הדרה שפלן קצב
| [[File:|220px]] | |
| לידה |
14 באוקטובר 1963 (גיל: 60) תל אביב |
|---|---|
| פעילות בולטת | מרצה, חוקרת ואוצרת |
הדרה שפלן קצב (נולדה ב-14 באוקטובר 1963) היא מרצה, חוקרת ואוצרת ישראלית. תחומי התמחות: אמנות מודרנית ועכשווית, תיאוריה ביקורתית ופמיניסטית. משנת 2012 ועד 2020 עמדה בראש המחלקה לאמנות במכללת סמינר הקיבוצים. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 הקימה בבצלאל את הקורס החלוצי בישראל בנושא אמנות ומגדר.
קורות חיים
נולדה בתל אביב להוריה יהושע ודליה שפלן.
למדה בבית הספר היסודי "גורדון" בגבעתיים ובתיכון קלעי בגבעתיים. שירתה בצבא כמשקית ת"ש. בשנת 1989 סיימה תואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, וב-1991 תואר שני בתולדות האומנות באוניברסיטת סורבון בפריז, בנושא "סוגיות של זהות בעבודתו של האמן כריסטיאן בולטנסקי". בהנחיית פרופסור ז'ילבר לאסקו.
בשנת 2009 קיבלה תואר דוקטורט בבית הספר למדעי התרבות, שבאוניברסיטת תל אביב. בנושא "המפגש בין הסובייקט האימהי למסמן החזותי – באמנות ישראלית עכשווית", בהנחיית פרופסור רות רונן.
פעילות מקצועית אקדמית
הוראה
עסקה בהוראה במוסדות חינוך והשכלה שונים וביניהם: המכון הטכנולוגי בחולון, אוניברסיטת ליברפול, אוניברסיטת תל אביב, ויטל, המכללה האקדמית שנקר, בצלאל, קמרה אובסקורה, המסלול האקדמי של המכללה למנהל, סמינר הקיבוצים (בעבר - המכללה להוראת טכנולוגיה).
תפקידים אקדמאים ופעילות מקצועית
משנת 2008 ועד 2018 שימשה כראש החטיבה לאמנות במסלול האקדמי של המכללה למנהל. שימשה גם בשנים 2011–2013 כראש תחום לימודים עיוניים בבית הספר לעיצוב וחדשנות. בשנת 2015 שימשה כשופטת בוועדות השיפוט של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, וכחברת הפורום לשילוב חינוך ואומנות. הייתה שותפה בקבוצת חקר למגדר ולחינוך. בשנת 2017 יצא לאור הספר "פורצות גדרות: חינוך ומגדר בשדות שיח מגוונים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנים 2018–2019 קיימה קבוצת חקר נוספת בנושא הורות וכתיבת הספר "הורות מכל הכיוונים" שנמצא בדפוס. שימשה בתפקיד ראש המחלקה לאמניות במכללת סמינר הקיבוצים בין השנים 2012–2020. בשנת 2021 הקימה קבוצת מחקר במכון ואן ליר יצירת ארגז הכלים ליצירת סובייקטיביות פוליטית פמיניסטית.
מחקר
בספרה "א (י)מניות: אימהות מביאות אמנות לעולם" (גמא, 2020) שפלן קצב חוקרת את הנושא של האם היוצרת אמנות – האימנית. בעוד אמנות ואימהות נתפסו כספירות המתנהלות בשני קווים מקבילים ונפרדים הספר מציע תיאוריה ביקורתית חדשנית המעמידה את האימהות כנקודת מוצא. גישה זו מאמצת את התפיסה המטריצנטרית הרואה באימהות קטגוריה נפרדת ושמה במרכז השיח את נקודת המבט של האם עצמה, תחת הגישה המקובלת המביטה על האם כאובייקט בתוך השיח. תפיסה זו רואה באימהות גורם בעל חשיבות המגדיר את חייהן של נשים רבות, לעיתים אף יותר מן המגדר עצמו, וטוענת כי רבות מהסוגיות שנשים מתמודדות עימן קשורות במישרין לתפקידן ולזהותן כאימהות.
