דניס אייבי
| לידה |
11 בינואר 1919 אסקס, בריטניה |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 2015 (בגיל 96) בייקוול, דרבישייר, בריטניה |
| השתייכות | הממלכה המאוחדת |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
דניס אייבי (באנגלית: Denis Avey; 11 בינואר 1919 - 16 ביולי 2015) היה חייל בריטי במלחמת העולם השנייה, שקיבל את אות גיבור השואה הבריטי. אות ההוקרה ניתן לו על הצלת אסיר יהודי באושוויץ.
ילדות
אייבי נולד באסקס, בריטניה. משפחתו החזיקה בחוות סוסים וניהלה משק עצמאי. הוא למד לרכוב מגיל צעיר. אביו וסבו של אייבי, שלחמו במלחמת העולם הראשונה היו עבורו מודלים לחיקוי. אביו היה בארטילרית הפרשים המלכותית (RHA) ונלחם במלחמת העולם הראשונה, אך לא דיבר על המלחמה כלל עם אייבי. אייבי אהב סוסים ונהג להשתתף במרוצים. בבית ספרו בעיירה אפינג, היה חבר בנבחרות אתלטיות, ואף נבחר על ידי התלמידים להיות "נער הראש" של בית ספרו, תלמיד הנבחר לייצג את בית הספר באירועים ואחראי על התלמידים בעלי התפקידים בבית הספר. אייבי קיבל מלגה ולמד במכללה הטכנולוגית של לייטון, וב-1939, בגיל 20, התגייס לצבא.
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה, בגיל 21, נשלח למצרים למערכה מול האיטלקים, כחלק מיחידת "עכברושי המדבר". באותה תקופה עבר מספר קרבות בצפון אפריקה. באותו מאבק נדרש להתגנב בשקט דרך בסיס בו 200 איטלקים, אושפז בגלל מחלת המלריה, ונפצע בקרב. הוא נלקח בשבי על ידי הגרמנים במתקפה ליד טוברוק בלוב, כאשר חברו נהרג מול עיניו. בהמשך הועמס על ספינה, שנפגעה על ידי טורפדו. וכך הצליח להשתחרר, כשהוא צף על ארגז עץ לחוף יוון, שם חוואי הציל אותו. ביוון נתפש מחדש. לאחר מכן עבר תקופה בת חודשים בה עבר בין מחנות שבויים ביוון, איטליה, אוסטריה, פולין ולבסוף הגיע למחנה שבויים ליד אושוויץ. במהלך אותו זמן ניסה לברוח מספר פעמים וראה במו עיניו אלימות נוראית ותנאי עבודה לא אנושיים.
במחנה שבויים E715, צמוד למחנה הריכוז, שהה במשך שנתיים. שם הופתע לגלות את היחס המשפיל והאלימות הבלתי פוסקת של הנאצים ביהודים.
את מחנה השבויים תיאר כך: "אין דשא, אין צמחייה מאף סוג, רק בוץ בחורף ואבק בקיץ".[1]
החיילים במחנה השתדלו לשמור שרוחם לא תשבר ולכן ארגנו מחזות, אך הוא ניסה להימנע מהשתתפות כי לא רצה להתמודד עם הזוועות שחווה דרך הסחת דעת. הוא חרג ממנהגו כשניתנה לשבויים האפשרות לנהל משחקי כדורגל (אם כי מועטים).
בדיעבד הביע אייבי חרטה על הנאיביות שלו. הנאצים צילמו אותם ואף נתנו להם חליפות חדשות. הוא סבר שהיה זה חלק מתעמולה נאצית שמטרתה הייתה לגרום לציבור לחשוב שהנאצים פועלים בצורה הומנטרית כלפי שבוייהם, כולל היהודים. הצלב האדום אף דיווח כי השבויים יכלו לשחק כל עוד היו מספיק שומרים, דבר שהיה שקרי.
במפעל עבד לצד היהודים וראה יהודים מתים כל יום, מוכים למוות או קורסים מהתשה ורעב. השבויים לפעמים היו מצליחים לקבל יותר מרק בארוחת הצהריים, והשאירו אותו ליהודים. אם שומר ראה יהודי שותה מהמרק היה שופך אותו ומכה את היהודי.
