הילה כהן-שניידרמן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, פירוט יתר.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, פירוט יתר. |
הילה כהן-שניידרמן (נולדה ב-6 באוגוסט 1980 בתל אביב) היא אוצרת ואשת חינוך ישראלית.
ביוגרפיה
כהן-שניידרמן משמשת החל משנת 2018 בתפקיד האוצרת הראשית של מובי: מוזיאוני בת ים, ומרצה במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים ובלימודי התואר השני בעיצוב במכללת שנקר.
כהן-שניידרמן היא בת לחגית כהן לבית שניידרמן (1949–2003), ילידת קיבוץ נען, ולצבי כהן (נולד ב־1947), יליד תל אביב, עורכי דין במקצועם.
היא בוגרת של תוכנית רביבים, תוכנית מצטיינים להכשרת מורים להוראת היהדות, האוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרתה רכשה תואר ראשון בלימודי יהדות ומקרא (2006); תואר שני בספרות עברית (2009) ותעודת הוראה.
בשנת 2012 סיימה את לימודי האוצרות בבית הספר לאמנות קלישר, בתוכנית הבינלאומית בשיתוף עם המרכז לאמנות עכשווית (CCA), תל אביב.
פעילות אוצרותית
כהן-שניידרמן החלה את עבודתה האוצרותית בגלריה החללית (2010), שהייתה חלק מהקומפלקס החברתי של הירקון שבעים, תל אביב (מייסדים: רנן מוסנזון, כרם הלברכט וקרן פז). כהן-שניידרמן שימשה במשך שנה וחצי כמנהלת ואוצרת של הגלריה. בין התערוכות שאצרה: 'שודד ים'- תערוכה לזכרו של עמוס קינן במלאת שנה למותו (2010), 'רוחות הרפאים של הפרולטריון' לציון אירועי אחד במאי בשיתוף עם האוצרת טלי תמיר, ותערוכה לציון הכרזת העצמאות הפלסטינית: 'כ' בספטמבר' (2011).
בשנת 2011 החלה לפעול כאוצרת עצמאית בדגש על חקר פעולות במרחב הציבורי. שיתוף פעולה עם יעל צברי הוליד בין השאר את התערוכה הקבוצתית "נו" במסגרת מחווה לפסטיבל בינלאומי לתיאטרון רחוב שנערך בטיילת של בת ים, לצד אירועי רחוב נוספים. בשנה זו במסגרת לימודיה בקלישר אצרה בשיתוף עם סרג'יו אדלשטיין את 'מנוע חיפוש', במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, תערוכה קבוצתית, שחקרה את השפעת האינטרנט על אופן יצירת דימויים.
בין השנים 2012–2015 פעלה כאוצרת שותפה בפרויקט 'אמנית העיר' בעריית ירושלים לצד גילי קרז׳בסקי. הפרויקט הושק במסגרת פסטיבל מתחת להר, ומשם נדד לעיריית חולון, ומטרתו העיקרית הייתה לשלב אמנים במסגרת עבודת העירייה תוך שימוש במשאבה. בפעולתה האוצרותית הובילה תפישה שהיוותה נדבך בהתנעת שינוי פוליטי וחברתי תוך שימת דגש על שיתופי פעולה בין אמנים לממסד הציבורי מבלי לוותר על היבטים אקטיביסטיים "...אמנות או אקטיביזם...אנו מבקשות לחשוב בשיתוף עם האמנים כיצד ניתן למזג בין השניים באופן אחראי... לעבוד בתוך קונטקסט ענף ופעיל".[1]
במקביל לפרויקט זה, החלה כהן-שניידרמן את תפקידה כאוצרת משנה במוזיאון פתח תקווה לאמנות, בו עבדה בין השנים 2012–2016. היא הייתה אמונה על התערוכות בגלריית האוסף, הזמינה אמנים צעירים לחקור ולהפעיל את האוסף כמשאב מקומי ושבה והדגישה את התייחסותה כאוצרת למרחב העירוני הפוליטי והחברתי. בין התערוכות שאצרה: "חדר מצב" – תערוכת יחיד של איתי זיו (2012), "1,200 ק"ג אדמה" – תערוכת יחיד של אריאל רייכמן (2013), "ציפורי טרף ציפורי שיר" – תערוכת יחיד של מיכל בראור (2015); "תצוגה ארעית" – תערוכת יחיד של דנה לוי" (2015). כמו כן אצרה בשיתוף עם דרורית גור אריה את התערוכה 'מידה כנגד מידה', תערוכה קבוצתית שחקרה את היחסים בין צילום לפיסול.
