היהודי החדש
היהודי החדש
היהודי החדש הוא אתוס ציוני.
רקע
הציונות הייתה חלק ממגמה של תנועות מהפכניות באירופה, אשר האמינו כי מהפכה תצליח רק על ידי הרס הקיים ובנייה של אדם חדש.
כתנועה מהפכנית האמינה הציונות שהדור הישן - 'דור המדבר' - חסר כוח פיזי ותעצומות נפש, ולכן יש לעצב יהודי חדש שיביא לשינוי פניה של היהדות בארץ ישראל.[1]
שלילת הגולה
"שלילת הגולה" הייתה רעיון מרכזי באידאולוגיה הציונית, אשר גרסה שיש לעשות שינוי ממציאות לאומית סבילה לפעילה, וכי שינוי זה יש לחולל מהיסוד של האישיות היהודית.[2] חלק מהציונים ראו בגלות ולא באנטישמיות, את האויב. צורת החיים של היהודים בגולה משולה לישות נטולת גוף, ולכן רק חיים לאומיים יביאו לריפוי ושינוי מהותי של סדרי החיים. אחת ממטרות הציונות הייתה להשיב לאומה היהודית את הכבוד העצמי, ולשנות את הדימוי של היהודי החלש, שמגיב בפחדנות להתעללות בו, יהודי חסר גאווה עצמית.
דור העלייה הראשונה
היהודי החדש של דור העלייה הראשונה היה התגלמות האידיאל הציוני בדמות של גבר.[3] הוא היפוכו של היהודי הגלותי, והוצג כבעל תכונות של גבריות ובריאות: גוף חזק, גמיש, חסון, גבה קומה, אף סולד, פנים ללא זקן, בעל יכולת להפעיל כוח ולהגן על עצמו, לעבוד עבודה גופנית ויצרנית, לעבוד את האדמה ולהתפרנס ממנה. הגבר היהודי החדש גילם את האנטיתזה של היהודי הגלותי, הנשי, המנוון, הרפה, הרופס, הפחדן. התפיסה הייתה שהמצב בו היהודים נמצאים בנחיתות פיזית, שבגינה הם זוכים ללעג, יכול להשתנות על ידי אימונים וכוח רצון. קיים רצון עז להתחדשות ולכוח, והאומה נמשלת לגוף של גבר שיש להעצים אותו על ידי התמקדות בערכים גופניים חדשים. מקס נורדאו העלה רעיון של טיפוח הכושר הגופני. הנסיבות הן שגרמו ליהודים להגיע למצב של חולשה, ולכן שינוי הנסיבות יגרום לתיקון המצב. מוטיבים של גבורה כמו "מכבים" ו"בר כוכבא", שמשו כדי לעצב דמות חדשה של יהודי חזק, אמיץ ויפה. לא עוד גבריות נעדרת כוח, אלא גבריות "שפעת האונים" (ביאליק).[4] הגוף לא נתפס כמטפורה בלבד, אלא כגוף פיזי שדרכו מתחולל השינוי הלאומי - חברתי, על ידי תקיעת שורשים באדמת ארץ ישראל.