ההופעה הספרטנית
ההופעה הספרטנית הייתה דומה להופעה של בני הלאס אחרים עם הבדלים קלים. בניגוד לרוב היוונים, הספרטנים נהגו להאריך את שיערם ולקלוע אותו לצמות. הגלימה האדומה, שעטו לוחמיהם, הייתה סמלם. ההופעה הספרטנית הייתה מקור לחיקויים רבים. כך פולייס אחרות העתיקו את צבע הגלימה. בסוף התקופה הקלאסית, רוב ההופליטים היוונים לבשו גלימות בצבע אדום. לצד ערי מדינה, גם פילוסופים נהגו להתלבש בדומה לספרטנים על מנת להראות את הערכתם והערצם.
הלבוש הספרטני
הלבוש הספרטני היה דומה ללבוש היוונים האחרים עם שינויים קלים. הם היו יוזמי בגדי הארגמן שנלבשו לקרב ובניגוד ליוונים אחרים נטו להאריך את שיערם. הספרטנים גידלו זקן ואהבו לטפח את שיערם הארוך. פרט לכסות הארגמן, הספרטני עטה על גופו שני סוגי גלימות ושני סוגי טוניקות. העבודות בשדות, בדומה לשאר חלקי יוון, נעשו ברגליים יחפות. המטה היה סמל יוקרה עבור פקידי ממשל בכירים כגון האפורים וגנרלים. צורת המטה הנפוצה הייתה T. המטה היה גדול למדי והגיע לחזהו של אדם מבוגר. הלבוש הספרטני ופרטי הופעה אחרים אומצו על ידי מעריציהם ובמיוחד על ידי הפילוסופים שהעריצו את משטרם.
כסות הארגמן
אין דיווח רב לגבי הלבוש בתקופה הקלאסית, אך ניתן להניח בביטחון רב יחסית שרוב הספרטנים היו בעלי כסות אחת בלבד עד המאה ה-5 לפנה"ס. הסיבה לכך היא המחיר הגבוה של הבגדים. המצב השתפר מעט בתקופות מאוחרות יותר, אך מבחר הבגדים עדיין היה נמוך מאוד. כך שכסות הקרב שימשה אותם לא אחת גם להופעות פומביות אחרות.
על פי קסנופון ומקורות נוספים, ליקורגוס היה אבי הרעיון לעטות כסות בצבע ארגמן. לא ברור אם זהו דיווח אמיתי או אנכרוניזם, אך כסות פשתן בצבע ארגמן הייתה מקובלת מאוד בספרטה ולאחר מכן חיקו אותה הרבה פולייס אחרים. הסיבה לבחירה בצבע לא ברורה דיה, אך נראה שהיא קשורה לאימה שמעורר הצבע העז וההסוואה שהוא מעניק לדם הניגר מהפצעים. סיבה נוספת היא המחיר הגבוה של הצבע הזה. בעולם העתיק, נהוג היה ללבוש את הבגדים הנאים ביותר לקרב על מנת שהחייל ההרוג יופיע לפני האלים במלוא ההדר. אף שלא הייתה חובה ללבוש גלימה דווקא בצבע זה, היא הייתה נפוצה מאוד ובמאה ה-4 לפנה"ס כל הצבא הספרטני עטה כסותות בצבע זה. בנוסף לגלימה, המגן הספרטני קושט בדרך כלל באות "למדה" ( Λ), האות הראשונה בשם ארצם – "לאקדמון".
הגלימה
בתקופה הקלאסית היוונים הבדילו בין שני סוגי גלימות. הראשון "הִימָטְיוֹן" והשני הוא "כְלָאמִיס". שתיהן היו מלבניות, אך ההימטיון היה ארוך בהרבה ונעטף סביב הגוף. ההימטיון היה נפוץ מאוד בתקופה הארכאית, אך נדחק הצידה ברב רובה של יוון על ידי הכלמיס הקל והנוח שאיפשר חופש תנועה רב יותר ליד. בניגוד לרב היוונים, הספרטנים שמרו על ההימטיון והוא לא נדחק על ידי הכלמיס. ההימטיון הספרטני נקרא "טריבופן" והיה דק יותר יחסית לדגם הנפוץ.
