היידימרי סטפנישין-פייפר
| מידע כללי | |
|---|---|
| בשירות | אסטרונאוטית |
| ביוגרפיה בנאס"א | היידימרי סטפנישין-פייפר |
היידימרי מרתה סטפנישין-פייפר (באנגלית: Heidemarie Martha Stefanyshyn-Piper; נולדה ב-7 בפברואר 1963) היא אסטרונאוטית אמריקאית לשעבר, אשר השתתפה בשתי משימות חלל; sts-115 ו-sts-126.
לפני כן שירתה בחיל הים בתפקידי חילוץ והצלה של ספינות והגיעה לדרגת קפטן בחיל הים האמריקאי.
ילדותה ותחילת דרכה
סטפנישין-פייפר נולדה ב-7 בפברואר 1963 בסיינט פול, מינסוטה למייקל ( אב ממוצא אוקראיני) ואדלהיד (אם ממוצא גרמני) סטפנישין. את לימודיה סיימה בתיכון דרהאם הול וסיימה תואר ראשון בהנדסה מכנית ב-1984 ותואר שני בהנדסה מכנית ב-1985 באוניברסיטת MIT. סטפנישין-פייפר התחתנה עם גלן. א. פייפר ונולד לה ילד אחד.[1]
קריירה בחיל הים
במהלך לימודיה באוניברסיטה, קיבלה הסמכה צבאית בתחום חילוץ והצלה של ספינות, את אימוניה והסמכתה השלימה במרכז האימונים לצלילה וחילוץ בפנמה סיטי בפלורידה.
סטפנישין-פייפר השתתפה בכמה משימות חילוץ ביניהן חילוץ מכלית האקסון משרטון בהוואי והכינה את התוכניות למשיית הצוללת הפרואנית פאקוצ'ה.
קריירה בנאס"א
סטפנישין-פייפר נבחרה כמועמדת להיות אסטרונאוטית על ידי נאס"א ב-1996. היא התאמנה ונבחנה במשך שנתיים במתחם האימונים ע"ש ג'ונסון ביוסטון, טקסס שבמהלכן הוכשרה והוסמכה להיות אסטרונאוטית כמומחית מטען. היא השתתפה בשתי משימות חלל בפרויקט המעבורות, STS-115 ו-STS-126. במקביל, לקחה חלק במספר ועדות, כגון הוועדה בנושא מטען מועיל של המעבורת, שם שימשה כנציגת האסטרונאוטים, הוועדה להליכת חלל וכן פיקדה על משלחת ניסוי במסגרת פרויקט NEEMO (אנ'), בו שולחים אסטרונאוטים ואנשי מקצוע אל מתחת לפני הים.[2][1]
משימות חלל
סטפנישין-פייפר השתתפה בשתי משימות חלל, במהלכן שהתה בחלל 27 ימים וביצעה 5 הליכות חלל שהצטברו לסך כולל של 33 שעות ו-42 דקות.[1]
sts-115
סטפנישין-פייפר המריאה לחלל למשימתה הראשונה ב-9 בספטמבר 2006, לאחר שההמראה נדחתה פעמיים, על סיפון מעבורת אטלנטיס, במטרה להרכיב חלקים, p3 ו p4 על תחנת החלל הבינלאומית. במהלך המשימה יצאה לשתי הליכות חלל ונהייתה האישה השמינית לבצע הליכת חלל.[3]
הליכת חלל ראשונה- הליכת החלל הראשונה של סטפנישין-פייפר, נמשכה 5 שעות ו-26 דקות ובוצעה ביחד עם האסטרונאוט ג'ו טאנר (אנ'). במהלכה חיברה סטפנישין-פייפר את כבלי התקשורת של החלקים p3/p4 לשאר התחנה, פתחה את הלוחות הסולאריים על p4 והרכיבה את מערכת ה-SRAJ, שאמורה לסובב את הפאנלים הסולאריים לכיוון השמש.[3]
הליכת חלל שנייה- הליכת החלל השנייה של סטפנישין-פייפר ( הייתה ההליכה השלישית במשימה), נמשכה 6 שעות ו-42 דקות, במהלכה השלימה סטפנישין פייפר ביחד עם ג'ו טאנר את ההכנות להפעלת p3/p4 והחליפה את האנטנה באזור.
