דמיטרי סטרוקוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. דמיטרי סטרוקוב (ברוסית: Дмитрий Струков; 1828 – 1899) היה צייר, משחזר אמנות וארכאולוג רוסי.[1]
ביוגרפיה
אביו היה חייט. בשנות ה-30 של המאה ה-19, במהלך מגפת הכולרה, המשפחה נדדה באזורים שונים ברוסיה, כשחזרו למוסקבה ב-1840, הוא נרשם לבית הספר לציור טכני של סטרוגנוב.[2]
ארבע שנים מאוחר יותר, הוא הפיק את עבודותיו המקצועיות הראשונות; איקונוסטאזיס ודיוקן לראש עיריית ליוברטסי. בשנת 1849, הוא עזר להקים את בית הספר לציור אייקונים ב-Trinity Lavra של סנט סרגיוס. באותה שנה הוא חיבר מדריך למקדשים האורתודוקסים של מוסקבה. בשנה שלאחר מכן ביקש ממנו רקטור מנזר סרוב לצייר את האנדרטאות שם ובמנזר דיבייבו.
לאחר מכן, הוא נדד ברחבי הארץ ושרטט אתרים היסטוריים בניז'ני נובגורוד, ולדימיר, מורום, הקווקז וחצי האי קרים. בשנת 1853 הוא זכה בתואר "אמן" לצבעי מים על ידי האקדמיה האימפריאלית לאמנויות. העותק שלו של אייקון עתיק בכנסיית גרבנבסקוי הוצג לצאר ניקולאי הראשון, שהעניק לו טבעת יהלום וגישה חופשית לעתיקות בכל מנזר וכנסייה.[3]
בשנת 1858, הוא החל לפרסם כתב עת לציור. שפרסם שיעורים על ציור, נושאים היסטוריים, וכן חיבורים על אמנות רוסית בכלל. הוא נאלץ להפסיק את הפרסום ב-1863, ונשאר בחובות למשך 25 שנים.
_(2).jpg)
בשנת 1859, הוא הוזמן לקרמלין כדי להעתיק את האנדרטאות והעיטורים הצבאיים ולסייע בשחזורם. מאוחר יותר, הוא הפך לאמן המקום. ב-1860 הוא עזר לקטלג את אוסף העתיקות הנוצריות השייכות לארכאולוג פיוטר סבסטיאנוב, כדי להכין אותן לתרומה למוזיאון רומיאנצב. כדי לסייע בסילוק חובותיו, הוא שימש גם כמורה במספר בתי ספר במוסקבה. הניסיון בהוראה אפשר לו לפתח שיטה מיוחדת ללמד רישום במהירות; דבר שהציג בהוראת 200 חיילים מגדוד פרנובסקי.
ב-1864 הזמין אותו המושל הכללי של וילנה, מיכאיל מוראביוב-וילנסקי, לסייר באזור הצפון-מערבי כדי לחקור אנדרטאות עתיקות שניזוקו או כמעט נהרסו על ידי מרד ינואר.[2] רבות מהאנדרטאות מוכרות כיום רק באמצעות ציורי צבעי המים של סטרוקוב. חמש שנים מאוחר יותר, הוא עודד תוכנית שתזהה אייקונים הזקוקים לשיקום. למעלה מ-300 אייקונים ניצלו בסופו של דבר. ב-1873 הוא פתח בית ספר לציור אייקונים בבית שנתרם על ידי סוחר חשוב והוא נתן את היצירות שנוצרו בבית הספר, לכנסיות כפריות עניות.
פרויקטי השחזור הבולטים המאוחרים שלו כללו ציורים בקתדרלת סנט בזיל ובמגדל הפעמונים של איוואן הגדול. הוא גם ערך מסעות רבים לחצי האי קרים ולקווקז מטעם החברה הארכאולוגית הרוסית הקיסרית. ב-1888 הוא גילה את "כתובת זלנצ'וקסקיה " - מצבה מהמאה העשירית עם כתב גותי שהיא הדוגמה המוכרת ביותר לשפה האוסטית.
במהלך שנותיו המאוחרות, הוא הפעיל בית מלאכה שייצר אייקונים בסגנונות הישנים.
הוא קיבל אותות כבוד ממסדר אנה ה"קדושה", מסדר סטניסלאוס ה"קדוש" ומסדר ולדימיר ה"קדוש".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ V. F. Kozlov; "Ревнитель святынь православной Москвы. Дмитрий Михайлович Струков (1827—1899)" (Zealot of the Orthodox Shrines of Moscow), Краеведы Москвы (Moscow Regional Specialists) Vol.3, Книжный сад (Book Garden), 1997
- ^ 2.0 2.1 Витебская энциклопедия : Струков, Дмитрий Михайлович, evitebsk.com
- ^ O. D. Bazhenovoy (ed.), Д. Струков. Альбом рисунков. 1864-1867 (D. Strukov. Album of drawings. 1864-1867), limited edition, БелЭн, 2011
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "דמיטרי סטרוקוב".