מותה של עזריה צ'מברלין
עזריה צ'מברלין (באנגלית: Azaria Chamberlain) הייתה תינוקת בת תשעה שבועות מאוסטרליה, שבליל 17 באוגוסט 1980 נעלמה מאתר לינה למרגלות האולורו במהלך חופשה משפחתית. אמה, לינדי (אליס לין) בת ה־32, טענה כי נלקחה מהאוהל בידי כלב דינגו. על אף שבחקירה הראשונית של המקרה המשטרה תמכה בטענות הזוג צ'מברלין, נפתחה חקירה מחודשת של המקרה, ומסקנותיה הסופיות היו כי לינדי צ'מברלין רצחה את בתה עזריה והיא נידונה למאסר עולם. רק מספר שנים מאוחר יותר, בזמן ריצוי העונש, נמצא באזור האולורו פריט לבוש של התינוקת עזריה, הראיה היחידה שהעידה על חפותה של לינדי צ'מברלין והביאה לשחרורה מהכלא.
חקירת המקרה הכתה הד רב באוסטרליה בעקבות הסיקור התקשורתי המאסיבי לו זכתה, וכן היא הייתה הראשונה לפרסום טלוויזיוני צמוד באוסטרליה. סיקור תקשורתי זה הפך גם לסיבה לרצח האופי של הזוג צ'מברלין והפיכתם לקורבן של התקשורת האוסטרלית. המשפט המפורסם אשר אמרה לינדי צ'מברלין לאחר שגילתה כי עזריה נעלמה, "הדינגו חטף את התינוקת שלי!", הפך לאחד מסמלי ההיכר של אוסטרליה.
רקע
לינדי צ'מברלין נולדה ב־4 במרץ 1948 בוואקאטאנה שבניו זילנד ועברה עם משפחתה לאוסטרליה בשנת 1949. היא ומשפחתה נמנו על מאמיני הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי. ב־18 בנובמבר 1969 התחתנה עם כומר בכנסייה, מייקל צ'מברלין. בנם הבכור של השניים, איידן, נולד ב־1973 ובנם השני, רייגן, בשנת 1976. חמש שנים לאחר נישואיהם המשפחה עברה לטזמניה ומשם צפונית לקווינסלנד שבאוסטרליה. עזריה (באבי) צ'מברלין (11 ביוני 1980 – 17 באוגוסט 1980), ילדתם השלישית של בני הזוג, נולדה בבית החולים שבמונט אייזה, קווינסלנד.
ההיעלמות
ב־13 באוגוסט 1980 יצאו הכומר מייקל צ'מברלין, אשתו לינדי, בניהם איידן (בן 6) ורייגן (בן 4) והתינוקת בת החודשיים עזריה, למספר ימי נופש באתרים שונים שבצפון אוסטרליה. בליל יום שבת, ה־16 באוגוסט, הגיעו לאתר מחנאות ליד האולורו, שם נשארו ללינה, וביום המחרת טיילו באזור.
לאחר ארוחת הערב של אותו יום השכיבה לינדי את עזריה לישון באוהל המשפחתי יחד עם רייגן וחזרה אל שאר החונים במחנה. בלילה של 17 באוגוסט שמעה לינדי זעקת תינוק מכיוון האוהל המשפחתי, וכשניגשה לשם ראתה כלב דינגו יוצא מתוך האוהל. כשנכנסה פנימה, גילתה שעזריה נעלמה מעריסת הקש שישנה בתוכה. היא נמלטה בריצה בחזרה לשאר החונים בזעקות "הדינגו חטף את התינוקת שלי!". על מחצלת האוהל נמצאו כתמי דם ועקבות חיה שנעלמו במרחק מה מן האוהל. במהלך הלילה כולו חיפש צוות שכלל 300 איש, מבוגרים ונערים, אחר התינוקת בחולות שבאזור המחנה. הרמזים היחידים לעזריה היו סימנים של סריג שלבשה, נגרר בחול, ותו לא. עזריה מעולם לא נמצאה.
אובדן טראגי או רצח?
אנשי החוק שמונו לתיק היו המפקח מייקל גילרוי, שוטר המקוף פרנק מוריס וג'ון לינקולן. הוויכוח הראשון שעלה בתיק היה בנוגע לאמיתות הסיפור של לינדי צ'מברלין, והאפשרות שכלב דינגו אכן יוכל לסחוב תינוקת במשקל חמישה ק"ג. טיעון זה הועלה בידי לינקולן שלא האמין לסיפור וטענתו הנוספת היה בנוגע לטבעם הבלתי תוקפני של כלבי הדינגו. לעומתו, טען גילרוי כי היו מקרי תקיפה בקרב כלבי דינגו, גם אם לא ברמה קטלנית כמו במקרה הזה.