תערוכה אחרת שאצרה הייתה 'ארמון הבדולח והמקדש הארור'. שם התערוכה ניתן בהתייחסות לשני מודלים אייקוניים של תצוגה מוזיאלית – "ארמון הבדולח" שתוכנן על ידי ג'וזף פקסטון 1851, לונדון; והקובייה הלבנה – חלל התצוגה המודרני. התערוכה הקבוצתית שאצרה כהן שניידרמן כללה 11 אמנים: "התערוכה היא תוצר של מודל עבודה ניסיוני שבו החלו לפני כשלוש שנים האוצרת הילה כהן שניידרמן ו-11 אמנים ישראלים, מתוכן תשע נשים,... שמייחסים ביצירותיהם לתפיסת המרחב העירוני ועיצובו.[2] התערוכה נשענה על המושג "פיסול דוקומנטרי" (מונח אותו טבעה האמנית מיכל הלפמן ביחס לעבודותיה ב- mfa ,ובא לידי ביטוי בתערוכה של האמנית יעל אפרתי :"עין הים"2017, במרכז לאמנות עכשווית, ת"א). בתערוכה במוזיאון פתח תקווה מיקדה כהן-שניידרמן את חווית המבקר גם לתהליך עבודת האומנים הייחודי ולא רק לתוצר הסופי.
בשנים 2016–2017, הקימה וניהלה את תוכנית "ליבלינג לשימור עירוני" קבוצת פעולה וחשיבה של יוצרים בשיתוף עם מחלקת השימור של עירית תל אביב-יפו. במהלך תקופה זו אצרה פעולות המתייחסות להיבטים במרחב האורבני: "חתיכה מהכיכר", שליווה את הפרידה מכיכר דיזנגוף לפני השינוי, "בטון חצוף", מחווה לאדריכלות הברוטליסטית של תל אביב שהצטרף לתערוכה "טרנספראומבאו: ליבלינג" (שעסקה בהסכמי ההעברה בין התנועה הציונית לשלטון הנאצי בשנות ה-30 של המאה הקודמת) ושתיהן היוו חלק מאירועי פתיחת בית ליבלינג. התערוכה לוותה בספר מחקר שערכה בשם "הליפט", ובו מידע על הסכמי ההעברה, פורסם בעברית גרמנית ואנגלית ב-2019.
בשנת 2018 מונתה כהן-שניידרמן לאוצרת ראשית של מובי: מוזאוני בת ים. כהן-שניידרמן אצרה בו בין השאר שלוש תערוכות ברצף שהיא מתייחסת אליהן כטרילוגיה: 'שפע' (יונ'-נוב' 2018), 'עידן חדש' (דצמ' 2018) ו-'המאמינים' (אפר' 2019). מבנה של טרילוגיה, לדבריה, אפשר לה לשאול שאלות רחבות היקף הנוגעות למקומה הנוכחי של האומנות בישראל'.[3] "טרילוגיה זו צומחת מתוך אקלים פוליטי, כלכלי וחברתי שבו דרושה אולי יותר מתמיד (ואולי בדיוק כמו תמיד) אמונה רבה על מנת ליצור ולהציג אמנות [...]. מתוך התערוכה עולה הצורך של האמנות העצמה במאמינים, כלומר, באנשים הכמהים למפגש עם האמנות". בתערוכה 'מאז החלו המדידות' (יוני 2020) – תערוכת יחיד של אלי פטל, שבה והדגישה כהן שניידרמן היבט נוסף שמעסיק אותה כאוצרת מתבונן ההתמקמות של האמן ויצירת האמנות במרחב הציבורי, בין פנים לחוץ, בין הסטודיו לאולם התצוגה.[4]
תערוכות ופרויקטים מיוחדים
- יוני 2020, "מאז החלו המדידות", אלי פטל, תערוכת יחיד, מוזיאון בת ים לאמנות.
- ספטמבר 2019, טרנספראומבאו: בית ליבלינג תל אביב ובאוהאוס דסאו.
- אפריל 2019, "המאמינים", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים לאמנות.
- דצמבר 2018, "עידן חדש", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים לאמנות.
- מאי 2018, "שפע", תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים לאמנות.
- מרץ 2018, "גלגולי צורה" תערוכת יחיד של האמן מעיין אליקים, S2 גלריה זומר, תל אביב מכיכר דיזנגוף וחלוקה של מזכרת גרנוליט מרצפת הכיכר.
- יולי 2016, "לובי", תערוכת הגמר של התכנית ללימודי המשך, המדרשה לאמנות, הירקון 19, תל אביב.
- פברואר 2016, "ימי ביניים", תערוכת יחיד של האמנית רוני וייס, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- יולי 2015, "ארמון הבדולח והמקדש הארור", תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- פברואר 2015, "ציפורי טרף, ציפורי שיר", תערוכת יחיד של האמנית מיכל בראור, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- אוקטובר 2015, "תצוגה ארעית", תערוכת יחיד של האמנית דנה לוי, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- פברואר 2014, "מידה כנגד מידה", תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, אוצרת בשיתוף עם דרורית גור אריה.