"אנשים מדברים על חוסר האנושיות של אדם לאחר, אך זה לא היה אנושי או חסר אנושיות – זה היה בהמתי. לאהבה ושנאה לא הייתה משמעות שם. זאת הייתה אדישות. הרגשתי השפלה עם כל רצח חסר דעת אליו הייתי עד אך לא יכולתי לעשות לגביו דבר. חייתי בתועבה."[2]
בעקבות אותה חוויה היה נחוש בדעתו לחיות יום אחד במחנה הריכוז כדי לחוות ממקור ראשון כיצד חיים היהודים ואילו פשעי מלחמה נעשים בהם. הוא אפילו ראה את המתאגרף היהודי, ויקטור פרץ, אותו העריץ בצעירותו.
כך התיידד אייבי עם יהודי בשם האנס והשניים ביצעו חילוף זמני. את שהותו במחנה הריכוז הוא מתאר כגיהנום עלי אדמות, חוויה גרועה בהרבה מהשהות במחנות שבויים.[1]
פעילות להצלת יהודים
אייבי פגש יהודי גרמני בשם ארנסט לובתל. ארנסט סיפר לו שיש לו אחות בבירמינגהם, אנגליה, שהיגרה כחלק מהקינדר-טרספורט. כשאייבי שמע את שם העיר, הוא הרגיש חיבור עם האסיר היהודי. אייבי ביקש את הכתובת שלה, ודרך קוד סתרים שנהג להשתמש בו עם משפחתו בילדות, כתב לאמו ליצור קשר עם סוזן, אחותו של ארנסט. דרך אמו מסר לאחותו של ארנסט שהוא בסדר וביקש שתשלח לו כמה שיותר סיגריות. במכתביו, ניסה להעביר מידע בצורה עקיפה. לדוגמה, כשהתכוון ליהודים, הזכיר את ראש ממשלת בריטניה בתקופת המלכה ויקטוריה, או את משה. הוא ניסה גם להעביר כמה שיותר מידע על המחנה, כדי שתדווח עליו למשרד המלחמה. בזכות אותן סיגריות ארסנט הצליח לשרוד. לאחר כמה חודשים קיבל מכתב תשובה. אייבי הבריח פנימה את שאר הסיגריות במנות, ולא בבת אחת.[2][1]
במקרה אחר, אייבי העליב שומר נאצי שהתעלל ביהודי, ונענש בצליפה בחזרה שגרמה לו לאבד את העין.
לאחר המלחמה
ב-1945 ברח מהמחנה. ב-1947 העביר את כל המידע שהשיג על אושוויץ לרשויות הצבא, אך לא התייחסו לעדותו ברצינות, מה שגרם לו להלם, ובעקבות זאת נמנע מלשוחח על חוויותיו.[3]
אייבי סבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. לאחר המלחמה עבר לעבוד בהנדסה.
הוא נישא לאודרי אייבי והייתה לו בת אחת. שנים לאחר מלחמת העולם השנייה גילה שארנסט שרד את המלחמה.[4]
הכרה והנצחה
סיפורו הונצח בסרט דוקומנטרי על ידי ה-BBC, בו פגש את סוזן, אחותו של ארנסט. אז גילה לראשונה שבזכות הסיגריות הציל את חייו של ארנסט.
בשנת 2010 קיבל את אות גיבור השואה הבריטי. יד ושם לא הכירו בו כחסיד אומות העולם, בטענה שלא ניתן לאמת את סיפור החילופין שלו.[3]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Heroes of the Holocaust, Ebury Publishing, 2012
- ^ 2.0 2.1 The Man Who Broke Into Auschwitz, Hodder, 2011
- ^ 3.0 3.1 Henry Chu, Bearing witness to Nazi horror, Los Angeles Times, April 3, 2010
- ^ Rob Broomby, The man who smuggled himself into Auschwitz, BBC News, Last updated 29 November, 2009