שבוע לאחר היעלמותה של עזריה, גילה תייר בשם ואלי גולדווין מוויקטוריה בסמוך למאורת כלבי דינגו פריטי לבוש של עזריה כשהם מגואלים בדם, שכללו גופיה, סרבל, מגפונים וחיתול בד. גודווין דיווח על גילויו ומוריס הגיע לגבות את העדות.
החשדות למעורבות של הזוג צ'מברלין בהיעלמותה של עזריה החלו ב־28 באוגוסט, כאשר הבלש גרים צ'ארלווד החל בחקירת התיק. דיווחו של גילרוי על הרקע של משפחת צ'מברלין עוררו את חשדותיו של צ'ארלווד, כאשר בחקירה התגלה שאדם שטען כי היה הרופא של עזריה (מה שהסתבר מאוחר יותר כשקר) סיפר שלבדיקה רפואית הביאה לינדי צ'מברלין את עזריה כשהיא לבושה כולה בשחור. כמו כן, טען שפירוש השם עזריה הוא "הקרבה בשממה", ככל הנראה משום שבלבל בין השם העברי עזריה לבין עזאזל. גילוייו הנוספים של גילרוי היו בנוגע להימצאות בגדיה של עזריה באזור בו טיילה המשפחה, ושהמחנאים האחרים לא יכלו להגיד בוודאות אם ראו באותו ערב את התינוקת.
בינתיים, בבדיקות מדעיות שנערכו על שרידי בגדיה של עזריה, הועלתה מחלוקת בנוגע לשאלה האם הקרעים שעל הבגדים נוצרו משיני כלבי דינגו, או שמא על ידי כלי מלאכותי אחר. ניסיונות שונים לאמת את אחת מההשערות, בנוסף לחיפושים אחר שרידיה של עזריה בגופות כלבי דינגו שניצודו לאחר ההיעלמות, העלו את הטענה כי התינוקת לא נהרגה בידי כלב דינגו.
הרקע התמהוני של משפחת צ'מברלין, בנוסף לחוסר הוכחות כי כלב דינגו גרם למותה של עזריה, העלו בכלי התקשורת את החשדות שהזוג רצח את בתם למטרות פולחן דתי, או ככפרה על חטאי התנועה הנוצרית בה היו חברים. במקרה אחר, קושר שמם של הצ'מברלינים להתאבדות המונית מפורסמת בג'ונסטאון שנתיים לפני האירוע. בעקבות הראיונות הטלוויזיוניים בהם הופיע הזוג הועלתה עליהם חוות דעת שלילית, בעקבות התנהגותם המנוכרת והלא הולמת לזוג שאיבד את בתם.
החקירה הראשונה
החקירה הראשונית למקרי מוות של מקרה ההעלמות נפתחה ב־16 בדצמבר 1980, בידי דניס באריט, החוקר למקרי המוות. אשלי מקנ'יי מטעם הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה העלה את הטיעונים כי מותה של עזריה צ'מברלין היה רצח. תימוכיו העיקריים היו כי הבגדים שנמצאו הונחו באופן מסודר ולא נגררו, ההסתברות שכלב דינגו הוא זה שהפשיט אותם קלושה מאוד, וכן הנזק שנגרם להם לא יכל להתאפשר על ידיו. אמנם, חקירתו של מקנ'יי את לינדי צ'מברלין לא העלתה הוכחות לרצח או מניעים לכך.
ב־20 בפברואר 1981, בסיקור הטלוויזיוני הראשון של משפט באוסטרליה, סיכם באריט את ממצאי החקירה והכריז כי הסיבה המשוערת למותה של עזריה הייתה תקיפת כלב דינגו בזמן שישנה באוהל המשפחתי. בנוסף לממצאים, הוסיף באריט כי "גופתה של עזריה נלקחה מידי הדינגו, וסולקה באופן לא ברור ובידי אדם או מספר אנשים בלתי ידועים".
משטרת הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה והתובעים לא היו מרוצים מהממצאים של החקירה הראשונית וכתוצאה מכך החקירות נמשכו. באוגוסט 1981, כשנה לאחר סיום החקירה הראשונה, ערכה משטרת הטריטוריה הצפונית חיפוש קפדני בבית משפחת צ'מברלין, והחרימה מעל לשלוש מאות פריטים, כולל המכונית של המשפחה.