מקומה של האימהות כגורם מכונן ביצירה האמנות נשאר כלקונה מחקרית. השאלה – האם וכיצד האימהות משפיעה על האימנית – כמעט ולא נשאלה בשיח האמנותי, וזאת בניגוד לשאלות חיוניות אחרות שעלו בדבר השפעתם של מרכיבי זהות שונים על האמניות והאמנים, כגון: מגדר, מעמד חברתי, מוצא וגזע, אמונה דתית ועוד.
ספר זה בודק כיצד האימהות מיוצגת בתיאוריה ובפרקטיקה האמנותית בישראל וביתר העולם המערבי ומצטרף למחקרים בודדים על הקשר בין אמנות ואימהות בשדה הבינלאומי והישראלי, תוך ביקורת על המהלך ההיסטורי הפטריארכאלי שהפך את האם ואת עבודתה לשקופות. התפיסה המטריצנטרית טוענת כי תפקידה של האם בתרבות הוא תפקיד חשוב לאין שיעור, ואי לכך ראוי להיכתב מחדש. בספר ייבחנו האופנים שבהם האמנות הפלסטית מאפשרת לאימהות להפוך סדרי עולם ולכתוב את עצמן בעצמן.
בשנת 2021 זכתה בפרס בינלאומי בתחרות מאמרים בנושא: "אמנות פמיניסטית בתוכניות לימודים אמנותיות בינלאומיות" במסגרת: The Advance HE Connect.
אוצרות תערוכות
בשנים האחרונות אצרה תערוכות מחלקתיות לכבוד יום האישה הבינלאומי.
- 2013 - "חברות" בקמפוס האמנויות.
- 2014 - "גולדה מאיר", כנסת ישראל (אוצרות משותפת עם סיגל ברקאי).
- 2015 - "זכר ונקבה ברא אותם", בית התפוצות (אוצרות משותפת עם סיגל ברקאי)[1].
- 2017 - "אבק דרכים", גלריה מקום לאמנות, תל אביב (אוצרות משותפת עם סיגל ברקאי)[2].
- 2018 - "האישה עם העדשה", מרכז אדמונד דה רוטשילד (אוצרות משותפת עם טל דקל)[3].
- 2019 - "לנענע את העריסה. ואת המערכת", מרכז אדמונד רוטשילד (אוצרות משותפת עם טל דקל).
- 2020 - "כאילו יש מחר", מרכז עמיעד (אוצרות משותפת עם טל דקל).
- 2021 - "קרוב-רחוק", מקום לאמנות (אוצרות משותפת עם טל דקל).
כאוצרת עצמאית ארגנה בשנת 2019- תערוכת "נבראת" בגלריה 12, יפו.
