הגבירה עם ההרמין
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | לאונרדו דה וינצ'י |
| תאריך יצירה | 1487–1490 |
| טכניקה וחומרים | שמן על לוח עץ |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום |
מוזיאון צ'רטוריסקי קרקוב שבפולין |
הגבירה עם ההרמין (קרויה גם הגבירה עם החמוס או הגבירה עם החולד, בהתאם לשמו הקודם של החמוס - חולד הרים) (באיטלקית: La dama con l'ermellino) הוא ציור דיוקן מאת לאונרדו דה וינצ'י, שצויר ככל הנראה בין השנים 1487–1490. הנערה שבציור מזוהה על ידי חוקרים כצ'צ'יליה גַלֶרָאני (Cecilia Gallerani), פילגשו של דוכס מילאנו, לודוביקו ספורצה, שהזמין את הציור.
זהו אחד מארבעה[דרושה הבהרה] פורטרטי נשים שצייר לאונרדו דה וינצ'י (האחרים הם המונה ליזה, ג'ינברה דה בנצ'י ולה בל פרונייר). אף על פי שהציור נפגע והושחת לא מעט – דלת שצוירה ברקע כוסתה בשכבת צבע, צעיף שקוף על ראש המודל הומר לתסרוקת ראוותנית וכמה מאצבעות ידה עברו ריטוש גס – זהו עדיין אחד הציורים השמורים יותר של דה וינצ'י ששרדו.
הרקע ליצירת הציור
צ'צ'יליה גלראני (1473–1536) הייתה אחת מפלגשיו של לודוביקו ספורצה, לאונרדו פגש בגלראני בזמן ששניהם התגוררו בארמונו של לודוביקו.
פרטי הלבוש של גלראני מעידים על מעמדה המוגבל של הפילגש. בידי הנערה מוחזק הרמין.
זיהוי החיה שבתמונה
שם הציור באיטלקית הוא "Dama con l'ermellino". למילה ermellino פירושים אחדים, בהם הרמין, חולד הרים וחמוס (ממשפחת הסמוריים). כפי הנראה, החיה שבתמונה היא חמוס או הרמין.
למרות שבעברית קרוי הציור לעיתים "הגבירה עם החולד", הרי שהחיה המצוירת אינה חולד. החולד הוא בעל חיים עיוור השוכן במחילות, אינו לבן (פרט לחריגים שהם לבקנים) ואינו שייך למשפחת הסמוריים לכן לא ניתן לזהות את החיה עם חולד. החיה בציור היא לבנה, בעלת עיניים פקוחות ונאמר[דרושה הבהרה] עליה שהיא שומרת על ניקיונה.
בעל החיים, בעל הפרווה הלבנה, נקשר בפולקלור לטוהר וניקיון, ונחשב לחיה שתבחר למות ולא להתלכלך. ויש בו גם משחק מילים מלומד: ביוונית נקרא הסמור Galè, משחק מילים עם שם משפחתה של צ'צ'יליה - גַלֶראני. מעבר לכך, ובצורה מובהקת יותר, מסמלת החיה את הדוכס ספורצה, שזכה לכינוי "החמוס" (L'Ermellino).
גלגוליו של הציור
למרות שננטשה על ידי לודוביקו, המשיכה צ'צ'יליה לזכות בחסדיו בזכות בנו שילדה. הדיוקן נשאר בידיה, אך ב-26 באפריל 1498 דרשה אספנית האמנות איזבלה ד'אסטה, אחותה של ביאטריצ'ה, מצ'צ'יליה שתמסור לידיה את הדיוקן, כדי שתוכל להשוותו עם ציורים אחרים של לאונרדו. ב-29 באפריל שלחה צ'צ'יליה את הציור לאיזבלה.
במאה השמונה-עשרה היה הציור עדיין במילאנו, ונראה באוסף של הרוזנים לבית בּוֹנסָאנָה. בשנת 1800 לערך נקנה הדיוקן על ידי הנסיך אדם ייז'י צ'רטוריסקי מפולין, שהעניק את הציור לאמו איזבלה. באותה תקופה נוסף כיתוב שגוי בפינה השמאלית העליונה של הציור:
LA BELE FERONIERE
LEONARD D'AWINCI
[דרושה הבהרה]
בשנות הארבעים עד השבעים של המאה ה-19 שהתה המשפחה בגלות בפריז, כשהתמונה נמצאת ברשותה, בחדריה שבמלון "למבר", אך מבלי שאיש בממסד האמנותי הצרפתי יודע על כך. בקטלוג צרפתי משנת 1869 מצוין שהתמונה אבודה. בשנת 1876 חזרה המשפחה לפולין והתמונה הוצגה במוזיאון צ'רטוריסקי בקרקוב. בראשית המאה ה-20 זוהתה התמונה כדיוקנה של צ'צ'יליה גלראני. בזמן מלחמת העולם השנייה, לפני פלישת הנאצים לפולין ב-1939, הוסתרה התמונה בסינייבה, אך מקום המסתור התגלה, והציור הוצג במוזיאון הקיסר פרידריך בברלין, ונועד[דרוש מקור] להיתלות במוזיאון הפרטי של אדולף היטלר בלינץ. לבסוף הגיעה התמונה לאוסף הפרטי של המושל הנאצי של פולין, הנס פרנק, ושם התגלתה ב-1945 בידי הוועד הפולני-אמריקני. הציור נמצא כיום באוסף צ'רטוריסקי בקרקוב.
לקריאה נוספת
- צ'ארלס ניקול, 2007. לאונרדו דה וינצ'י, תל אביב: עם עובד, תרגום: כרמית גיא
- Schneider, Norbert, 1994. The Art of Portrait: Masterpieces of European Portrait-Painting 1420-1670. Koln: Benedikt Taschen, P. 55
- Laurie Schneier Adams, Italian Renaissance Art. Boulder: Westview Press, 2001.
קישורים חיצוניים
- מוזיאון צ'רטוריסקי
- כתבה ב-BBC על הגבירה עם החמוס
- כתבה ב-Milwaukee Journal Sentinel על ההיסטוריה של הציור
- כתבה ב"סן-פרנסיסקו כרוניקל" על הסכנה לציור בזמן המלחמה
הערות שוליים