בנובמבר של אותה שנה הגיש התובע המחוזי של הטריטוריה הצפונית והשר הראשי אוורינגהם בקשה לדחיית ממצאי החקירה הראשונה בעקבות ראיות חדשות. הראייה העיקרית הייתה מציאת כמויות גדולות של דם במכונית של משפחת צ'מברלין.
החקירה השנייה
החקירה השנייה נפתחה באליס ספרינגס, ב־14 בדצמבר 1981. החקירה נפתחה בפני החוקר למקרי המוות, ג'רי פ. גאלוין.
כתב האישום שהוגש במשפט על ידי הפרקליט המסייע, דס סטורג'ס, כלל טענות כאילו בלילה של ה־17 באוגוסט 1980, שסעה לינדי צ'מברלין את גרונה של עזריה במושב הקדמי של המכונית המשפחתית, ככל הנראה בעזרת חפץ חד כמו מספריים. הביולוגית המשפטית ג'וי קאל וד"ר ג'יימס קמרון מבית החולים של המכללה המדיקלית שבלונדון היו עדי המפתח שהזמין סטורג'ס לחקירה. ראיית המפתח שתמכה בהאשמה זו הייתה קשורה בממצאים על הסרבל והממצאים הנוספים של החקירה השנייה. ממצאים אלו כללו דיווח של קאל, בטענה שנמצאו כתמי דם עוברי מתחת למושב הקדמי של מכונית הסטיישן של משפחת צ'מברלין, טוראנה מודל 77'. דם עוברי נמצא בגופם של תינוקות עד גיל חצי שנה, ועזריה צ'מברלין הייתה בת תשעה שבועות בלבד. ד"ר קמרון טען כי בלתי סביר שהקרע בגופיה נגרם על ידי דינגו, אלא על ידי חפץ חד כמו מספריים.
ממצאים אלו שכנעו את החוקר גאלוין. לינדי הואשמה ברצח ומייקל הואשם בסיוע לעבירה.
משפט הדינגו
ב־13 בספטמבר 1982, נפתח המשפט נגד לינדי ומייקל צ'מברלין בעיר דרווין. אל המשפט הגיע הזוג כאשר לינדי הייתה הרה בפעם ברביעית. שופט התיק היה ג'יימס מיורהד, שעמד בראש "הכתר" (גוף המייצג את סמכות החוק) שייצג את התביעה יחד עם איאן ברקר. פרקליטי ההגנה היו ג'ון פיליפס ואנדרו קירהאם. בתחילת המשפט הציג ברקר את טיעוניו באומרו למושבעים כי טענתם של הזוג צ'מברלין היא שקרית, והסיפור חושב מראש במטרה לספק לעצמם אליבי מוצק. בדבריו ציין ברקר כי אין התייחסות לתווי התנהגות מוקדם של לינדי כלפי עזריה או לשאר ילדיה, אלא רק בהקשר למקרה הנתון.
התביעה
עדויות המחנאים האחרים ששהו באתר בערב ה־17 באוגוסט 1980, ספקו תמיכה רבה להגנה, אף על פי שהתביעה הייתה זו שזימנה אותם. תיירת בשם סאלי לאו סיפרה כי לינדי נעדרה מארוחת הערב במשך שש דקות בלבד, זמן שלא נראה סביר כדי לבצע מעשה רצח ולהסתירו. טענה נוספת הייתה כי זעקת התינוקת נשמעה מאזור האוהל, ולא מהמכונית, והיא גם נשמעה עוד לפני שלינדי הגיעה לשם. בעלה של סאלי, גרג לאו, נשאל האם ראה את אחד מבני הזוג, או שניהם, מנקים דם מהמכונית שלהם בהתאם לזמן המשוער לכך, וזה טען כי לא, ושאם הדבר קרה, לפחות אחד מבין השוהים הרבים באתר היה מבחין בכך. עדות נוספת הייתה של ג'ודי ווסט, אשר סיפרה על כלב דינגו שניסה למשוך את בתה בידה, מה שחיזק את הטענה שכלבי דינגו הם תוקפניים.
אמנם עדה אחת מבין השוהים באתר, איימי וויטאקר, פגעה בהגנה בעקבות עדות על התנהגותם התמהונית של הזוג צ'מברלין. לטענתה, מספר דקות לאחר הזמן המשוער בו התקיימה התקיפה, הגיע מייקל אל הקרוון שלה באומרו "דינגו לקח את התינוקת שלנו, והיא ככל הנראה כבר מתה כעת." בעוד שלינדי אמרה לעצמה "יהא אשר יהא, זהו רצון הקל". בנוסף לכל אלה, תיארה איך הזוג הלך אל תוך הסבך לזמן של עשר עד עשרים דקות. מאוחר יותר, טענה התביעה שבזמן זה קברו בני הזוג את עזריה בחולות. עדות זו של וויטאקר גרמה ליחס עוין ודעת ציבור שלילית כנגד הזוג, במהלך החקירה ואף מוקדם יותר.
