הביאליסטוקאים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצלום של המושבה יהודיה
המושבה יהודיה בה התיישבו בתחילה הביאליסטוקים בתצלום מסוף המאה ה-19.

הביאליסטוקאים היה כינויה של קבוצה בת כ-60 חלוצים מהעיר ביאליסטוק שבצפון-מזרח פולין שעלו לארץ ישראל בשנת תרמ"ג 1883 והתיישבו על אדמות יהודייה והקימו את המושבה יהוד. לאחר מכן השתקעו בפתח תקווה.

היסטוריה

עלייה לארץ והתיישבות ביהוד

בראשית שנות השמונים של המאה ה-19 התגבשה בעיר ביאליסטוק שבפולין קבוצה בת כ-40 משפחות (60 בני אדם) שתכננה לעלות לארץ ישראל. הקבוצה, שכונתה מאוחר יותר "הביאליסטוקאים" בפי מתיישבי פתח תקווה, רכשה אדמות מבני המושבה יהודיה אדמות במרחק 7 ק"מ מפתח תקווה (בתחום סביון של ימינו) כדי להקים שם בתי מגורים ולעבוד את אדמות פתח תקווה שננטשו רק ביום[1].

בית הראשונים בסביון, השריד היחיד מהמושבה יהודיה.

ב-8 באוקטובר 1882 עלתה הקבוצה להתיישבות במושבה יהודיה, והחלוצים החלו בבניית בתיהם[1].במהלך הבנייה נתקלו הביאוסטיקאים בבעיה: השלטון העות'מאני אסר על הבנייה והמושל הטורקי החליט שהבתים שבנייתם לא הושלמה יש להרסם. הביאלוסטיקאים נאלצו לשלוח את המשפחה ליפו, והגברים המשיכו בעבודת האדמה. את הבתים סיימו בסופו של דבר המתיישבים לבנות בשיטת "חומה ומגדל" תוך ניצול החוק העותמאני שבית עם גג אין להרסו: העמידו קורות עם גגות ורק לאחר מכן העמידו קירות. עם סיום בניית הבתים הביאו את המשפחה חזרה מיפו[1].

לאחר שהסתיימה בניית הבתים, החליטה הקבוצה בעצתו של ישראל דוב פרומקין ללמוד במשך שנה מבני המושבה חקלאות. יהודה ראב הדריכם במשך שנה[1].

הביאליסטוקאים הקימו אגודה ששמה היה "אחוה ועבודה", וקרן משותפת לרכישת הציוד למשק[1]. עם ניסוח הכללים שהתקינו לאגודה הפכו לראשונים שקבעו את עקרון העבודה העצמית, וכך כתבו בתקנון האגודה[2]:

"העבודה מוכרחת להיות בידי עצמנו וכל עוד שיש היכולת לאיזו עבודה להיעשות על-ידי הבעלים, אינם רשאים לשכור פועלים בגללה. הנשים והבנים בזמן שהם פנויים מבית הספר והכוח בידם לעבודת ידיים, מחויבים לעזרנו ולחנכם במלאכה. כל יחיד מחויב לשמור דרכי החיסכון בכלכלה, למען יצליח בעבודתו לחיות מיגיע כפיו"

באותו תקנון ניסחו גם את המטרות והרעיון המרכזי של הקבוצה[2]:

"על כן אנחנו אלה פה, לב אחד, נפש אחת ומטרה אחת לכלנו. כלנו אנו מקוים ברצות השם, לצעוד על דרכנו כאנשים ולהיות כבני חיל לפני מערכות ישראל. הבה, נרימה לנו נס האחדות, נישא מגן עבודה ונתקע יתד ופינה להנהגה נוחה ורצויה, האהובה לפני ה' ואנשים. גאוה, קנאה ושנאה תמחה מן העולם! ... כולנו על מעלה אחת, ממקור אחד וגזע אחד. ... ואם את הדבר הזה נעשה וצונו אלוקים, נוכל לעמוד, וישכון בתוכנו אהבה ואחוה ושלום וריעות ויבנו ממנו חרבות עולם ושממת דור דור נקומם. גם אלקים יתן הטוב וארצנו תתן יבולה"

בתום שנת ההכשרה החלו הביאלוסטיקאים לעבוד בכל עבודות המשק.

עד מהרה נתקלו הביאליסטוקאים בבעיות כלכליות והיו צריכים לגייס תרומות כדי להתקיים. ב-1884, ארגון חובבי ציון תרם 20 אלף פרנק ביוזמתם של הרב שמואל מוהליבר ודוד גורדון[1].

ביהודיה הוקמה גם ישיבה בה למדו אברכים ותלמידים שהגיעו מירושלים[3].

חזרה לפתח - תקווה

המושבה פתח תקווה בראשית המאה ה-20.

המרחק הגדול מהבתים לחלקות האדמה והגעגוע לפתח תקווה מצד חלק מבני יהודיה פעלו אט אט את פעולתם. בשלהי 1885 חזרה לפתח תקווה קבוצה מצומצמת של מתיישבים בהובלת הרב אריה ליב פרומקין שהקים את הבית הראשון[4] ועמם הביאליסטוקאים[1].

בסיוע חובבי ציון, נבנה הרחוב הראשי שנשא את שם הארגון ובמאונך אליו רחוב פינסקר כשמרכז כיכר המייסדים, הבאר ואחוזת לחמן של הרב פרומקין. עם הזמן הצטרפו עוד ועוד מוותיקי המושבה לחזרה שהובילו הרב פרומקין והביאליסטוקאים.

ב-1892 עזב היהודי האחרון את יהודיה, והחזרה לפתח תקווה הושלמה.

בני העלייה שכיהנו בתפקידים ציבוריים בפתח - תקווה

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 אריה חשביה, פתח-תקוה 1878 - 1998, אם ועיר, הוצאת מלוא, 1998
  2. 2.0 2.1 אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, הוצאת מסדה
  3. מרכז פסג``ה פתח תקוה, muni.tik-tak.co.il
  4. ערך ויקיפדיה בעברית - אריה ליב פרומקין
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0