מזהה עצם דיגיטלי

מזהה עצם דיגיטלי (באנגלית: Digital Object Identifier, ובראשי תיבות: DOI) הוא מזהה ייחודי וקבוע המוקצה לעצם דיגיטלי, כגון מאמר אקדמי, ספר, דו"ח, קובץ וידאו או ערכת נתונים, במטרה לאפשר הפניה יציבה אליו במרחב האינטרנטי. המערכת נועדה לאפשר זיהוי בלתי משתנה של משאבים, גם אם מיקומם או כתובתם משתנים.

רקע

מערכת ה-DOI פותחה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, והיא מנוהלת על ידי קרן ה-DOI הבינלאומית (International DOI Foundation), שנוסדה בשנת 1998. המערכת מתבססת על תקן ISO 26324:2012, המגדיר את ה-DOI כמזהה רשמי לפרסומים דיגיטליים.

מבנה

המזהה מורכב משני חלקים:

קידומת (prefix) – מספר המתחיל תמיד ב-"10." ולאחריו מזהה של הגוף הרושם (לדוגמה: Crossref או DataCite).
סיומת (suffix) – מחרוזת המוגדרת על ידי הגוף המנפיק, וייחודית לאובייקט המסוים.

לדוגמה: 10.1000/xyz123 הקישור המלא יהיה: https://doi.org/10.1000/xyz123

שימושים

DOI נפוץ במיוחד בתחום האקדמי, ומשמש לזיהוי יציב של פרסומים מדעיים. הוא משולב בציטוטים, מאגרי מידע ביבליוגרפיים, מערכות הפניה, מערכות לניהול פרסומים מוסדיים ועוד. המערכת תומכת גם בפרסומים שאינם מאמרים, כגון ערכות נתונים, תוכני וידאו, קובצי מחקר, תזות ועוד.

גופים רושמים

מזהי DOI ניתנים על ידי גופים רושמים (Registration Agencies) שהורשו לכך על ידי הקרן הבינלאומית. בין הגופים המרכזיים:

Crossref – לרוב כתבי עת מדעיים.
DataCite – לפרסומי נתונים.
mEDRA, ISTIC, JaLC ועוד.

יתרונות

קביעות – מאפשר הפניה גם כאשר כתובת ה-URL משתנה.
זיהוי חד-משמעי – מזהה כל פריט באופן ייחודי.
שילוב עם מערכות מידע – כגון מערכות ספרייה, מנועי חיפוש אקדמיים ומערכות ציטוט.