פרסומים
ספרים בעברית
- הו מאמא: יצוג האם באמנות ישראלית עכשווית, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן (2006, יחד עם יהודית מצקל)
- אימניות: אמהות מביאות אמנות לעולם, תל אביב: גמא (2020)
מאמרים נבחרים בעברית
- מרחב נשימה תרבותי. אמנות לעם. (1997, יחד עם שרה קונפורטי)
- אמא של חייל. . מוזיאון עין הוד. (1999, יחד עם יהודית מצקל)
- קולה של אימא: אמניות ישראליות וייצוג האם. התשמע קולי?: ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית. יעל עצמון (עורכת). מכון ואן-ליר והקיבוץ המאוחד (2001)
- ה"קיטש" כמרד במודרניזם. כוורת 6 (2003)
- 40/16. שתי נשים - המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן. (2006, יחד עם תמר שליט-אבני)
- עמידה מאוזנת. גלריה 39 לאמנות עכשווית. (2008, יחד עם הילה לב ארי)
- "לא לשמור הכל בבטן" - על הבטן כדיוקן עצמי: בין מלאות להחסרה, מותר, 18, 57-62 (2011)
- זמן הווה. ערב רב (2012)
- סודות הרקמה. ערב רב. (2016)
- האישי והפוליטי באמנות ישראלית – אימניות יוצרות באזור סכסוך מתמשך, מגדר, כתב עת אקדמי למגדר פמיניזם, 5 (2018)
- תיאטרון האימהות. מלי דה-קאלו: So Tell Me. הוצאה עצמית (2020)
- חינוך בקורתי לאמנות בראי הפמיניזם: ערעור על הקאנון המסורתי בלימוד יצירות מופת. החינוך וסביבו, מ"ג (2021)
- אימניות משלבות מרחבים – המרחב האימהי והמרחב האמנותי, הורות מכל הכיוונים. הקיבוץ המאוחד. (2021)
מאמרים נבחרים באנגלית
- Scheflan Katzav, H. (2021). Visual Literacy and Gender Sensitivity: Teaching Art from a Feminist Perspective. Journal of Visual Literacy, 40
- Scheflan Katzav, H. (2021). The artistic narrative, the mirror, and the vagina: Teaching History of Art from a Feminist Perspective. the Advance HE Connect (won a prize in the essay competition "Feminist art in an international art curriculum" of the Advance HE Connect). https://connect.advance-he.ac.uk
- Scheflan Katzav, H. (2014). Re-representation – Critical art and the return of the repressed. In A. Markowska (Ed.). Politics of Erasure, From "DAMNATIO MEMORIAE" To Alluring Void (pp.91-91). Warsaw-Torun: Polish institute of World Art Studies & Tako Publishing House.
- Scheflan Katzav, H. (2014). Artistic Expressions of Maternal Jouissance – Beyond the Phallus. In P. Büskens (Ed.). Mothering and Psychoanalysis (pp. 299-321). Toronto: Demeter Press
- Scheflan Katzav, H., Richter, S. (2014). If Mothers Counted: Status Symbols for the Invisible Art of Mothering. In M. Bjornholt., A. Mckay (Eds.), Counting on Marilyn Waring: New Advances in Feminist Economics (pp.149-165). Toronto: Demeter Press.
משפחה
הדרה שפלן קצב נשואה למוזיקאי אייל קצב ואם לשניים.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- האישי הוא פוליטי - המכללה למינהל.
- אימניות- האם היוצרת אמנות.
- על יצירה, כסף וקריירה -יום עיון
- לאן נעלמה ליאונרדה דה וינצי - הדרה שפלן קצב
- א(י)מניות: ביקורת מסאית - ליאת ארלט סידס כותבת על ספרה של הדרה שפלן-קצב באתר ״ערב רב״
הערות שוליים
- ^ אמנות - זכר ונקבה ברא אותם- גרנדART - סמינר הקיבוצים, באתר www.smkb.ac.il
- ^ 'אבק דרכים', באתר www.artbeat.co.il
- ^ שרית יוכפז-, שרית יוכפז - לייף סטייל, אופנה, עסקים ותיירות.: "האישה עם העדשה" תערוכה חדשה של המחלקה לאמנות בפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים אשר תיפתח השבוע (יום ה') במרכז אדמונד דה רוטשילד מאת: שרית יוכפז, באתר שרית יוכפז - לייף סטייל, אופנה, עסקים ותיירות., יום שני, 12 במרץ 2018
- אוצרות ישראליות
- אוצרים ישראלים
- סגל סמינר הקיבוצים
- סגל בצלאל
- בוגרות תיכון קלעי (גבעתיים)
- בוגרי תיכון קלעי (גבעתיים)
- בוגרות אוניברסיטת פריז
- בעלות תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב
- סגל המסלול האקדמי המכללה למינהל
- מחברות ספרי עיון ישראליות
- מחברי ספרי עיון ישראלים
- ישראליות שנולדו ב-1963
- ישראלים שנולדו ב-1963