דורותי פיטמן יוז
דורותי פיטמן יוז (באנגלית: Dorothy Pitman Hughes; נולדה ב-1938, למפקין, ג'ורג'יה)[1] היא פמיניסטית, פעילה למען זכויות הילד וסופרת אפרו-אמריקנית. פיטמן יוז הייתה שותפה מייסדת של המגזין Ms, ב-1972, ביחד עם גלוריה סטיינם. כן, היא הקימה את המקלט הראשון לנשים מוכות בעיר ניו-יורק, הייתה מייסדת שותפה בהקמת הסוכנות להתפתחות הילד בניו יורק (כיום מינהל העיר ניו יורק לשירותי ילדים). יוז ייסדה עם סטיינם ואחרות את ברית הפעולה הנשית (Women's Action Alliance) בשנת 1971. יוז וסטיינם הרצו יחד בנושאי מגדר, מעמד, גזע במהלך שנות השבעים.[2][3][4]
אופרה ווינפרי קראה לפיטמן יוז אחת "האמהות הגדולות" של אמריקה.[2]
ביוגרפיה
דורותי פיטמן יוז נולדה בשנת 1938, בלמפקין, ג'ורג'יה. כשהייתה בת עשר אביה הוכה למוות וגופתו הושארה על מפתן הבית. המשפחה מאמינה שהאב נרצח על ידי הקו קלוקס קלאן. יוז, כילדה, החליטה כתגובה לאירועים הקשים שמשפחתה עברה להקדיש את חייה לשיפור חייהם של אנשים.[5] לאחר שסיימה את הלימודים בתיכון, בשנת 1957, פיטמן יוז עבר מג'ורג'יה לניו יורק ועבדה כזמרת במשך כעשור.[6]
קריירה ואקטיביזם
פיטמן יוז החלה את דרכה כאקטיביסטית באיסוף תרומות לשחרור פעילי זכויות אדם שנעצרו בהפגנות. היא לקחה חלק בקמפיין לנשיאות של ג'ימי קארטר והקימה מעונות יום בתקופה שבה בה היו מעט מעונות. לדבריה, יותר מדי נשים נאלצות לעזוב את ילדיהן לבדם בזמן שהן עובדות על מנת להאכיל את משפחותיהן.[6]
ב-1971 הקימה ביחד עם גלורייה סטיין את המגזים Ms., כתב עת פמיניסטי ליברלי. המגזין החל לצאת לאור ב־1972. באותה השנה היא לקחה חלק בהקמת המקלט הראשון לנשים מוכות בעיר ניו יורק וייסדה את סוכנות להתפתחות הילד,[5][5]
פיטמן יוז שימשה כמרצה אורחת באוניברסיטת קולומביה, בניו רושל קולג' ובסיטי קולג' של ניו יורק.[7] היא גם בעלים של עסק לציוד משרדי בהארלם בין השנים 1997 - 2007 וכתבה על ניסיונה בשני ספרים במטרה לעודד עסקים קטנים נוספים בקרב אפרו-אמריקאים.
בשנת 194 הייתה יוז חלק מהכח המוביל של תוכנית שקידם ממשל קלינטון שיעדה 300 מיליון דולר פדרלי, מדינתי ועירוני לטובת לפתוח הארלם. היא הייתה חלק מצוות המחקר וההקמה של מרכז השקעות ופיתוח עסקים קטנים בבעלות מקומית בהארלם. עם זאת יוז הפכה בהמשך למבקרת התוכנית משום הביאה תאגידי ענק לאזור על מנת ליצור מקומות עבודה אך בסופו של דבר הם פגעו בעסקים הקטנים והבינוניים.[8]
ספרים
- 2000: Wake Up and Smell the Dollars! Whose Inner-City Is This Anyway!
- 2012: I'm Just Saying... It Looks Like Ethnic Cleansing (the Gentrification of Harlem)
הערות שוליים
- ^ Wynn, Dan. "Gloria Steinem (with Dorothy Pitman Hughes)". Gloria Steinem (with Dorothy Pitman Hughes). National Portrait Gallery; Smithsonian Institution. נבדק ב-10 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 Jones, Tracy (3 בינואר 2011). "Women of resolve have intentions that will be felt in the community". Florida Times-Union (archived). נבדק ב-5 באוקטובר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Rose, Yvonne. "Empowering Who?". BlackBookNews.com. אורכב מ-המקור ב-2015-04-18. נבדק ב-9 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rabhan, Anna (14 במרץ 2011). "Lift, Don't Separate! Dorothy Pitman Hughes and Gloria Steinem to speak in Jacksonville". EU Jacksonville. אורכב מ-המקור ב-23 בינואר 2013. נבדק ב-8 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 5.2 Wilson, Cristin (27 בינואר 2001). "Q&A with author and activist Dorothy Pitman Hughes". Florida Times-Union. נבדק ב-9 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 Cristin Wilson, Q&A with author and activist Dorothy Pitman Hughes, The Florida Times-Union (באנגלית)
- ^ Hughes, Dorothy Pitman., Wake up and smell the dollars! Whose inner-city is this anyway! : one woman's struggle against classism, racism, gentrification, and the Empowerment Zone, 1st ed, Phoenix, AZ: Amber Books, 2000, עמ' xix
- ^ SIMONE SEBASTIAN, Harlem Business Owners Protest Funds Distribution, Columbia Daily Spectator, MARCH 27, 2013