קית' לנהן, טרמפיסט מדמם שנאסף בידי הזוג צ'מברלין בשנת 1979, זומן בידי ההגנה בשביל לבטל את הטענה העקרית של התביעה, שמקור הדם במכונית הוא של עזריה. מטרת עדות זו הייתה להטות את חבר המושבעים לטובת ההגנה, אך ברקר רצה להוכיח כי הכמויות של חלבון הדם העוברי שנמצא לא יכלו להמצא בגופו של אדם כה בוגר. בסופו של דבר, עדותו של לנהאן חיזקה את ההגנה.
על אף החיזוקים שקבלה ההגנה מהעדויות, צוות המומחים המדעיים במקרה היו אלו שהטו את הכף לטובת התביעה. עדויות רבות היו קשורות בממצאים על פריטי הלבוש של עזריה: הביולוג, ד"ר אנדרו סקוט העיד כי הדם שזרם על הגופיה של עזריה נגרם מחתך של כלי חד באזור הצוואר; בארי קוקס העיד כי קרעי הסרבל נראו כאילו בוצעו בחיתוך ולא בידי דינגו; מומחה הבד המוביל באוסטרליה, פרופסור מלקולם חייקין, הדגים את האופן בו חיתוך בד כמו בגדיה של עזריה משאיר סיבי בד רבים, כמו אלו שנמצאו בתיק המצלמה של מייקל צ'מברלין, שם חשדו שגופת עזריה הוסתרה. על אף גילוי זה, ההגנה דלתה מידע מחייקין שאותם סיבים יכלו גם להגיע מבגד חדש שלא עבר כביסה, ואכן, הצ'מברלינים טענו שנהגו לשים בתוך התיק בגדים של עזריה.
הראיות החיוניות ביותר של התביעה להרשעת הזוג צ'מברלין היו של הביולוגית ג'וי קאל, אשר העידה כי מצאה את הדם העוברי במכונית של משפחת צ'מברלין. עם זאת, ההגנה דלתה מידע חיוני מקוהל בנוגע לשרידי הבדיקות שלה, מה שהעלה כי כל הצלוחיות בהן בוצעו הבדיקות הושמדו, וכן גם האפשרות הסבירה ביותר שהדם שכביכול היה במכונית, הגיע בכלל מהטרמפיסט המדמם משנת 1979.
עד נוסף של התביעה היה ברנרד סימס אשר חקר מקרי תקיפת בני אדם בידי כלבים, ומסקנותיו היו שלא היו קיימים כל סימנים לתקיפת דינגו על בגדיה של עזריה. לטענתו, תקיפה מסוג זה הייתה גורמת לדימום מאסיבי בהרבה יותר. טענה נוספת של סימס הייתה בנוגע לכך שאין זה אפשרי שכלב דינגו יסגור את לסתותיו על ראשו של תינוק, אך קירקהאם, מההגנה, ביטל טענה זו כאשר הציג תמונה בה כלב דינגו סוגר בלסתותיו על ראש של בובה, בגודל של תינוק, מקדקודה ועד לאוזניה. צילום זה גרם לסימס לחזור בו מטענתו.
העד האחרון מטעם התביעה היה פרופ' ג'יימס קמרון, שהעיד עוד בחקירה השנייה כי הפציעה של עזריה נגרמה מחתך של סכין. ד"ר קמרון טען כי "היה קיים פצע של חריטה מסביב לצוואר, במילים אחרות – שיסוע גרון", בהתבסס על תמונות אולטרה סגולות של הסרבל של עזריה. בנוסף טען כי מהתמונות עולה כי על הבגד יש טביעת יד קטנה של אדם מבוגר, מוכתמת בדם. במקרה של קמרון כעד, ההגנה נסתה להוכיח כי אינו כשר להעיד, בעקבות מקרים רבים בעבר בהם עזר להרשיע רבים שהסתברו להיות חפים מפשע.
