האמזונות של דהומיי
האמזונות של דהומיי היה הכינוי שנתנו נוסעים ומתיישבים אירופאים ליחידה מיוחדת בצבאה של ממלכת דהומיי במערב אפריקה (כיום בנין), אשר הורכבה מנשים בלבד. לוחמות היחידה נודעו גם בכינוי אגוג'י או מינו. היחידה פעלה מהמאה ה-17 עד סוף המאה ה-19.
היסטוריה
דהומיי הייתה אחת המובילות בסחר העבדים במערב אפריקה. דהומיי נהגה לתקוף את השבטים והממלכות שמסביבה, ולמכור את אזרחיהם כעבדים לממלכת איו השכנה, שבתורה מכרה אותם לסוחרי עבדים אירופאים. המלחמות הממושכות דילדלו מאוד את כוח האדם של דהומיי. צורך זה הביא ככל הנראה להקמת יחידה המורכבת כולה מנשים.
המלך הוגבד'גה (שלט בין השנים 1645-1686) הקים לראשונה יחידה של נשים אשר עסקה בציד פילים. היחידה נקראה במקור "גבטו". בתו של הוגבדג'ה, המלכה האנגבה, הקימה לעצמה משמר אישי שהיה מורכב כולו מנשים. אחיה ויורשה של האנגבה, המלך אגאג'ה, הפך את היחידה לקרבית לכל דבר ועניין, והשתמש בה במלחמתו כנגד ממלכת סאווי השכנה ב-1727. מקורות אחרים מערערים על הטענה שהיחידה הוקמה בידי האנגבה, וסבורים שהיא לא הוקמה לפני ימיו של אגאג'ה.[1]
לוחמות היחידה כינו את עצמן "אגוג'י", אשר בשפת הפון משמעותו "נשות המלך". הלוחמים הגברים בצבא דהומיי כינו אותן "מינו", היינו "האימהות שלנו". הכינוי "האמזונות של דהומיי" הגיע להן מאוחר יותר בידי מתיישבים ונוסעים אירופאים שקראו להן על שם האמזונות מהמיתולוגיה היוונית.
המלך גזו (שלט בין 1818-1858) היה שליט מיליטריסטי מאוד. הוא הגדיל את צבא דהומיי ובכלל זה את יחידת הנשים. בתקופת שלטונו, דהומיי כבשה מספר ממלכות אפריקאיות קטנות, אולם הובסה בקרב מול ממלכת איו. ב-1890 פלשה צרפת לדהומיי (מלחמת צרפת-דהומיי הראשונה). החיילים הצרפתים ציינו לשבח את כושר הלחימה של האמזונות, אולם המלחמה הסתיימה בתבוסתה של דהומיי, וצרפת סיפחה חלקים מהממלכה. ב-1892 פלשה צרפת לדהומיי בשנית (מלחמת צרפת-דהומיי השנייה). האמזונות מילאו חלק פעיל בלחימה, אולם הובסו לנוכח העדיפות הצרפתית בחימוש. במהלך קרב אדגון ב-6 באוקטובר 1892, נהרגו 417 אמזונות ועוד 86 לוחמים גברים, מפגיעת כידונים צרפתיים. הצרפתים איבדו באותו היום שישה אנשים בלבד. המלחמה הסתיימה בתחילת 1894, ובעקבותיה סופחה דהומיי לאימפריה הצרפתית וצבא דהומיי פורק.
גיוס
ישנם מקורות שונים באשר לאופן הגיוס של האמזונות. נראה שמרבית המגויסות היו נשים משבטים אחרים שנלקחו בשבי. מקורות אחרים מצביעים על כך שהמגויסות היו נשים דהומייניות חופשיות שהתגייסו לאימונים כבר בגיל שמונה. חלקן התגייסו מרצונן, ואחרות גויסו בכפייה לאחר שהאבות או הבעלים שלהן התלוננו בפני המלך עליהן. לעומת זאת ישנן עדויות שמרבית המגויסות היו במקור נשותיו של המלך . האמזונות מנו בין 1,000 ל-6,000 לוחמות - כשליש מצבא דהומיי כולו. תיירים אירופיים ציינו שהאמזונות נחשבו לעיתים ללוחמות טובות יותר מהלוחמים הגברים.
