דיכלורו מונואוקסיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיכלורו מונואוקסיד
Dichlorine-oxide-2D-dimensions.png
שם סיסטמטי Dichlorine monoxide
שמות נוספים Dichlorine oxide
כתיב כימי Cl2O
מסה מולרית 86.9054 גרם/מול
מספר CAS 7791-21-1
מצב צבירה גז
מסיסות 143 גרם ל100 מ"ל, עובר הידרוליזה
ממסים CCl4
טמפרטורת היתוך -120.6 °C
152.55 K
טמפרטורת רתיחה 2.0 °C
275.15 K
NFPA 704
NFPA 704#סיכון לשריפהNFPA 704#אזהרות מיוחדותNFPA 704#אי יציבות / פעילותNFPA 704#סיכון בריאותיNFPA 704.svg
אודות התמונה

דיכלורו מונואוקסיד (Dichlorine monoxide) הוא תרכובת אי אורגנית שנוסחתה Cl2O. בטמפרטורת החדר החומר הוא גז חום-צהוב המסיס הן במים והן בממסים אורגנים. מבחינה כימית Cl2O שייך למשפחת תחמוצות כלור דוגמת כלור דו-חמצני ClO2 והוא אנהידריד של חומצה תת-כלורית. החומר הוא מחמצן חזק.

מבנה

בדומה למים המולקולה מכופפת בשל זוגות האלקטרונים הלא קושרים על אטום החמצן וחבורת הסימטריה C2v. זווית הקשר 110.9° גדולה מזווית הקשר בחמצן בשל ההפרעה הסטרית שבין אטומי הכלור.

הכנה

שיטת ההכנה הראשונה בה השתמשו לייצור החומר היה תגובה של גז כלור עם תחמוצת כספית לקבלת Cl2O וכספית כלורית

דרך זו אינה בשימוש בשל המחיר והסכנה שבהרעלת כספית.

דרך בטוחה ונוחה יותר היא תגובת גז כלור עם נתרן פחמתי ומים

נתרן בי קרבונט שנוצר בתגובה ממשיך להגיב

כך שהתגובה הכוללת

ניתן לבצע את התגובה ללא מים אבל דרך זו מחייבת חימום ל 150°-250°, כיוון שדיכלורו מונואוקסיד אינו יציב בטמפרטורה זו יש להוציא באופן רציף את התוצר מהמערכת למניעת פירוק תרמי.

תגובות

דיכלורו מונוקסיד מסיס מאוד במים שם הוא נמצא בשיווי משקל עם חומצה תת-כלורית HOCl שיווי המשקל נוטה לכיוון HOCl

למרות שיווי המשקל הנוטה ימינה משערים שCl2O אחראי לתגובות חומצה תת-כלורית עם אלקנים ותרכובות ארומטיות.

דיכלורו מונוקסיד מגיב עם הלידים של מתכות ומתקבלים אוקסיהלידים למשל בתגובה עם טיטניום ארבע כלורי

ועם הלידים של אל מתכות למשל

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיכלורו מונואוקסיד בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0