ההגנה
ב־13 באוקטובר נפתחה ההגנה בעדותה של לינדי צ'מברלין עצמה. בנוסף לתיאור פריטי הלבוש שנמצאו, תיארה לינדי פריט לבוש נוסף שטרם נמצא, כותונת סרוגה בצבע לבן עם שוליים בצבע לימון. מכיוון שפריט לבוש זה היה הבגד העליון שלבשה עזריה, טענה ההגנה כי עליו יימצאו סימני התקיפה של הדינגו. אמנם, פריט לבוש זה מעולם לא נמצא וכן אף אחד מלבד לינדי צ'מברלין לא יכול היה להעיד על קיומו. בהתייחס לעדותו של פרופסור קמרון, הראה ג'ון פיליפס לעדים במשפט כי טביעת האצבעות המוכתמות בדם הראתה ארבעה פרקים בכל אצבע, בניגוד לשלושה, כמו אצל כל אדם אחר.
בתחקור התביעה את עדותה של לינדי צ'מברלין, הקדיש ברקר את רוב מאמציו כדי להוכיח כי הסיפור של הזוג שקרי, בשאלות מתחכמות וביצירת בלבול אצל לינדי. הועלו שאלות בנוגע לפשר הימצאות הדם במכונית או היעדר כמות של דם חריגה באזור האוהל לצד הצהרות של ברקר בנוגע למעשיה של לינדי, במטרה להחליש ולעייף אותה, כשלבסוף טען כי סיפור הדינגו הוא פרי דמיונה.
לאחר עדותה של לינדי עלו לדוכן עוד כ-20 עדים. העדים חולקו למספר קבוצות: חלקם שיבחו את הזוג והעידו על סבלם באבל על בתם וחלקם ספרו על מקרים של תוקפנות מצד כלבי הבר שבאזור אולורו. העדים הנותרים היו מומחי רפואה משפטית מטעם ההגנה שהתנגדו לטענות של התביעה, לרוב בקשר לראיות הדם העוברי.
אחד מעדי המפתח מטעם ההגנה היה הפרופסור בארי באווצ'ר, מומחה לרפואה משפטית. באווצ'ר יצא כנגד המסקנות של ג'וי קאל בנוגע לדם העוברי שנמצא במכונית של משפחת צ'מברלין וכיצד שיטת בדיקה מסוג זה הביאה לתוצאות שגויות. עד מומחה נוסף, ריצ'רד ניירן, יצא גם הוא נגד הבדיקות של קוהל שככל הנראה היו בלתי מהימנות, אך עדויות אלו לא השפיעו רבות על דעתם של חבר המושבעים.
עדותו של מומחה לכלבי הדינגו, לס האריס, הייתה מבין החשובות ביותר של ההגנה. לטענתו, כלב דינגו שיכול לצוד טרף בגודל כמו של עזריה, יתאפשר לו ליצור לכידה סביב הראש כולו כדי להביא לשיתוקו. טענתו הנוספת בנוגע לכמות דם מזערית באזור האוהל הייתה כי מקרי ציד של כלבי דינגו מותירים כמות דם מעטה ביותר.
העד האחרון מטעם ההגנה היה מייקל צ'מברלין, שעדותו המבולבלת פגעה קשות בהגנה. בחקירה של ברקר את מייקל, הוא התמקד בהתנהגותו התמוהה בזמן שלאחר היעלמותה של עזריה, כמו האופן בו לא ניסה לתרום למציאתה, או האופן בו לא שאל את לינדי דבר על היעלמותה של עזריה. בשאלותיו הנוקבות טען ברקר כי התנהגות זו נבעה מהעובדה שהוא ידע שלינדי רצחה את עזריה ושסיפור הדינגו הוא בדוי לחלוטין. על כל השאלות ענה מייקל באדישות ובעייפות, מה שהפך את עדותו בעיני חבר המושבעים לבלתי אמינה ואף בלתי הולמת ברמת האדישות שלה.
בנאום הסיכום של ההגנה, טען פיליפס כי התביעה לא מצאה דבר כדי להוכיח את אשמת הזוג צ'מברלין במות עזריה, ואף לא מצאה מניע לרצח.
בנאום הסיכום של התביעה, הודה ברקר כי לא נמצא מניע, מכיוון שמטרת המשפט לא הייתה זו, אלא למצוא אם אכן היה רצח. טענתו העיקרית הייתה כי על המושבעים לקבוע אם הרוצח הוא הדינגו או לינדי צ'מברלין, ומכיוון שלא נמצאו שום עדויות לכך שכלב דינגו גרם למותה של עזריה, אין זה אפשרי להאשים אותו.