הלוחמות עברו אימונים אגרסיביים וקשוחים ונחשבו לקדושות בדת הפון. הן היו נשואות באופן טקסי למלך. אמונה עממית התקבלה שקיום יחסים עם לוחמת מוביל למוות.[2] בחברה המסורתית והפטריארכלית של דהומיי, שירות בגדוד הנשים העניק לנשים הזדמנות להגיע לתפקידים בכירים ולצבור השפעה ואף ממון.
לנציגות מיחידת הנשים נשמר מקום של כבוד במועצת הממלכה של דהומיי. בהדרגה, נציגות הלוחמות צברו כוח פוליטי רב והשפעה רבה על ענייני הממלכה. בהשפעת האמזונות, דהומיי הפסיקה בהדרגה את הסחר בעבדים שגם יצר עבורה תלות בממלכת איו. תחת זאת דהומיי החלה לסחור עם בריטניה באופן ישיר בשמן דקלים.
הפירוק
בעקבות פירוק צבא דהומיי, פורקה גם יחידת האמזונות. הלוחמות לשעבר נאלצו לצאת לחיים אזרחיים. קבוצה גדולה מהן התיישבה באבומה. אגדות עם שונות גרסו שהן המשיכו בחשאי לבצע פעולות גרילה ולהתנקש בחייהם של קצינים צרפתיים. שמועות אחרות גרסו שהן שמרו בחשאי על הטוען האחרון לכתר דהומיי. היסטוריון שהתחקה אחר חייהן של כמה לוחמות לשעבר, גילה שכולן התקשו להסתגל לשינוי במעמדן. מלוחמות שנהנו מיוקרה רבה, הן הפכו לנשים פשוטות בחברה פטריארכלית. חלקן המשיכו לאמן נשים אחרות בשיטות האימונים המסורתיות של האגוג'י, אולם אף אחת מתוך ה"מגויסות" החדשות לא השתתפה מעולם בקרב. בשנת 2019, הצליחה השחקנית לופיטה ניונגו למצוא אישה שהתאמנה עם הלוחמות ולראיין אותה לסרט התיעודי Warrior Women with Lupita Nyong'o.[3]
ב-1978 ראיין עיתונאי בניני אשה בשם נאווי מהכפר קינטה, אשר הציגה את עצמה בתור אחרונת הלוחמות שעדיין בחיים. נאווי טענה בין היתר, שהשתתפה בלחימה נגד הצרפתים ב-1892. היא מתה בנובמבר 1979 והיא בת יותר ממאה שנים.[4]
לקריאה נוספת
- Alpern, Stanley B. (1998). Amazons of Black Sparta: The Women Warriors of Dahomey (1st ed.). New York, U.S.: New York University Press. ISBN 978-0-8147-0678-7.
- Araujo, Ana Lucia, & Suzanne Blier (20 בספטמבר 2022). "What 'The Woman King' gets wrong — and right — about Dahomey's warriors". Washington Post. נבדק ב-21 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - Bernard, A. S. 1998. Amazons of Black Sparta. London, C Hurst & Co. Bourgeon, F. 1979 – 1984.
- Clodfelter, Tim (5 באוגוסט 2017). "Play tells story of West African warrior women". Winston-Salem Journal. נבדק ב-15 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - Dash, Mike (23 בספטמבר 2011). "Dahomey's Women Warriors". Smithsonian.com. נבדק ב-14 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - Historical Museum of Abomey. "The Amazons". Historical Museum of Abomey. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2013. נבדק ב-14 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - Johnson, Jazzi (23 בפברואר 2018). "If You Loved Black Panther's Dora Milaje, Meet the Dahomey Amazons". Teen Vogue Magazine. נבדק ב-14 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - Law, Robin (1993). "The 'Amazons' of Dahomey". Paideuma: Mitteilungen zur Kulturkunde. Frobenius Institute. 39: 245–260. JSTOR 40341664.
- Yoder, John C. (1974). "Fly and Elephant parties: Political polarization in Dahomey, 1840–1870". The Journal of African History. Cambridge University Press. 15 (3): 417–432. doi:10.1017/S0021853700013566. S2CID 162286376.
קישורים חיצוניים
- האמזונות באתר המוזיאון ההיסטורי של אבומה
- ״האמזונות של אפריקה״ - פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
