החזית העממית (בלארוס)
.svg) | |
| אידאולוגיות |
אנטי-קומוניזם דמוקרטיה |
|---|---|
| צבעים רשמיים | לבן, אדום, לבן |
החזית העממית "אדראדז'ני" הייתה תנועה חברתית ופוליטית בבלארוס בסוף שנות ה-80 ושנות ה-90 שהובילה את בלארוס לעצמאותה מברית המועצות. היא הייתה דומה לחזיתות דומות של לטביה ואסטוניה, ותנועת סאג'דיס בליטא. דגל התנועה הוא דגל בלארוס הישן.[1]
הקמה
החזית העממית בבלארוס הוקמה בשנת 1989 בעקבות הקמת החזיתות העממיות במדינות הבלטיות. את ועידת היסוד שלה תוכנן לארגן בווילנה בגלל לחץ מצד הרשויות בבלארוס.[2]
בתחילה איחדה החזית העממית מספר ארגונים מינוריים שקידמו את השפה וההיסטוריה בבלארוס. עם זאת, עד מהרה החלה התנועה להשמיע דרישות פוליטיות,[2] תמכה בפרסטרויקה ובדמוקרטיזציה בברית המועצות, שיאפשרו תחייה לאומית בלארוסית. החזית העממית הייתה הארגון הפוליטי הראשון בבלארוס שהתנגד בגלוי למפלגה הקומוניסטית.
הסופר הבלארוסי הבולט ואסיל ביאקאו הפך לחבר פעיל בחזית העממית בבלארוס. הסופר אלס אדמוביץ ' היה תומך פעיל בחזית העממית.[3]
בחזית היו כעשרת אלפים פעילים באזורים שונים בבלארוס[4] וכן במוסקבה, וילנה וריגה. הביטאון הרשמי היה Навіны БНФ "Адраджэньне ( חדשות החזית העממית "תחייה").
בין ההישגים המשמעותיים של החזית היה חשיפת אתר הקבורה של קוראפטי ליד מינסק, אתר ההשמדה ההמוני העיקרי של הנ.ק.ו.ד. של אסירים פוליטיים סובייטים בשנות השלושים.
החזית העממית בבלארוס מחתה באופן פעיל נגד המדיניות הסובייטית בעקבות התאונה בצ'רנוביל, שאחריה שטח גדול של בלארוס היה מזוהם כתוצאה מנפולת גרעינית.[5]
החזית העממית בבלארוס בפרלמנט
במאי 1990 נבחרו 37 חברי החזית העממית בבלארוס למועצה העליונה בבלארוס והקימו קבוצת אופוזיציה דינמית בפרלמנט של הרפובליקה הסובייטית הסובייטית הבלארוסית.
ביולי 1990 יזמה החזית העממית בבלארוס את העברת הכרזת הריבונות הממלכתית של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית בבלארוס. באוגוסט 1991, לאחר ניסיון ההפיכה הסובייטית ב-1991, ונתמך על ידי עשרות אלפי מפגינים מחוץ לבניין הפרלמנט, הצליחה החזית העממית בבלארוס לשכנע את הסובייט העליון להכריז על עצמאותה המלאה של בלארוס מברית המועצות.[6] הסמלים הלאומיים הבלארוסיים ההיסטוריים: הדגל הלבן-אדום-לבן ושלט האצולה פאהוניה שוחזרו כסמלי המדינה של בלארוס.
התנגדות למשטר לוקשנקו
בשנת 1994 נבחר אלכסנדר לוקשנקו לנשיא בלארוס. כבר מההתחלה הפכה החזית העממית בבלארוס לאחד הכוחות הפוליטיים העיקריים המתנגדים לנשיא לוקשנקו.[7] בשנת 1994 הקימה ממשלת צללים המורכבת ממאה אנשי רוח.
בשנת 1995 פתחו חברי הפרלמנט מהחזית העממית בבלארוס בשביתת רעב כמחאה נגד משאל העם השנוי במחלוקת של לוקשנקו, כדי להחליף סמלים ממלכתיים בסמלים סובייטיים שתוקנו מעט ולהפוך לרשמית את השפה הרוסית בבלארוס. שביתת הרעב הופרעה באלימות על ידי כוחות המשטרה שהכו את חברי הפרלמנט.[8]
בשנת 1996 הייתה החזית העממית בבלארוס אחת התנועות העיקריות שעמדו מאחורי ההפגנות ההמוניות נגד מדיניות רוסיה ושילובו של לוקשנקו עם רוסיה, כמו גם נגד משאל העם השנוי במחלוקת השני שלו, המתקן את החוקה בדרך לרכז את השלטון בידי הנשיא. ההפגנות פוזרו באלימות על ידי המשטרה. שני מנהיגי החזית העממית בלארוסית, זיאנון פזניאק וסרגיי נאבומצ'יק, עזבו את המדינה וקיבלו מקלט מדיני בארצות הברית.
פיצול
בסוף שנות התשעים התפלגה החזית העממית בבלארוס לשני ארגונים מתחרים. האגף השמרני שלה תחת המנהיג הגולה פזניאק הקים את המפלגה הנוצרית השמרנית — BNF - החזית העממית הבלארוסית (Kanservatyŭna-Chryścijanskaja Partyja BNF), ואילו הרוב המתון הקים את מפלגת החזית העממית הבלארוסית (Partyja BNF, Партыя БНФ) בראשות וינצוק ויאצ'ורקה.
שני הצדדים טוענים כי הם היורשים הלגיטימיים היחידים של החזית העממית בבלארוס שהוקמה בשנת 1989.[2][4] חזית מלאדי, לשעבר ארגון הנוער של החזית העממית, הפכה גם היא לארגון אוטונומי.
בשנת 2011, בעקבות סכסוך פנימי, עזבו יותר מ-90 חברים נוספים את מפלגת BPF, ובהם כמה ותיקים בולטים של החזית העממית המקומית בבלארוס, כמו לבון בארשבסקי, יורי צ'אדיקה, וינצ'וק ויאצ'ורקה. המקרה תואר כ"פיצול שני" של החזית העממית בבלארוס. [9] [10]
באופן רשמי, החזית העממית בבלארוס ממשיכה להתקיים כארגונים לא ממשלתיים המזוהים עם מפלגת BPF.[11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Флаги политических партий Беларуси" [Flags of political parties of Belarus]. vexillographia.ru. נבדק ב-14 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 "Гісторыя Партыі БНФ" [History of the BPF Party]. BPF Party official website. 2010. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Як БНФ дамогся праўды пра Чарнобыль" [How the BPF managed to restore truth about Chernobyl]. svaboda.org. 2016. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Гісторыя Партыі БНФ" [History of the BPF Party]. Official website of the Conservatice Christian Party - BPF. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "БНФ. Истоки" [BPF. The beginning]. istpravda.ru. 2017. אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2014. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "19 years ago Belarus' independence became a law (Photo)". Charter 97. 2010. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Камни в ОМОН, перевернутые авто и аплодисменты — как менялись акции протеста за 20 лет". Salidarnasc (gazetaby.com). 2014. אורכב מ-המקור ב-1 ביוני 2017. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Галадоўка дэпутатаў БНФ: ці магло быць інакш?". svaboda.org. 2012. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Янукевіч: Пазбегнуць расколу Партыі БНФ было немагчыма". Euroradio.fm. 2011. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "У партыі БНФ раскол". Narodnaja Volia. 2011. נבדק ב-2 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ СТАТУТ ГРАМАДСКАГА АБ’ЯДНАННЯ БНФ "АДРАДЖЭНЬНЕ" (Statute of the NGO BPF Renaissance as at 2012)
