החברה לאנרגיה אטומית של קנדה
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית (כתר) |
| תקופת הפעילות | 1952–הווה (כ־72 שנים) |
| משרד ראשי | מיסיסאגה (ליד טורונטו), אונטריו קנדה |
| מוצרים עיקריים | תחנות כוח גרעיניות, איזוטופים רדיואקטיביים רפואיים |
| הכנסות | 574 מיליון דולר קנדי (2006) |
| אנשי מפתח | Hugh MacDiarmid(מנכ"ל) |
| עובדים | כ-4,800 ברחבי העולם |
| http://www.aecl.ca | |
החברה לאנרגיה אטומית של קנדה (באנגלית: Atomic Energy of Canada Limited, בראשי תיבות: AECL) היא חברה ממשלתית (חברת כתר) קנדית, העוסקת במחקר, בפיתוח, בתכנון ובהקמה של פרויקטים גרעיניים בקנדה וברחבי העולם. המחקר והפיתוח נעשה בכורים גרעיניים במעבדות החברה אשר בצ'וק ריבר, ליד אוטווה שבקנדה, שם גם מייצרים איזוטופים רדיואקטיביים לשימוש רפואי ותעשייתי. התכנון ההנדסי וניהול הפרויקטים נעשה ליד טורונטו, שם מתכננים את תחנות הכוח הגרעיניות מסוג קנדו (CANDU) שנבנו בקנדה וברחבי העולם.
החברה לאנרגיה אטומית של קנדה הקימה תחנות כוח גרעיניות בקנדה (חמש תחנות שבהן 22 כורים), בקוריאה הדרומית (תחנה שבה ארבעה כורים), בסין (תחנה שבה שני כורים), בארגנטינה (תחנת אחת שבה כור אחד), ברומניה (תחנה אחת שבה שני כורים), וכן כורים בהודו ובפקיסטן.
חברות חשמל שונות המפעילות כורים מסוג קנדו שתוכננו בחברה לאנרגיה אטומית של קנדה התאגדו בארגון בינלאומי שנקרא "קבוצת בעלי קנדו". (באנגלית: CANDU Owners Group Inc, בראשי תיבות: COG)
היסטוריה
שנות 1940
החברה לאנרגיה אטומית של קנדה החלה בדרכה תוך כדי מלחמת העולם השנייה כשנוסדה המעבדה לחקר הגרעין במונטריאול ב-1942 בשיתוף עם הבריטים. ב-1944 הוחל בבניית כור גרעיני ניסויי בשם ZEEP המפיק אפס אנרגיה, במעבדות המחקר שבצ'וק ריבר ליד אוטווה. הכור ZEEP היה הראשון בעולם שהגיע לתגובת שרשרת גרעינית יציבה מחוץ לארצות הברית. מכאן ועד לפיתוח הכור הגרעיני המסחרי מסוג קנדו של החברה הדרך הייתה ברורה. ב-1946 נסגרו המעבדות במונטריאול, ומרכז הכובד של החברה עבר לצ'וק ריבר. שם נבנה הכור שנקרא NRX בעל הספק הכוח הגדול ביותר בעולם בזמנו. הכור שימש להפקה של איזוטופים רדיואקטיביים ולפיתוח דלקים גרעיניים וחומרים עמידים שבסופו של דבר מצאו שימוש במבנה כורי קנדו. הכור סיפק גם נייטרונים לניסויים בפיזיקה.
שנות 1950
בשנת 1952 הוקמה רשמית החברה לאנרגיה אטומית של קנדה (AECL) שיעודה הוא פיתוח שימושים לאנרגיה גרעינית למטרות שלום.
תאונה שארעה בשנת 1952 גרמה לכיבוי הכור NRX. התאונה הצריכה ניקוי יסודי ונרחב של האתר ממים רדיואקטיביים ושרידי חומר מסוכן שנצטברו בו. הכור תוקן, ואחרי 14 חודשים הוא חזר לפעולה, והמשיך לשרת את קהיליית הפיזיקאים עד שנת 1992. אחד המדענים הנודעים שם היה הפיזיקאי חתן פרס נובל, דוקטור ברטרם ברוקהאוז, שפיתח שיטות בפיזור נייטרונים.
בשנת 1957 הושלמה בצ'וק ריבר הקמתו של הכור מסוג NRU. הכור מופעל באורניום טבעי, והנייטרונים בו מואטים על ידי מים כבדים. הכור מספק עד היום (2008)כ 60% מהצריכה העולמית של מוליבדן-99, שהוא איזוטופ רדיואקטיבי שנועד לאיבחון גרעיני רפואי. הקנדים היו חלוצים בייצור חומרים להקרנות רפואיות כגון לריפוי סרטן. הכור מייצר גם 85% מהצריכה העולמית של קובלט-60, שהוא איזוטופ שנועד להקרנות רפואיות ותעשייתיות.
הכור מסוג NRU היווה שיפור ניכר בהשוואה לקודמו, NRX. אבל גם כור זה חווה תאונה שדרשה ניכוי האתר. כמו בתאונה עם NRX, גם כאן לא היו נפגעים בנפש.