פסק הדין
ב־29 באוקטובר 1982, בשעה 08:33 בבוקר, הכריז חבר המושבעים על פסק הדין. לינדי צ'מברלין נמצאה אשמה ברצח ומייקל צ'מברלין נמצא אשם בסיוע לעבירה. דיווחים מאוחרים יותר סיפרו כי חבר המושבעים היה חצוי בדעתו, ובתחילת הדיון התחלק לארבעה בעד הרשעה, ארבעה נגד הרשעה, וארבעה נוספים נמנעים. לינדי צ'מברלין נשפטה למאסר עולם בכלא דרווין ולעבודות פרך. מייקל צ'מברלין נמצא אשם בסיוע לרצח, אך עונשו נדחה כדי שיוכל לטפל בילדיו בהיעדרה של אימם. השופט מיורהד אמר על כך: "אני מוצא זאת לא רק הולם, אלא אף בטובתו של הצדק, לעשות כן."
תקופת המאסר
חודש לאחר שהוכנסה לכלא דרווין, ילדה לינדי צ'מברלין את בתה הרביעית, קאליה. מיד לאחר הלידה לינדי שוחררה בערבות לתקופה קצרה כדי לטפל בבתה הטריה. בזמן זה המתינה לינדי לתוצאות הערעור על עונשה, אך באפריל 1983 הוחזרה לכלא לאחר שהערעור נדחה ברוב מוחץ וקאליה נמסרה למשפחה אומנת. עשרה חודשים מאוחר יותר סירב בית הדין העליון לבטל את ההרשעה בהצבעה של שלושה קולות לשניים.
בזמן בו ריצתה לינדי את מאסרה הגיעו דיווחים חדשים שהטילו ספק בראיות שהביאו להרשעתה, מטעם תנועת "שחררו את לינדי" שתפסה תאוצה. טבעם המפוקפק של הראיות המשפטיות מצד התביעה והמשקל הרב שהיה להם בהרשעה, העלו עניין בנוגע להליכים ולעדויות מהימנות. הטיעון המרכזי היה בהקשר לגילוי שמה שנחשב לדם במכונית של משפחת צ'מברלין היה לא פחות ולא יותר מתחליב צבע. מעל למאה אלף אוסטרליים חתמו על עצומות לשחרורה, אך עוד נותרה המחלוקת בנוגע לחפותה, כאשר בסקר עלה כי 52% מתושבי אוסטרליה האמינו שהיא אשמה.
שחרור וזיכוי
בתחילת שנת 1986, נפל אל מותו תייר בריטי בשם דייוויד ברט במהלך טיפוס לילי על האולורו. בגלל המרחב העצום של הסלע והאזור הסבוך סביב השטח שלו, שרידי גופתו של ברט נמצאו רק לאחר שמונה ימים, מתחת לצוק שעליו איבד את אחיזתו, בסמוך למאורות כלבי דינגו. במהלך חיפוש משטרתי באזור אחר עצמות שנלקחו מהאזור בידי כלבי דינגו, נמצא פריט לבוש בגודל מזערי. במהרה הוא זוהה בתור פיסת העדות החיונית להוכחת חפותם של הזוג צ'מברלין - הכותונת הסרוגה של עזריה.
על הכותונת, אשר קיומה היה מוטל בספק, נראו סימני תקיפת הדינגו אשר הוכיחו שלינדי צ'מברלין נקיה מכל אשמה. כתוצאה מכך הורה השר הראשי על שחרורה מהכלא לאלתר. ב־7 בפברואר 1986 יצאה משערי הכלא והחלה בתהליך שיקום חייה.
לאחר שחרורה מהכלא החלה חקירה משפטית שכללה ביקורת נוקבת על העדויות של עדי התביעה. במאי 1987 הנפיק השופט טרוור מורלינג דו"ח בן 380 עמודים, שביקר את שיטת העבודה המדעית של ג'וי קאל, ג'יימס קמרון ועדי תביעה אחרים. התנהגותם הרגישה והמבינה של נופשי האתר באותו ערב גורלי צוינה לשבח על אי ייחוס חשיבות להתנהגות תמהונית לסוגה של לינדי צ'מברלין, ומתן אמון מוחלט בגרסתה.
ב־15 בספטמבר 1988 ביטל בית המשפט של הטריטוריה הצפונית את כל ההרשעות נגד לינדי ומייקל צ'מברלין. הביטול בוסס על דחיית שני טיעוני המפתח של התביעה: הטענה בנוגע להימצאות הדם העוברי במכונית המשפחתית, והנחות שהיו מבוססות על הטיית המשפט. חודש מאוחר יותר, ערכו בני המשפחה משתה ניצחון לאורחים שהוזמנו לקפיטריה שבמכללת אבונדייל. בין המוזמנים היו עדי ההגנה והפרקליטים, זוג שבתם נלקחה ממכוניתם בידי דינגו, ועיתונאים ופוליטיקאים שעמדו לצידם במאבקם. עורך הדין קן קריספין שיבח בנאומו את הצ'מברלינים על היותם חופשיים, באופן ראוי לציון, ממרירות או רחמים עצמיים.