הכלמיס דומה בהופעתו לבגדים שרואים בסרטים על יוונים ורומאים – מעין גלימה רחבה שנסגרת על כתף שמאל. הכלמיס נלבש בדרך כלל על הטוניקה, ואילו ההיטמיון נלבש ישירות על הגוף. הספרטנים לבשו את הגלימה בעתות שלום ואירועים פומביים. הטירון הספרטני היה מקבל רק גלימה אחת על מנת לחשל את גופו לקור החורפי, אך גם המבוגרים לבשו בדרך כלל רק גלימה אחת על מנת להראות את קשיחותם. מעריצי הספרטנים, במיוחד הפילוסופים אימצו התנהגות זו והיו מופיעים פעמים רבות בהיטמיון בנוסח הספרטני.
טוניקות
בנוסף לגלימה הספרטנים לבשו שני סוגי טוניקות. הראשון הוא מעין חלוק רחב שנקרא "כיטון". הכיטון היה בגד רחב ונסגר על הכתף בסיכה, תוך כדי שהוא משאיר יד אחת לא מכוסה. בתקופה הארכאית, הכיטון היה עשוי מצמר עבה. בתקופה הקלאסית מקובל היה ללבוש כיטון קל יותר, ולעיתים קרובות הוא היה עשוי פשתן ולא צמר.
בגד נוסף הוא ה"אקסומיס". בניגוד לכיטון, האקסומיס היה בנוי משני כיסויי כתפיים, עם סיכה שסגרה את אחד השרוולים. הבגד הזה היה נוח יותר כי הוא סיפק הגנה טובה נגד הקור ויחד עם זאת לא הגביל את התנועה כי במקרה הצורך אפשר היה לשחרר את אחד השרוולים והיד הייתה מקבלת חופש פעולה רב.
נעליים
העבודות בשדות נעשו ברגליים יחפות וכך גם הלחימה. נעליים נלבשו רק לאירועים מיוחדים כגון ריצה או ציד שבהם הרץ היה צפוי להיתקל במכשולים חדים על הקרקע. המצב השתנה בחורף והקור הכריח את הספרטנים להגן על רגליהם מפניו. לבוש הנעליים נאסר על ילדים ונערים אפילו בחורף על מנת לחזק את כף רגלם. בדומה ליוונים אחרים, הנעליים הספרטניות היו סוג של סנדלים.
המטה הלאקדמוני
בדומה לשאר יוון המטה היה נפוץ גם בספרטה. המטה הלאקמוני המכונה "בקטפריון" היה ארוך למדי וצורתו הייתה צורת T והגיע לחזהו של אדם מבוגר. הוא שימש כסמל סטטוס לפקידי ממשל בכירים כגון האפורים והגנרלים. המטה, כמו פרטי הופעה אחרים, חוקה על ידי פילוסופים שהעריצו את המשטר הספרטני.
התספורת
בניגוד ליוונים אחרים, הספרטנים גידלו שיער ארוך. קיימות כמה גרסאות להופעתו של השיער הארוך. קסנופון טוען שהוא אומץ כי השיער הארוך גרם לחיילים להראות גבוהים יותר, מכובדים יותר ואף מאיימים יותר. על פי פלוטרכוס הסיבה הייתה שונה מעט. הוא טען שהשיער הארוך גורם לאנשים יפים להיראות יפים יותר ואילו לאנשים מכוערים להיראות מכוערים יותר. אריסטו טען שהשיער הארוך משווה הופעה אצילית לבעליו היות שזהו סמלו של אדם חופשי – קשה לעשות עבודה פיזית בשדה עם שיער ארוך.
הלאקדמונים נהגו לקלוע את שיערם לצמות. מספר הצמות וצורתן השתנה על פני הזמן. בראשית המאה ה-5 לפנה"ס נהגו לקלוע את השיער לצמה אחת ולהסתירה תחת הקסדה בקרב. לאחר מכן, לקראת סוף המאה נהגו לאסוף את השיער בשתי צמות – אחת לכל צד. במאה שבאה לאחר מכן, נהגו לקלוע את השיער ל-10 צמות: 4 לפנים, עוד 4 לאחור וצמה אחת מכל צד. הזקן היה בדרך כלל קצר והשפה העליונה הייתה מגולחת. במאה ה-4 לפנה"ס הזקן הוארך מעט, אך עדיין נשאר קצר למדי. מנהג ספרטני נפוץ היה לפזר את שיערם לפני הקרב ולסרקו בגלוי נוכח פני האויב על מנת להראות את התנשאותם. מנהג זה היה ידוע כמטיל אימה בקרב אויביהם.
לקריאה נוספת
- Nick Secunda, The Spartan Army, Osprey, 1998
