים
- ^ "סואן בדמי הליל", באתר זמר רשת. מילות השיר ופרטים על מעורבותו של דב מגן.
- ^ יוסף אלמוג, רשימת חניכי קורס החובלים הראשון של הפלי"ם באתר ההעפלה והרכש.
- ^ הלל ירקוני, אוניית המעפילים וג'ווד, בספרו "אוניות מעפילים מא' עד ת'" עמ' 121.
- ^ המידע הובא באדיבות מדור "אחרי מות" בעריכת אורי דרומי, בעיתון "הארץ".
