היצ"ם
היצ"ם (באנגלית: HICEM) היה ארגון עזרה והצלה יהודי שפעל בין מלחמות העולם ובתקופת השואה.
השם
היצ"ם נוצרה ממיזוג של שלוש אגודות הגירה יהודיות: היאס (החברה לסיוע למהגרים יהודים) בניו יורק; אגודת היישוב היהודית (יק"א), שהתבססה בפריז אך הייתה רשומה כאגודת צדקה בריטית; ו-Emigdirect (ועדת ההגירה היהודית המאוחדת), ארגון הגירה שבסיסו בברלין. HICEM הוא ראשי תיבות של שמות הארגונים הללו - היאס, יק"א ו-Emigdirect.
הקמה
היצ"ם הוקם בשנת 1927 במטרה לסייע ליהודי אירופה להגר. ההסכם בין שלושת הארגונים קבע כי כל הסניפים מחוץ לארצות הברית יתמזגו עם היצ"ם, בעוד היאס ימשיך לעסוק בהגירה יהודית לארצות הברית. עם זאת, Emigdirect נאלץ לפרוש מהמיזוג ב-1934, ומאוחר יותר, בתקופת מלחמת העולם השנייה, אסרו הבריטים על יק"א להשתמש בכספיה מחוץ לבריטניה. לפיכך נעשה המימון של היצ"ם באופן בלעדי על ידי היאס. עד מלחמת העולם השנייה היו להיצ"ם משרדים באירופה, דרום אמריקה, מרכז אמריקה והמזרח הרחוק. עובדיה יעצו לפליטים אירופאים והכינו אותם להגירה, כולל עזרה ביציאתם מאירופה ובהגעתם לארצות היעד.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
המטה האירופי של היצ"ם היה מבוסס בפריז. אחרי פלישת גרמניה וכיבוש צרפת במאי וביוני 1940, סגרה היצ"ם את משרדה בפריז והעבירה אותו לליסבון בפורטוגל באישורו של שליט פורטוגל סלזאר. סלזאר העריך את משה בן-שבת אמזאלג, מנהיג הקהילה היהודית בליסבון, וכך התאפשר לאמזאלג למלא תפקיד חשוב בקבלת אישורו של סלזאר להעביר מפריז לליסבון את המשרד האירופי הראשי של היאס ביוני 1940.
פורטוגל, מדינה נייטרלית, הייתה מיודדת עם בעלות הברית והייתה בה קהילה יהודית רשמית. היצ"ם סייע למועצת הקהילה בתכנון ובביצוע הגירת יהודים. ליסבון הייתה נמל נייטרלי, וכך עד יולי 1940 הייתה נתיב מוביל של יהודים מאירופה לצפון אמריקה ולדרום אמריקה. משנת 1940 נתמכה פעילותו של היצ"ם בחלקה על ידי הג'וינט. למרות החיכוך בין שני הארגונים, הם עבדו יחד כדי לספק לפליטים כרטיסי הפלגה ונסיעה, ומידע על אשרות ותחבורה.
משרד היצ"ם בצרפת נפתח מחדש באוקטובר 1940, תחילה בבורדו, למשך שבוע, ובהמשך במרסיי במה שנקרא "האזור החופשי" של צרפת - משטר וישי. עד 11 בנובמבר 1942, כשהגרמנים כבשו את כל צרפת, עובדי היצ"ם עבדו במחנות המעצר הצרפתיים, כמו גירס. היאס חיפש יהודים שעומדים בדרישות ההגירה של משרד החוץ האמריקאי.
כאשר הופסקה הגירה חוקית של יהודים מצרפת, היצ"ם החלה לפעול בחשאי מהעיירה בריב לה גייאר (Brive la Gaillarde). להיצ"ם היה משרד במפלס העליון של בניין בית הכנסת בראשות הרב דוד פוירוורקר, רב העיירה. קבוצה קטנה של עובדי היצ"ם שיצרו קשר עם כוחות המחתרת המקומיים של תנועת ההתנגדות הצרפתית - להבריח יהודים מצרפת לספרד ולשווייץ. לפחות 21 מעובדי היצ"ם נספו בשואה, לאחר שגורשו למחנות ריכוז.
משנת 1940 ואילך, פעילותו של היצ"ם נתמכה בחלקה על ידי הג'וינט. למרות החיכוכים בין שני הארגונים, הם פעלו יחד כדי לספק לפליטים כרטיסים ומידע על אשרות ותחבורה, ועזרו להם לצאת מליסבון בספינות פורטוגזיות נייטרליות. בעזרת היצ"ם נמלטו יהודים רבים מהולנד ובלגיה דרך צרפת, או ישירות מצרפת, אל מעבר להרי הפירנאים ולאחר מכן ברכבת דרך מדריד לליסבון. מליסבון הפליגו משפחות יהודיות רבות לאמריקה בספינה "סרפה פינטו" או באונייה האחות "מוזיניו". ארגוני הצלה נוספים העבירו את משרדיהם האירופיים לליסבון באותה תקופה, כולל הג'וינט וארגון של הקווייקרים שסייעו ליהודים.
היצ"ם עזר למשפחות שלמות או לחלקים של משפחות להימלט. לעיתים קרובות פעל עם אוז"ה ועם הג'וינט, ועזר לילדים ללא ליווי לברוח. במחנות ריכוז צרפתיים, כמו גורס, רבים מהילדים הורשו על ידי הנאצים לעזוב אך נדרשו להשאיר את הוריהם במחנות. רוב הילדים שנאלצו להשאיר את הוריהם מאחור, ברחו לארצות הברית, והם חלק מקבוצה המכונה "אלף הילדים" (OTC) (אנ').
כ-40,000 יהודים הצליחו להימלט מאירופה במהלך השואה בסיוע היצ"ם והג'וינט.
היצ"ם פורק ב-1945; היאס המשיכה את עבודתה באירופה.
קישורים חיצוניים
