דיאלוגים על הדת הטבעית
תבנית ספר ריקה
דיאלוגים על הדת הטבעית (באנגלית: Dialogues Concerning Natural Religion) היא יצירה פילוסופית מאת הפילוסוף הסקוטי דייוויד יום, שפורסמה לראשונה ב-1779. באמצעות דיאלוג, שלושה פילוסופים בשם פילון, דמאה וקליאנתס מתווכחים על אופי ידיעת האדם את אלוקים ואת דרכי ההוכחה השכליות בענייני אמונה. לא ברור אם השמות הללו מתייחסים לפילוסופים ספציפיים, עתיקים או אחרים, והדבר נותר נושא למחלוקת אקדמית. שלושתם מסכימים שקיים א-ל, אך הם חלוקים בדעותיהם לגבי דרך הבנת טבעו או תכונותיו וכיצד המין האנושי יכול להגיע לידיעת אלוקות.
דמויותיו של יום מתווכחות על מספר טיעונים לקיומו של אלוקים, ועל טיעונים שתומכיהם מאמינים שדרכם ניתן להכיר את טבעו של אלוקים. נושאים שנדונו כוללים את הטיעון הטלאולוגי – הטיעון מהעיצוב – שעבורו משתמש יום בבית כאנלוגיה, ואת שאלת הסבל בעולם, הידועה כבעיית הרוע.[1]
יום החל לכתוב את הספר בשנת 1750 אך לא השלים אותו עד 1776, זמן קצר לפני מותו. הדיאלוגים מבוססים בחלקם על הספר על טבע האלים מאת קיקרו. הדיאלוגים פורסמו לאחר מותו ב-1779, במקור ללא שם המחבר וללא שם המוציא לאור.[2]
דמויות
- פמפילוס הוא נער שנוכח במהלך הדיאלוגים. במכתב הוא משחזר את השיחה של דמאה, פילון וקליאנתס בפירוט עבור חברו הרמיפוס. הוא משמש כמספר לאורך כל היצירה. בסוף הדיאלוגים הוא כותב שקליאנתס הציע את הטיעונים החזקים ביותר. עם זאת, יש חוקרים הסבורים כי קביעה זו עשויה להיות קשורה לנאמנותו של פמפילוס למורהו, או לאופן הספרותי שבו יום בחר לסיים את החיבור. קיקרו השתמש בטכניקה דומה בדיאלוגים שלו.[3]
- קליאנתס הוא "תאיסט ניסיוני" - "מעריך של אמפיריציזם אורתודוקסי"[4] — שמבסס את אמונותיו לגבי קיומו וטבעו של אלוקים על גרסה של הטיעון הטלאולוגי. טיעון זה משתמש בראיות לתכנון ולסדר ביקום כדי לטעון לקיומו של אלוקים, ולכך שניתן ללמוד מן העולם על הנהגתו.
- פילון (Philo), לפי הדעה השלטת בקרב החוקרים, הוא הדמות שמציגה דעות הדומות ביותר לאלו של יום.[5] פילון, יחד עם דמאה, תוקף את דעותיו של קליאנתס על אנתרופומורפיזם וטלאולוגיה. הוא אינו שולל את קיומו של אלוקים, אך טוען כי התבונה האנושית מוגבלת כאשר היא מנסה להסיק מסקנות על האלוקים מתוך התבוננות בטבע בלבד או מתוך חשיבה אפריורית.
- דמאה (Demea) "מגן על הטיעון הקוסמולוגי והתאיזם הפילוסופי."[4] הוא מאמיין שיש לבסס את ההוכחות לקיומו של אלוקים באמצעות חשיבה אפריורית, וכי ההבנה האנושית של מהות הא-ל צריכה להישען על התגלות ועל אמונה. דמאה דוחה את "הדת הטבעית" של קליאנתס משום שלדעתו היא אנתרופומורפית מדי, כלומר מייחסת לאלוקים מאפיינים אנושיים יתר על המידה. דמאה מתנגד לנטישת הטיעונים האפריוריים בידי פילון וקליאנתס, ששניהם אמפיריציסטים ותופס את פילון כ"מקבל צורה קיצונית של ספקנות".[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Willis, Andre C. (2015-06-19). Toward a Humean True Religion: Genuine Theism, Moderate Hope, and Practical Morality (באנגלית). Penn State Press. p. 107. ISBN 978-0-271-06578-6.
{{cite book}}: line feed character ב-|title=במיקום 7 (עזרה) - ↑ Hume, David (1779). Dialogues Concerning Natural Religion (Second ed.). London: Penguin Books, Limited. p. [https://archive.org/details/bub_gb_E7dbAAAAQAAJ/page/n63
3]. נבדק ב-20 ביוני 2016.
{{cite book}}: (עזרה); line feed character ב-|page=במיקום 58 (עזרה); line feed character ב-|title=במיקום 10 (עזרה) via Google Books - ↑ See Bernd Gräfrath's "Vernunftige Gelassenheit" in G. Gabriel, C. Schildknecht, Literarische Formen der Philosophie. Metzler, 1990.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Anthony C. Thiselton, "A Concise Encyclopedia of the Philosophy of Religion"
- ↑ William Crouch, ""Which character is Hume in the "Dialogues Concerning Natural Religion"?"". אורכב מ-המקור ב-December
5, 2007. נבדק ב-2006-12-26.
{{cite web}}: line feed character ב-|archive-date=במיקום 9 (עזרה); line feed character ב-|url-status=במיקום 4 (עזרה); יש לבדוק את התאריך ב:|archive-date=(עזרה); לא תקין|url-status=botunknown(עזרה)
דיאלוגים על הדת הטבעית42497019Q965564