האשירה-אה
האשירה-אה (ביפנית: 柱絵 בתרגום מילולי: ציורי עמודים) הם הדפסי עץ יפניים ארוכים בז'אנר האוקיו-אה שגודלם בדרך כלל כ-13 ס"מ על 73 ס"מ (4.5 אינץ' על 28 אינץ').
במקור הם נועדו להיות תלויים או מודבקים על עמודי עץ בתוך בתים יפניים. הם כנראה שימשו כחלופות זולות למגילות תלויות (קאקמונו-אה) שהיו עשויות בדרך כלל ממשי.[1] אוקומורה מסאנובו (1686–1764) זוכה לקרדיט על הפיכת פורמט דפוס זה לפופולרי.
מכיוון שגזע עץ הדובדבן, המשמש לייצור הבלוקים להדפסי העץ, צר מדי עבור המגילות התלויות, האמנים חיברו שני בלוקים יחד לאורכם, ושייפו את החיבור כך שיהיה בלתי נראה על ההדפס. בשנת 1741 ככל הנראה השתמש מסאנובו בלוחות באיכות ירודה כדי להוזיל את ההדפסים, אך צבעי המים ששימשו להדפסה נספגו בעץ אשר התפצל לאורך החיבור והתעוות. כדי לא לבזבז את הלוחות, חתך אותם האמן לאורכם, וכך יצר הדפסים ברוחב 16 ס"מ בלבד. מסאנובו כינה את ההדפסים הללו "האשירה-אה", אך לא ברור אם באמת התכוון לתלייה על עמודי הבית. לעיתים חתם על יצירותיו בכתובת הנוספת "ממציא האשירה-אה". בשנת 1745 רוחב הפורמט צומצם עוד יותר, לכ-12 או 13 ס"מ.[2]
ההדפסים בפורמט האשירה-אה היו פופולריים במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה.[3] דוגמאות לאיורים כאלה ששרדו הן נדירות, ולעיתים קרובות הן דהויות, שחוקות או מוכתמות מחשיפה לפיח ועשן.[1]
אמן האוקיו-אה קוריוסאי (1735–1790) עיצב דמויות רבות מסוג האשירה-אה המתארות מגוון רחב של נושאים, ובמיוחד דיוקנאות של נשים (ביג'ין-גה).[1] הפופולריות של הדפסי האשירה-אה החלה לדעוך בסביבות שנת 1800 והם הוחלפו על ידי דיפטיכונים אנכיים בפורמט אובן, הגודל הנפוץ ביותר עבור הדפסי עץ יפניים, בערך 24.4 ס"מ x 38 ס"מ (10 על 15 אינץ').[3]
גלריה
-
גנרל יו, שני גרסאות, שונשו קצוקאווה
לקריאה נוספת
- The Japanese Pillar Print: Hashira-e, יעקב פינס, 1982
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Allen Hockley, The Prints of Isoda Koryūsai, אוניברסיטת וושינגטון, 2003
- ↑ Pillar Prints, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 Hashira-e - Japanese Pillar Prints, www.artelino.com
האשירה-אה41462395Q11534039