שנתיים לאחר שנוקו מכל אשמה, קיבלו בני הזוג פיצויים בסך 1.3 מיליון דולר אוסטרליים, על מאסר בלתי מוצדק.
בשנת 1990, פרסמו הצ'מברלינים את האוטוביוגרפיה "דרך עיניי". שנה לאחר מכן לינדי ומייקל התגרשו. בשנת 1992, התחתנה לינדי עם ריק קרייטון, מוציא לאור וחבר בכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי. הזוג חי באוסטרליה.
מעורבות תקשורתית
"משפט הדינגו" היה המפורסם ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה, בין השאר מעצם העובדה שרוב העדויות שהוצגו להרשעתה של לינדי צ'מברלין הוכחו מאוחר יותר כחסרות כל בסיס. המקרה מהווה עד היום דוגמה לאופן בו התקשורת ודעות קדומות יכולות להשפיע על פסק דין באופן כה מזיק.
דעת הקהל והתקשורת במהלך המשפט היוו משקל רב-נגד הצ'מברלינים. העובדה שהמשפחה הייתה חברה בתנועה נוצרית תמוהה שהאמינה בתחייתו השנייה של "אותו האיש" (ששמה הוכפש בטענה שהיא בעצם כת מסתורית שרצחה תינוקות כחלק מטקסים ביזאריים) ושלינדי צ'מברלין לא הראתה שום רגשות לאחר מות עזריה, חזקה את האשמות השווא החמורות שהמשפחה לקחה את בתם הטריה להיות קרבן באזור השממה. טענות נוספות היו שלינדי צ'מברלין היא מכשפה. שמועה נוספת שנפוצה בתקופת החקירה הייתה שבנם בן השש של הצ'מברלינים, איידן, הוא האשם במותה של עזריה, ושסיפור הדינגו נועד לחפות על מעשיו.
מלאכים רשעים / זעקה באפלה
הסיפור של עזריה צ'מברלין עובד למספר רב של ספרים וסרטים. אחד מהם הוא ספרו של ג'ון ביירן, "מלאכים רשעים", שיצא לאור בשנת 1985. בשנת 1987 הבמאי האוסטרלי פרד שפיסי עיבד את הספר לסרט זעקה באפלה, בו כיכבו מריל סטריפ כלינדי וסם ניל כמייקל צ'מברלין. בעקבות הליהוק של סטריפ האמריקאית לסרט נמתחה ביקורת, אך לבסוף רוב המבקרים שבחו את הופעתה בסרט, וכן גם לינדי צ'מברלין עצמה. הסיפור עובד גם בטלוויזיה האוסטרלית בסדרה דוקודרמטית – "Who Killed Baby Azaria?" עם איליין יוסטון כלינדי וג'ון האמבלין בתור מייקל, וכן גם במיני סדרות, "דרך עיני"" (2004), עם מירנדה אוטו וקרייג מקליישן בתור הזוג צ'מברלין. סדרות אלו התבססו על ספר שכתבה לינדי, הנושא את אותו השם.
התפתחויות בפרשה לאחר הזיכוי
בשנת 1995, התקיימה חקירה שלישית בידי חוקר מקרי מוות, ג'ון לאוונדס, שעלו ממנה ממצאים לא מאומתים, מה שהותיר את התיק כבלתי פתור.
ביולי 2004, פרנק קוול, אסיר במלבורן, טען כי ירה בכלב דינגו בשנת 1980 ומצא תינוק בתוך פיו. לאחר ריאיון עם מר קוול בעניין, המשטרה החליטה לא לפתוח את התיק מחדש. הסיבה העקרית לכך הייתה טענתו שהוא תלש סרט מהכותונת של עזריה כהוכחה למעורבותו. אמנם, לינדי צ'מברלין הייתה בטוחה לחלוטין כי לא היה שום סרט על הכותונת.
טענתם של הצ'מברלינים שכלב דינגו לקח את עזריה התקבלה בתחילה בספקנות רבה בידי רבים. מספר גורמים הביאו לספקנות זו, ביניהם חוסר הידע על כלבי דינגו וטבע התנהגותם, והעובדה שחיה זו בדרך כלל נמצאת באזורים מרוחקים ולפיכך נצפית לעיתים רחוקות בידי האוסטרליים. ביחד עם הסברה שכלבים מזן זה מאולפים, כלבי הדינגו הובחנו כלא מסוכנים.