סטפנישין פייפר חזרה לכדור הארץ ב-21 בספטמבר 2006. במהלך מסיבת העיתונאים לאחר החזרה התעלפה פעמיים.[4]
כשנשאלה בריאיון לפני הטיסה על מחשבותיה בקשר לחקר החלל אמרה:
"בשבילי, חקר החלל הוא עוד התקדמות טבעית בשביל שבו הולכים בני האדם, כל עוד אנחנו מתפתחים יותר ויש לנו את הטכנולוגיה להגיע רחוק יותר. לפני אלפי שנים בני אדם הלכו עד לגבעה הקרובה, מעבר להר, מעבר לנהר. זה הוביל אותנו לעבור אוקיינוסים. ואז חשבנו "אוקיי, בואו נגיע לשמיים". עכשיו יש לנו מטוסים ואנחנו יכולים לעוף. יש לנו צוללות ואנחנו יכולים להגיע אל מתחת לים. אותו דבר קורה גם כשאנחנו מסתכלים אל השמיים, רואים את הכוכבים והפלנטות וחושבים "מה יש שם… אנחנו סקרנים". אנחנו, בתור בני אדם תמיד רוצים לדעת מה יש שם בחוץ... אולי נלמד משהו שיוכל לעזור לנו לפתור את הבעיות שיש על כדור הארץ".[5]
sts-126
סטפנישין-פייפר יצאה למשימת החלל השנייה שלה ב-15 בנובמבר 2008, על סיפון מעבורת האנדוור במטרה להעביר מיכל אספקת חנקן ללוחות הסולאריים ולטפל ולשמן את מערכת ה-SRAJ.[6]
הליכת חלל ראשונה- בהליכת החלל הראשונה, שנמשכה 6 שעות ו-52 דקות, ביחד עם האסטרונאוט סטפן ג. בואן, סטפנישין-פייפר החליפה את מיכל אספקת החנקן, הסירה את הכיסויים התרמיים באזור המודול היפני, בו אמור להתחבר מתקן אחר במשימה sts-127 והתחילה לנקות, לשמן ולהחליף 11 מתוך 12 המסבים במערכת ה-SRAJ.[6]
תוך כדי העבודה על ה-SRAJ, כשניקתה גריז אשר נשפך מאקדח הגריז על ארגז הכלים, היא דחפה אותו בטעות הצידה והוא עף ממנה ונכנס למסלול הקפה סביב כדור הארץ, עד שנשרף באטמוספירה ב-3 באוגוסט 2009.[7]
הליכת חלל שנייה- בהליכת החלל השנייה, שנמשכה 6 שעות ו-45 דקות, ביחד עם האסטרונאוט רוברט שיין קימברו, סטפנישין-פייפר העבירה שתי עגלות ציוד כתשתית להקמת מסבך S6 בצד ימין, בנוסף החליפה מיסבים, ניקתה ושימנה את מערכת ה-SRAJ ושימנה את הקצה של הזרוע הרובוטית של התחנה.[6]
הליכת חלל שלישית- בהליכת החלל השלישית, שנמשכה 6 שעות ו-57 דקות, ביחד עם האסטרונאוט סטפן ג. בואן, סטפנישין פייפר סיימה את לנקות, לשמן ולהחליף מיסבים במערכת ה-SRAJ.
החללית נחתה בחזרה על כדור הארץ ב-30 בנובמבר 2008, לאחר 15 ימים בחלל.[6]
סטפנישין-פייפר פרשה מנאס"א ביולי 2009 וחזרה לשרת בחיל הים.[1]
לאחר פרישה מנאס"א
לאחר פרישתה מנאס"א, התמנתה סטפנישין-פייפר להיות קצינת טכנולוגיה הראשית (CTO) במפקדת המערכות הימיות (NAVSEA) (אנ') שם ביצעה תהליכי ארגון מחדש ואיחוד הפעילויות למשרד טכנולוגי אחד.
ב-2011 מונתה למפקדת חטיבת קרדרוק הממוקמת במרילנד.[8] החטיבה אחראית על מחקר, פיתוח וליווי הפיתוחים אחרי הטמעתם במערכות הימיות.
ב-2013 התמנתה למפקדת חטיבת התחזוקה במרחב הדרום מערבי של חיל הים (SWRMC) בסן דייגו, קליפורניה שם שירתה עד 2015, אז פרשה.[9]
כיום היא חיה באוק הרבור במדינת וושינגטון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 "HEIDEMARIE M. STEFANYSHYN-PIPER (CAPTAIN, USN), NASA ASTRONAUT (FORMER)" (PDF). NASA. ביולי 2009. נבדק ב-18 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ NEEMO history, NASA
- ^ 3.0 3.1 STS-115 Mission, spacefacts
- ^ MARK CARREAU ,, Astronaut faints twice at ceremony, Houston Chronicle, Sep. 23, 2006
- ^ Preflight Interview: Heidemarie Stefanyshyn-Piper, NASA
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 sts-126, spacefacts
- ^ Tool Bag Lost In Space Meets Fiery End, Space.com
- ^ Captain Heidemarie M. Stefanyshyn-Piper, USN, NAVSEA
- ^ America's navy, SWRMC sailors receive Gold Disk award
