הוגו שטינס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הוגו דיטר שטינֶס (בגרמנית: Hugo Dieter Stinnes; 12 בפברואר 1870 - 10 באפריל 1924) היה פוליטיקאי, תעשיין, איל הון ועיתונות בתקופת הקיסרות הגרמנית ורפובליקת ויימאר.
תולדות חייו
שטינס נולד במילהיים שבחבל הרוהר. משפחתו הייתה אמידה והוא נשלח לקובלנץ על מנת ללמוד עסקים, לאחר לימודיו התמקצע ככורה פחם במשך מספר חודשים. ב-1890 ירש את מכרה הפחם של אביו. שטינס החל לרכוש מכרות ולבחון דלקים נוספים להשקעה. עם צבירת הונו, בגיל 23, החל שטינס בהקמת אימפריה כלכלית מבוססת אינטגרציה אנכית שתתבסס על מכרות הפחם, מפעלי עיבוד פלדה, קווי ספנות, שטחי יער עבור עץ ומערכות ייצור והולכה של חשמל.
בשנת 1898 נוסדה חברת החשמל של אזור הריין ווסטפאליה (RWE - Rheinisch-Westfälisches Elektrizitätswerk Aktiengesellschaft) ושטינס היה חבר מועצת המנהלים שלה מהקמתה. שטינס חבר לפריץ טיסן ויחדיו רכשו השניים רוב במניות החברה. שטינס, שהיה כהה-עור יחסית, היה בקיא בעסקי כל החברות בבעלותו, התהלך במגפיים כבדים ובבגדי פועלים וניהל את ענייניו באמצעות פתקים[1].
במלחמת העולם הראשונה גייס אותו אריך לודנדורף כיועץ מיוחד לניצול משאבי הטבע ומפעלי התעשייה של בלגיה לטובת מכונת המלחמה הגרמנית. במהלך המלחמה המשיך שטינס לרכוש קווי ספנות, בהם קו המבורג-אפריקה וקווי הים הבלטי שבסיסם בפלנסבורג ובכך הבטיח קוים פרטיים ליצוא ויבוא סחורותיו.
לאחר המלחמה היה בין מייסדי מפלגת העם הגרמנית (Deutsche Volkspartei - DVP), מפלגה שדגלה בליברליזם כלכלי ושמרנות מדינית. ב-1920 נבחר כחבר הרייכסטאג. בתפקידו הציבורי שימש כנציג המעסיקים במשא ומתן מול נציגי האיגודים המקצועיים. אף שהיה קפיטליסט מושבע, הצליח להגיע עם נציגי האיגודים להבנות חשובות, שהיוו בסיס לשיתופי פעולה בין מעסיקים ועובדים ברפובליקת ויימר, ובראש ובראשונה הנהגת יום עבודה בן 8 שעות. במקביל, רכש מספר עיתונים על מנת שיהוו שופר פוליטי ויטיפו למען השלטת חוק וסדר (Gesetz und Ordnung), יעילות כלכלית ודחייה מוחלטת של חוזה ורסאי. בין העיתונים שרכש היו ה"דויטשה אלגמיינה צייטונג" (Deutsche Allgemeine Zeitung) הברלינאי שנוסד על ידי אוטו פון ביסמרק וה"מינכן-אאוגסבורג צייטונג" (München-Augsburger Zeitung), אחד העיתונים העתיקים ביותר בגרמניה (נוסד ב-1609).
בשנת 1923 ניצל שטינס את ההיפר אינפלציה באופן משולל-רסן[1]. הוא ניצל כספים שהפקידו אנשי עסקים גרמנים בבנק בבעלותו בהולנד, על מנת לרכוש מהם את נכסיהם. בזכות ערוצי יצוא עצמאיים שהחזיק היה בכיסו מטבע חוץ יציב וכך יכל לרכוש בסכומים פעוטים יחסית (שכן הרייכסמארק היה חסר-ערך) עוד ועוד בתי חרושת, ארמונות כפריים, מכרות וקווי ספנות. כך הפך לבעליו של התאגיד התעשייתי הגדול באירופה שכלל למעלה מ-2,000 חברות. ב-17 במרץ 1923 הופיע דיוקנו על שער טיים מגזין שכינה אותו "קיסר גרמניה החדש", כן זכה לכינוי "מלך האינפלציה" (Inflationskönig).
שטינס מת ב-10 באפריל 1924 כתוצאה מסיבוך בניתוח כיס המרה, האימפריה שהקים קרסה עם תום תקופת ההיפר-אינפלציה עקב בעיות מימון ואשראי, פחות משנה לאחר מותו. גרעין האחזקות שלו המשיך להתקיים בתור חברת סטינס בע"מ (Stinnes AG), שמוזגה עם חטיבת הלוגיסטיקה של דויטשה באן.
קישורים חיצוניים
- דוקנו בשער טיים מגזין, 17 במרץ 1923
- ערך באנציקלופדיה בריטניקה, 1922
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוטו פרידריך, לפני המבול: ברלין 1918-1939, הוצאת כרמל, 2009 עמ' 128-129
