היברידיזציה באתר
היברידיזציה באתר (הכלאה באתר; באנגלית: In situ hybridization או בקיצור: ISH) היא שיטה המאפשרת לקבוע את מיקומו של רצף DNA מסוים על גבי הכרומוזום, באמצעות גדיל מתאים של DNA או RNA המשמש כגלאי. הכלאה, בהקשרה כאן, פירושה חיבור בין שני גדילי DNA בעלי רצף בסיסים משלים. "אין סיטו", משמעותו בלטינית "במקומו המקורי", או "במקומו הטבעי".
השיטה דומה מאד לשיטת תספיג דנ"א, רק שכאן ההכלאה של הגלאי נעשית עם הכרומוזום עצמו. הגלאי מסומן בדרך כלל פלואורסצנטית, אז מכונה השיטה Fluorescence In Situ Hybridization או בקיצור FISH. הדגרת הגלאי עם תתקין של כרומוזומים, גורמת לו לעבור הכלאה עם הרצף המשלים שלו. ניתן לצפות בגלאי המוכלא באמצעות מיקרוסקופ פלואורצסנטי, כאשר הוא מייצג את הרצף המבוקש. ניתן להשתמש בסימון פלואורוסצנטי בצבעים שונים עבור גלאים שונים, וכך להשיג הבחנה חזותית בין הרצפים השונים המאותרים בו.
מספר צעדים טכניים נוספים מגבירים את יעילות ה-FISH: ניתן במקביל לקבוע את הפספוס האופייני על גבי הכרומוזום (לכל כרומוזום יש פספוס אופייני שנראה כמו פסים כהים לצד בהירים במיקרוסקופ אור), ובכך לסייע למקם בצורה יותר מדויקת את הגלאי. לאותה מטרה, ניתן להשתמש בשני גלאים בעלי רצפים שונים שיצבעו בצבע פלואורסצנטי שונה. כך ניתן לקבוע את הסידור הפיזי של שני סמנים שונים על הכרומוזום.
ב-FISH משתמשים גם לצרכים רפואיים. לדוגמה, אם קובעים שחולה בתסמונת גנטית לוקה בחסר באזור מסוים של הכרומוזום, אז הגן שאחראי לתסמונת נמצא באזור המחוק. שימוש בשיטה על זו על חולי סרטן גילה שמחיקות או תוספות הן אופיינות לסוגי סרטן מסוימים.
לשיטת FISH תפקיד חשוב במחקר. השיטה סייעה בחשיפת פרטים חדשים על הטופולוגיה של הגרעין. הסתבר, שהכרומוזומים אינם נוטים להיות מפוזרים בגרעין אלא שכל כרומוזום ממוקם באזור ספציפי. יותר מכך, מסתבר שמיקום הכרומוזום משתנה בהתאם לסוג התא. כלומר, מיקום הכרומוזום נמצא תחת בקרה מתמדת.
קישורים חיצוניים
