החלטה 16 של מועצת הביטחון של האו"ם
| תאריך | 10 בינואר 1947 |
|---|---|
| ישיבה מספר | 91 |
| קוד | S/RES/16 |
| נושא | הכרה בטריטוריה החופשית של טריאסטה |
| סיכום הצבעה |
10 הצביעו בעד |
| תוצאה | התקבלה |
| הרכב מועצת הביטחון | |
| חברות קבועות |
 הרפובליקה הסינית צרפת הממלכה המאוחדת ארצות הברית ברית המועצות |
| חברות לא קבועות |
 אוסטרליה בלגיה ברזיל קולומביה הרפובליקה העממית הפולנית סוריה |
החלטה 16 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה של האומות המאוחדות אשר התקבלה ב-10 בינואר 1947, הכירה בהקמת הטריטוריה החופשית של טריאסטה באזור טריאסטה שלחוף הים האדריאטי, ורשמה את אישורה של שלושת המסמכים שהוגשו.
ההחלטה
רקע
"הטריטוריה החופשית של טריאסטה" (באיטלקית: " Territorio libero di Trieste", בסלובנית: "Svobodno tržaško ozemlje"; בקרואטית: "Slobodni teritorij Trsta") הוקמה ב-10 בפברואר 1947, בעקבות חוזה פריז, על שטח בן 738 קמ"ר, שנחלק ל"אזור A" בצפון, בשטח של 222.5 קמ"ר, כולל העיר טריאסטה, שהיה בשלטון צבאי של צבאות בריטים ואמריקאים; ול"אזור B" בדרום, בשטח של 515.5 קמ"ר, שנשלט על ידי הצבא היוגוסלבי. הטירטוריה הוקמה כפשרה בין הכוחות המחתרת האנטי-פשיסטית האיטלקית "התנועה לשחרור לאומי" (CLN - Comitato di Liberazione Nazionale) שכבשו את העיר טריאסטה ב-30 באפריל 1945 ושאפו להשאיר אותה בידיים איטלקיות, לבין כוחות צבא השחרור העממי של יוגוסלביה, שהצטרפו אליהם ב-1 במאי, ושאפו לספח אותה לארצם, אך נסוגו מהעיר ב-12 ביוני 1945 נסוג הצבא היוגוסלבי בלחץ בעלות הברית.
נוסח ההחלטה
מועצת הביטחון,
לאחר שקיבלה ובדקה את הנספחים להסכם השלום המוצע עם איטליה בנוגע ליצירת הטריטוריה החופשית של טריאסטה ולממשלה (כולל הסדר לנמל החופשי), [1]
רושמת בזאת את אישורה לשלושה מסמכים הבאים: (1) המערכת למשטר הזמני של הטריטוריה החופשית של טריאסטה; (2) החוק הקבוע לטריטוריה החופשית של טריאסטה; (3) הכללים לנמל החופשי של טריאסטה; וקיבלה את האחריות המוטלת עליה במסגרתו.
הצבעה
ההחלטה התקבלה בתמיכת 10 קולות, בהימנעות מאוסטרליה.
השפעה
הטריטוריה לא תפקדה מעולם כגוף עצמאי, אך באופן רשמי נשמר מעמדה והיא הנפיקה כסף ובולים משלה. הדיווחים באשר לגודל האוכלוסייה ולשיוכה האתני היו סותרים. הממשל האנגלו-אמריקאי בצפון העריך את אוכלוסיית אזור A בכ-310,000 תושבים ב-1949, מהם 239,000 איטלקים ו-63,000 סלובנים, אך האיטלקים טענו כי מספר הסלובנים נמוך בהרבה. ברוח דומה קבע מפקד יוגוסלבי מ-1945, שאמינותו מוטלת בספק, כי באזור B התגוררו 67,461 תושבים, שמתוכם פחות מ-30,000 היו איטלקים. מקורות איטלקיים העריכו את מספר התושבים האיטלקים ב-36,000 עד 55,000 איש.
ב-1954 נחתם בלונדון הסכם הבנות שהעניק את הניהול האזרחי הזמני באזור A לאיטליה, ובאזור B - ליוגוסלביה ב-26 באוקטובר 1954. ב-10 בנובמבר 1975 חתמו הצדדים על אמנת אוזימו, שהנציחה את המצב הקיים והעניקה לשתי המדינות ריבונות מלאה בשטח שניהלו.
קישורים חיצוניים
ההחלטה באתר undocs.org
