דמטריוס (בן פיליפוס)
דמטריוס (ביוונית: Δημήτριος; ? - 181 לפנה"ס) היה נסיך מוקדוני מהשושלת האנטיגונידית. בנו של פיליפוס החמישי, מלך מוקדון.
ביוגרפיה
על תחילת דרכו ידוע מעט מאוד. בשנת 197 לפנה"ס, לאחר סיום המלחמה המוקדונית השנייה בהפסד מוקדוני, נאלץ אביו, כחלק מהסכמי השלום עם הרפובליקה הרומית, לשלוח אותו לרומא כבן ערובה. בשנת 188 לפנה"ס, בשל תמיכתו של פיליפוס ברומא במהלך מלחמת אנטיוכוס, שוחרר דמטריוס מהשבי. ארבע שנים לאחר מכן, שלח פיליפוס את דמטריוס לרומא, כדי לייצג את העמדה המוקדונית מול משלחות שונות מיוון, שטענו נגד מוקדון. בשל השנים הרבות שעשה דמטריוס בשבי הרומאי, עמדתו במשא ומתן הייתה כנועה ומתרפסת. הרומאים סברו שאחרי השלטון הקשה של פיליפוס, יוכל דמטריוס הכנוע להיות שליט נוח למדי. דמטריוס חזר למוקדון עמוס בהבטחות ורמיזות מצד הרומאים, שהותירו אותו מבולבל ומשתעשע בתקוות.[1] המצביא הרומאי טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס אף נפגש עמו ביחידות, והצהיר במפורש שרומא מעוניינת בו כמלך.[2] עם זאת, ידוע היה לכל שפיליפוס מעדיף את בנו הבכור פרסאוס, שבניגוד לדמטריוס נודע כתוקפן וקשה עורף. פיליפוס אף נתן מעין הצהרה פומבית להעדפותיו, כאשר ייסד בתראקיה עיר חדשה וקרא לה על שם פרסאוס.[1]
דמטריוס החל לקוות ברצינות שיירש את הכתר, ועל פי העדויות בילה יותר זמן במחיצת השגרירים הרומאים מאשר במחיצת אביו.[3] המוני העם במוקדון, שמאסו במלחמות הרבות של פיליפוס, תמכו בסתר בדמטריוס, וכך גם רבים בחצר המלוכה ובצבא. בשנת 182 לפנה"ס, במהלך טקס ה"היטהרות" השנתי,[4] הציע אי מי לערוך קרב מדומה בין החיילים תומכי דמטריוס לחיילים תומכי פרסאוס. ה"קרב" הסתיים ב"ניצחון" תומכי דמטריוס, אולם ללא נפגעים. אלא שהלהיטות שבה לחמו תומכי דמטריוס, הבהירה לפרסאוס שחלק משמעותי של הצבא תומך באחיו. הוא העלה את קובלנותיו בפני פיליפוס, ואף טען שדמטריוס ניסה לרוצחו. פיליפוס ניסה לפייס בין האחים, והתכחש לתקרית כולה. אולם העמדת הפנים לא יכלה להימשך לאורך זמן, והרומאים הבהירו היטב שרק הודות לדמטריוס, פיליפוס עדיין מולך.
באביב של השנה הבאה, יצא פיליפוס למסע צבאי גדול צפונה. בניסיון להימנע מחיכוך בין בניו, לקח עמו פיליפוס למסע רק את פרסאוס, ואת דמטריוס השאיר בבית. על פי חלק מהמקורות, דמטריוס ניסה להנהיג קשר בהיעדרו של אביו,[5] אולם הדבר אינו ודאי.[6] כך או כך, ידוע שדמטריוס אינו חש עוד בטוח במוקדון. הוא ניסה לברוח לרומא, אולם תוכניתו נתגלתה, ופיליפוס העניש אותו בכך שהשליך לכלא את אחד מידידיו.[7] פיליפוס חש שבנו הגדיש את הסאה, והוכיח אותו קשות באופן אישי, תוך שהוא מבהיר לו בצורה חד משמעית שהוא מועיד את המלוכה לפרסאוס.[8] בשנת 180 לפנה"ס, התנקשו תומכי פרסאוס בדמטריוס. לא ברור אם פיליפוס לקח חלק פעיל במעשה, אולם ככל הנראה הוא ידע מכך ונתן הסכמה בשתיקה.[9]
פיליפוס נפטר בשנת 179 לפנה"ס, ופרסאוס ירש את כיסאו.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה).
- F. W. Walbank, Philip V of Macedon, Cambridge University Press, 1940
- Erich S. Gruen, The Last Years of Philip V, Greek, Roman, and Byzantine Studies, p. 221–246
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 גולן, עמ' 529.
- ^ Gruen, pp. 235–236
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ותשעה, 53.
- ^ טקס חשוב שנערך במוקדון מדי שנה. במסגרת הטקס עברו בני משפחת המלוכה בין כלב שבותר לשניים, שראשו וחלקו הקדמי לימין העוברים, ומחציתו האחורית לשמאלם. הטקס לווה במשחקים וחגיגות.
- ^ יואנס זונאראס, "תמצית ההיסטוריה", ספר תשיעי, 22.
- ^ גולן, עמ' 532, הערה 21.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר ארבעים, 23. יוסטינוס, ספר שלושים ושניים, 2.
- ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p. 251
- ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p. 252