שנות 1960
בעשור זה החברה לאנרגיה אטומית של קנדה בשיתוף עם חברת החשמל של חבל אונטריו, בנתה את הכור הראשון שהפיק חשמל בהספק מסחרי. הכור מסוג קנדו (CANDU) הפיק 200 מגה-ואט חשמל. בכור זה נתקלה החברה בבעיות דליפת מים כבדים. הפגמים תוקנו, וכך נסללה הדרך לבניית כורי קנדו בקנה מידה גדול עוד יותר. בו זמנית החברה פתחה עוד סניף בחבל מניטובה שבקנדה, בו פיתחה כור ניסויי שפעל על תוריום ולא על אורניום, וגם כור עם מחזור קירור בחומר אורגני. החברה הגישה הצעת מחקר בנושא טיפול בפסולת רדיואקטיבית.
שנות 1970
בשנות השבעים החברה לאנרגיה אטומית של קנדה יחד עם חברת החשמל של חבל אונטריו הקימו שתי תחנות כוח באתרים פיקרינג וברוס, שבכל אחת מהן ארבעה כורים בהספק כולל של 5,600 מגה-ואט.
בו זמנית הודו פיתחה פצצה גרעינית שעשתה שימוש בתוצרים של אחד מהכורים שקנדה בנתה בהודו עוד בשנות 1950 למטרות אנרגיה בלבד. כתוצאה מכך ניתקה קנדה כל קשר עם התוכנית הגרעינית של אותה ארץ.
סניף החברה במניטובה החל בעבודת מחקר בנושא טיפול בפסולת רדיואקטיבית.
שנות 1980
עוד שמונה כורים נבנו והופעלו בשתי תחנות קימות בחבל אונטריו, ובנוסף להם עוד שתי תחנות חדשות הוקמו, האחת בחבל קוויבק והשנייה בחבל ניו ברנזוויק שבקנדה, בכל אחת מהן כור אחד. בשנים אלה הטכנולוגיה של כורי קנדו נחשבה אז כאחת מעשר המתקדמות ביותר בקנדה. במקביל, כור ישן שסיפק 200 מגה-ואט בחבל אונטריו כובה וסיים את פעילותו.
תחנת כוח הושלמה בארגנטינה באתר אמבלסה שליד העיר קורדובה, ובה כור אחד שמספק 648 מגה-ואט חשמל.
תחנת כוח הושלמה בקוריאה הדרומית באתר וולסונג ובה כור אחד שמספק 679 מגה-ואט חשמל.
תקלה חמורה בתוכנה שהפעילה את המכונה להקרנות רפואיות מתוצרת החברה גרמה למותם של שישה חולים בארצות הברית.
שנות 1990
תחנת כוח חדשה, שלישית, הוקמה בחבל אונטריו באתר דארלינגטון ובה ארבעה כורים.
החברה לאנרגיה אטומית של קנדה מכרה את החטיבה לאספקת איזוטופים רדיאקטיביים לחברה ציבורית בשם נורדיון. שתי החברות שיתפו פעולה בבניית שני כורים מסוג MAPLE באתר המעבדות צ'וק ריבר כדי להחליף את הכור הישן ליצור איזוטופים. אך בעיות רישוי מעכבות את הפעלת הכורים האלה עד היום (2008).
תחנת כוח מסוג קנדו הושלמה ברומניה באתר צ'רנבודה על נהר הדנובה, ובה כור אחד שמספק 706 מגה-ואט חשמל שהם כ-10% מתפוקת החשמל ברומניה.
שלושה כורים מסוג קנדו נוספו לתחנת כוח וולסונג שבקוריאה הדרומית בהספק כולל נוסף של 2,145 מגה-ואט חשמל. תחנה זאת מצטיינת בכך שניצולת ההפקה שלה היא מהגבוהות בעולם לתחנות כוח גרעיניות.
שנות 2000
בעשור הראשון של האלף החברה עוסקת במחקר היתכנות השימוש בדלק לכורים גרעינים המורכב מתערובת תחמוצות אורניום ופלוטוניום שנותרו מפירוק הנשק הגרעיני בתום המלחמה הקרה.
בשנת 2008 החברה עוסקת בפיתוח דגם חדש של כור קנדו מתקדם הצורך פחות מים כבדים. זאת, וגם לוח הזמנים המקוצר של הקמתו, אמורים לחסוך בהוצאות בנייתו.
כור נוסף נכנס לפעולה בתחנת כוח הקיימת בצ'רנבודה שברומניה. עבודות הכנה לעוד שני כורים באותו אתר כבר החלו.
כורים חדשים מתוכננים לתחילת בניה בעשור זה בחבל אונטריו וגם בחבל אלברטה שבקנדה.
שנות 2010
חטיבת כורי הכוח של החברה לאנרגיה אטומית של קנדה עומדת למכירה לידיים פרטיות. ההפרטה אמורה להסתיים בשנת 2010. החטיבה למחקר ולייצור איזוטופים רפואיים ותעשייתיים שומרת על מעמדה כחברה ממשלתית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- החברה לאנרגיה אטומית של קנדה AECL, אתר החברה
- קבוצת בעלי כורי קנדו, אתר הארגון
- אנרגיה אטומית בקנדה, אתר הסברה לנוער (בשפות אנגלית וצרפתית)