- אוקטובר 2013, "1200 ק"ג אדמה", תערוכת יחיד של האמן אריאל רייכמן, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- מאי 2013, "פצע", תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- דצמבר 2012, "חדר מצב", תערוכת יחיד של האמן איתי זיו, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- מרץ 2012, "מנוע חיפוש", המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב (CCA), אוצרת בשיתוף עם סרג'יו אדלשטיין.
- מרץ 2012, "חיפה-ירושלים-תל אביב", מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת החללית בירקון שבעים. (אוצרת ראשית: רותי דירקטור).
- ספטמבר 2011, "כ' בספטמבר": תערוכה קבוצתית לציון הכרזת העצמאות הפלסטינית, החללית בירקון שבעים.
- יולי 2011, "נו·" תערוכה קבוצתית במרחב הציבורי, תערוכת מחווה לפסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב, אוצרת בשיתוף עם יעל צברי (time placing), טיילת בת-ים.
- מאי 2011, "רוחות הרפאים של הפרולטריון" תערוכה קבוצתית וסדרת אירועים לציון אחד במאי, החללית בירקון שבעים, אוצרת בשיתוף עם טלי תמיר.
- מרץ 2011, "מציירים: על הספים", הקרנה של עבודות מתוך הפרויקט המשותף בין האמנית הבריטית ג'ולי לואיס בייקון והאמן האוסטרלי ג'יימס גרץ, CCA.
- נובמבר 2010, "פרינס ומדונה", שתי תערוכות יחיד של האמנים גיל יפמן ורוני כנעני, החללית בירקון שבעים.
- ספטמבר2010, "שודד-ים'", שנה לזכרו, תערוכה מהבוידעם של עמוס קינן, החללית בירקון שבעים.
- יוני 2010, 'עוץ בחללית', אירוע במסגרת פסטיבל הפרפורמנס של תל אביב, החללית בירקון שבעים.
פרסומים
- Along the Law, On-Curating, ed. Avi Feldman, Issue 28
- Nothing Has Happened: On The Melancholy of the Contemporary Gallery, make a match, ed. Katharina Schendl, 2014
- Accident Nothing Published by Aran Cravey Gallery on the occasion of Guy Yanai exhibition Accident Nothing, December 2013
- Handing Out, Platform 3, November 2012, pp. 30-31
- מאז והלאה, מאז החלו המדידות, הקטלוג, דצמבר 2020.
- אנדרטה מינורית, מארב: מוסף 22, עורך: אודי אדלמן, חורף 2018
- הערה על המבנה הגמיש, מטרופוליס,עורכים: ערן איזנהמר, יובל סער, ספטמבר 2017.
- לא יכלה לראות כל מה שכואב: על האמנית של פדרמן, ,http://erev-rav.comarchives/35153 ערב רב,17.1.2015
- המוזיאון העירוני לאמנות: מנכסים למשאבים ומערכי בעלות לערכי שימוש, מוזיאון: ערך שימוש, הוצאת רסלינג ומוזיאן פתח תקווה לאמנות,2014,עמ' 51–56.
- אנדרטה מינורית, מארב: מוסף 22, עורכים: ערן איזנהמר, יובל סער, ספטמבר 2017.
- מידה כנגד מידה, תערוכה קבוצתית, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, פברואר 2014.
- לדייק עד כדי הכאבה, 1200 ק"ג אדמה, אריאל רייכמן – תערוכת יחיד, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, אוקטובר 2013.
- חדר מצב, איתי זיו – תערוכת יחיד, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, דצמבר 2012.
- עקרונות עבור החצי השני: לקראת שילוב אמנים במחלקות עירייה, נכתב בשיתוף עם גילי קרז'בסקי, אמנית העיר – חוברת מחקר, ירושלים, יולי 2012.
- ב-5000 רגל טסה הרכבת: על תפיסת הזמן בעבודתו של עומר פסט '5,000 רגל זה הכי טוב' ובסיפורו של יואל הופמן 'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת', http://erev-rav.comqarchives/18012(הקישור אינו פעיל), ערב רב, 5 במאי 2012
- מנוע חיפוש, נכתב בשיתוף עם סרג׳יו אדלשטיין, המרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב, מרץ 2012.
- מציירים על הסיפים, על עבודתם של ג'ולי לואיס בייקון וג'יימס גרץ, טקסט תערוכה, המרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב, מרץ 2011
הערות שוליים
- ^ גילי קרז'בסקי והילה כהן שניידרמן, שיתוף פעולה ביקורתי, באתר "ערב רב", 9 בנובמבר 2012
- ^ רעות ברנע, תערוכה: "ארמון הבדולח והמקדש הארור", מוזיאון פ"ת לאמנות, באתר כלכליסט, 27 באוגוסט 2015
- ^ המאמינים, תערוכה קבוצתית,, באתר מוזיאון בת ים לאמנות, 2019
- ^ התערוכה "מאז החלו המדידות", אלי פטל, תערוכת יחיד, באתר מוזיאון פתח תקווה לאמנות, יוני 2020