דעת הקהל השתנתה בעקבות אירועים רבים של תקיפות על ידי כלבי דינגו, שרבות מהן התרחשו בשנות התשעים באי פרייזר שבחוף קווינסלנד, מקום המקלט האחרון לכלבי דינגו טהורים. הסברה כי כלבי דינגו מסוכנים מקובלת כיום ברבים, מה שהביא למסקנה שהתינוקת עזריה ככל הנראה נהרגה מתקיפת דינגו, ושגופתה נלקחה ונאכלה על ידו כליל.
אירוע בולט התרחש באפריל 1998: תינוקת בת שנה וחודש נתפסה בפיו של כלב דינגו, ונגררה משמיכת פיקניק במחנה טיולים שבוואדי פוינט. במקרה הזה, התינוקת נשמטה מפיו של הדינגו כאשר אביה התערב בנעשה.
ביוני 2012 הכריזה חוקרת מקרי המוות כי מותה של עזריה צ'מבליין נגרם כתוצאה מתקיפת דינגו, ותעודת הפטירה שלה תוקנה בהתאם.
לקריאה נוספת
- משפטים מפורסמים מאת פרנק מק'לין
קישורים חיצוניים
- משפט הדינגו – תורגם על ידי זיו מגן
- שלי שמורק וקרן סיאורדיה, עזריה צ’מברלין, פרק 132, באתר בואי נדבר רצח, 28 באפריל 2019
- הדוח הרשמי של חוקרת מקרי המוות, הקובע שהתינוקת נהרגה מתקיפת דינגו, 2012 (באנגלית),
- CONVICTIONS OF ALICE LYNNE CHAMBERLAIN AND MICHAEL LEIGH CHAMBERLAIN (1988)
- ALICE LYNNE CHAMBERLAIN and MICHAEL LEIGH CHAMBERLAIN And: THE QUEEN (1983)
- CHAMBERLAIN v. THE QUEEN (No.2) (1984)
- Chamberlain Case (High Court Project)
- Negotiating the Meaning of a Scientific Experiment During a Murder Trial and Some Limits to Legal Deconstruction for the Public Understanding of Law and Science by Gary Edmund
- A QUESTION OF INNOCENCE: FACILITATING DNA-BASED EXONERATIONS IN AUSTRALIA by Lynne Weathered
- Azaria's blood - Evaluating Forensic Evidence and the Azaria Chamberlain Case (Abstract)
- ABC Mediawatch story on Erin Horsburgh (retrieved 11 April 2006)
- Ace lie / Tony Paynter (1984, מסת"ב 0-949852-15-5)
- Azaria / Richard Shears (1982, מסת"ב 0-17-006146-9)
- Azaria: the trial of the century / Steve Brien (1984, מסת"ב 0-7255-1409-4)
- Azaria! What the jury were not told / Phil Ward (1984, מסת"ב 0-9591133-0-4)
- Azaria, Wednesday's child / James Simmonds (1982, מסת"ב 0-9592699-0-8)
- The Azaria Chamberlain case: reflections on Australian identity / by Paul Reynolds (1989, מסת"ב 1-85507-002-2)
- The Azaria evidence: fact or fiction? / Veronica M. Flanigan (1984)
- The Azaria mystery: a reason to kill / George W. Rollo (198?)
- Azaria newsletter / Chamberlain Information Service
- The Chamberlain case, was justice done? / Robert Lewis (1990, מסת"ב 0-646-03087-6)
- Le chien du desert rouge / John Bryson (1997, מסת"ב 2-7427-1271-2)
- The crown versus Chamberlain, 1980-1987 / Ken Crispin (1987, מסת"ב 0-86760-088-8)
- Dingo innocent: the Azaria Chamberlain mystery / Buck Richardson (2002, מסת"ב 0-9577290-0-6)
- Evil angels / John Bryson (2000, מסת"ב 0-7336-1328-4)
- Justice in jeopardy: twelve witnesses speak out / edited by Guy Boyd (1984, מסת"ב 0-9591142-0-3)
- The making of a modern myth: the Chamberlain case and the Australian media (M.A. thesis) / Belinda Wilson
- New forensic evidence in support of an inquiry into the convictions of M. and L. Chamberlain / Chamberlain Innocence Committee (1985)
- Report on the Propensity of Dingoes to Attack Humans / Les Harris (1980)
