הואנג טאיג'י, קיסר צ'ינג
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, תרגמת. |
| |||||
|
הוָאנְג טָאיגִ'י (28 בנובמבר 1592 – 21 בספטמבר 1643) היה לוחם מנצ'ורי אשר לחם נגד עליונותה של שושלת מינג על המנדט האלוהי שקבע את השושלת בעלת הזכות האלוהית לשלוט על סין. טאיג'י, בנו של נורהאצ'י, הלוחם הנווד שהחל את הסכסוך נגד שושלת מינג קידם את מערכות אביו לאיחוד אתני בין המנצ'ורים לבני ההאן, איחוד אשר נקרא עם הכתרת טאיג'י לקיסר סין בשנת 1636 בתואר "צ'ינג", כשם השושלת החדשה שתיקח את מקומה של מינג.
העלייה לכוח
הואנג טאיג'י היה בנו השמיני של נורהאצ'י, אותו ירש כשליט השני בשושלת ג'ין המאוחרת בשנת 1626. על אף היותו הבן השמיני, טאיג'י פעל עם אדונים בחצר המלוכה השושלתית להשגת כוח עד אשר הפך לנסיך רם-המעלה וירש את אביו במקום אחיו הגדול, דורגון.
פוליטיקה אתנית
בתקופת שלטונו החל הואנג טאיג'י לגייס פקידים ממוצא האן. לאחר מרד בשנת 1623, הגיע נורהאצ'י לחוסר אמון בבני ההאן בתוך אומתו. לעומת זאת, כאשר טאיג'י ירש את כס אביו הבין כי יוכל להתעלות על המינג רק בעת יערב את הרוב האתני של בני ההאן בהתנגדות לשושלת הקיימת. בתקופת שלטונו של טאיג'י דאג למנות שרים וסגני שרים האנים ומונגולים, על אף הקישור האתני דאג טאיג'י לשמור על המאנצ'ורים בנקודות המפתח השלטוניות.[1]
מלחמת תחלופת השלטון מינג-צ'ינג
המלחמה הדתית
הואנג המשיך בהתפשטות המדינה באזור שכונה לימים מנצ'וריה, דחף עמוק יותר אל תוך כיבוש מונגוליה ופשט על קוריאה ועל סין של מינג. יכולותיו הצבאיות האישיות זכו לשבחים רבים. במערכת צבאית מאוחדת דאג לקשר את עמי המסופחים המונגולים והסינים אל תוך הצבא.
לטאיג'י היה דם קר אל מול מאמיני הבודהיזם הטיבטי אשר את מנהיגיהם הכפיש בקריאות כי הם "שקרנים" ו"מנותקים".
כיבוש מינג
טאיג'י ראשית פנה אל פעולות הגנה במעבר צר של שנגחאי בין ים סין המזרחי והחומה הגדולה של סין אשר מדרום לו הייתה בייג'ינג ומצפון מוקדן, בירות שתי המדינות. לאחר מכן החל במערכה נגד המונגולים, הבטיח את נאמנות השבטים הנוודים מדרום וכבש את שטחיהם של העצמאיים ונאמני מינג.
מאוחר יותר, עם חיזוק החזית הדרומית של ארצו לאורך החומה הגדולה החל טאיג'י בכיבוש חוף לים יפן בפרימוריה של היום. כאשר שושלת ג'וסון הקוריאנית החלה לנוע לחסות מחודשת של מינג יצא טאיג'י בראש צבאו ותוך חודש כבש את פיונגיאנג ואת סיאול והבטיח ממשל חסות מנצ'ורי בקוריאה.[2]
החלת שושלת צ'ינג
בשנת 1636, לאחר לחץ ממושך משרי ממשלתו בני ההאן ומבני משפחתו המנצ'ורים החליט הואנג טאיג'י להטיל תיגר על העליונות האלוהית של שושלת מינג והכריז עצמו קיסר סין בשם המנדט האלוהי של הדת הסינית העממית בארמון הקיסרי בשן-יאנג אשר ניתן לה השם "מוקדן", משמע "קדימה" במנצ'ורית.
מותו וירושתו
הואנג טאיג'י נפטר ב-21 בספטמבר 1643 בדיוק כשהצ'ינג התכוננו לתקוף את המעבר הצר שנגחאי. כיוון כי מת מבלי שהכתיב יורש, מדינת צ'ינג כעת עברה משבר ירושה.[3] מועצת הנסיכים והשרים המתלבטים התלבטו בשאלה האם להעניק את הכס לאחיו למחצה של הואנג טאיג'י, דורגון - מנהיג צבאי מוכח - או לבנו הבכור של הונג טאיג'י הוג'ה. כפשרה נבחר בנו התשיעי, הבן התשיעי של הונג טאיג'י, פוגין, ואילו דורגון - לצד אחיינו של נורחצ'י ג'ירגלנג - קיבל את התואר "יורש יורש הנסיך".
פוגין הוכתר רשמית כקיסר שושלת צ'ינג ב-8 באוקטובר 1643 והוחלט כי ימלוך תחת השם העידן "שונז'י." הוא הפך לקיסר צ'ינג הראשון ששלט מאותו בירה חדשה. מדינת צ'ינג הצליחה לא רק לכבוש את סין אלא גם להקים ממשל מסוגל נבעה במידה רבה מהראיית הנולד ומדיניותה של הואנג טאיג'י. גופתו נקברה בג'אולינג, שנמצאת בצפון שן-יאנג.
מורשת
כקיסר, טאיג'י מוכר בדרך כלל כמי שיש לו יכולות הדומות למיטב הקיסרים כיונגלה ממינג, הקיסר טאיזונג מטאנג וזאת עקב שלטונו האפקטיבי, שימוש יעיל בכישרון ומיומנויות לוחמה יעילות.
לדברי ההיסטוריון והסופר ג'ין יונג, להואנג טאיג'י היו השקפותיו הרחבות והחכמות של צ'ין שה-חואנג, הקיסר גאוזו מהאן, הקיסר גואנגווו של האן, הקיסר ון מסוי, הקיסר טאיזונג מטאנג, הקיסר טאיזו מסונג, קובלאי חאן, הקיסר חונגוו, והקיסר יונגלה ממינג. את היכולות הפוליטיות שלו הקבילו לידי ג'ינגיס חאן, הקיסר טאיזונג מטאנג, והקיסר גואנגווו מהאן. במובן זה, הואנג טאיג'י נחשב בעיני חלק מההיסטוריונים כקיסר הראשון האמיתי לשושלת צ'ינג.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר - מנצ'ו
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Crossley, Pamela Kyle., A translucent mirror : history and identity in Qing imperial ideology, Berkeley: University of California Press, 1999, מסת"ב 978-0-520-92884-8
- ^ The Cambridge history of China, Cambridge [England]: Cambridge University Press, 1978-<2019>, מסת"ב 978-0-521-24327-8
- ^ Paliwoda, Stanley J., editor. Ryans, John K., editor., International marketing : modern and classic papers, מסת"ב 978-1-78536-694-9
