הכיכר הגדולה בבריסל
| מדינה |
 בלגיה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 4 | |
 | |
הכיכר הגדולה (בצרפתית Grand'Place או Grand Place, נהגה גְרָאן-פְּלָאס. בהולנדית Grote Markt, כלומר "השוק הגדול", נהגה חְרוֹטֶה מַרְקְט. בדיאלקט הפלמי של בריסל Gruute Met, נהגה חְרִיטֶה מֶט) היא הכיכר המרכזית בעיר העתיקה של בריסל. את הכיכר, הסגורה לכלי רכב, מקיפים בתים ששימשו בעבר את הגילדות בעיר, בית עיריית בריסל והבניין הנקרא בהולנדית Broodhuis ("בית הלחם") ובצרפתית Maison du Roi ("בית המלך"). הכיכר היא יעד תיירותי ממדרגה ראשונה, ומהווה נקודת ציון עירונית.
הכיכר הייתה מקום התרחשותם של כמה מאורעות היסטוריים חשובים: ב-1523, כשהגיעה הרפורמציה לאזור, הועלו בה על המוקד שניים מראשוני הפרוטסטנטים בידי האינקוויזיציה. כעבור ארבעים שנה, נערפו בה ראשיהם של מנהיגי המרד בשלטון ספרד. באוגוסט 1695 נהרסו רוב הבתים, שחלקם עדיין היו בנויים עץ, כשהעיר הופצצה בידי כוחות צרפתיים. רק החזית והצריח של בית העירייה, וכן כמה קירות אבן, שרדו את מתקפת קליעי התבערה. הגילדות השונות בנו מחדש את הבניינים באבן.
מלבד האירועים ההיסטוריים העגומים הללו, הייתה הכיכר עדה גם לחגיגות ואירועים משמחים יותר, ביניהן הנפת הדגל הבלגי הראשון בעקבות המהפכה הבלגית ב-1830. מדי שנתיים מוצג במרכז הכיכר שטיח-פרחים מרהיב עין, המורכב מיותר מחצי מיליון פרחים.
היסטוריה
במקום בו שוכנת כיום הכיכר פעל שוק כפי הנראה עוד במאה ה-11. כתב-יד משנת 1174 מזכיר "שוק נמוך" (forum inferius) הממוקם לא רחוק מהמקום שבו נהר הסן מתחיל להיות עביר לכלי שיט, כך שהתאפשרה בו פריקה וטעינה של הסירות. רובע מסחרי זה, הנושק לכנסיית ניקולאס הקדוש (פטרון הסוחרים), היה אפוא שטח פתוח במקום שבו הייתה ביצה שיובשה, על הדרך העתיקה שחיברה בין פלנדריה וחבל הריין. דרך זו כונתה בשם סטנווך (steenweg, כלומר "דרך-אבן", משום שהייתה הראשונה באזור שרוצפה באבנים - מילה זו משמשת עדיין בהולנדית במשמעות של "רחוב ראשי").
בתחילת המאה ה-13 נבנו שלושה מבני מסחר בין הכיכר והסטנווך: שוק בשרים שנבנה לפני רובע הקצבים, שוק לחם ושוק בדים. מבנים אלו, שהיו שייכים לדוכס בראבנט, איפשרו להציג את הסחורה לראווה במקום מוגן מפגעי מזג-האוויר, ולפקח על העסקאות במטרה לוודא תשלום מיסים. ניהול הכיכר החל מתחילת המאה ה-14 משקף את עליית חשיבותה של הרשות העירונית המקומית, שהורכבה מנציגי הסוחרים והגילדות, למול סמכות מעמד האצילים השליט. עקב מחסור כרוני בכסף, ויתרו הדוכסים יותר ויותר על חלקים מזכויות היתר שלהם בכל הקשור לתעשייה ומסחר, ומכרו אותן בכסף למועצת העיר. לאחר שבנתה העיר בניין חדש ומפואר עבור שוק הבדים ב-1362 (באותה תקופה נבנו שוקי בדים גם בערים השכנות לוון ומכלן), היא קנתה את הבתים שחסמו את הכיכר והרסה אותם כדי לפנות מקום לבית העירייה. הבניין המרשים שנבנה בהדרגה בין 1401 ו-1455 הפך את הכיכר למרכז של סמכות עירונית, משקל-נגד לסמכות השלטונית המרכזית שייצג ארמון קאודנברך, במעלה הגבעה בקרבת מקום. על כל פנים, סמכותו של הדוכס נכחה גם בכיכר: "בית הלחם", מול בית העירייה, איבד את תפקידו המסחרי והפך למרכז שלטוני של הדוכס, שבו נאספו מיסים ונערכו משפטים. סביב הכיכר נבנו בתיהם של גופים עשירים, ובעיקר הגילדות השונות, שהשפעתן הלכה וגברה.
לאחר הפצצת בריסל ב-1695, שבה נשרפו רוב המבנים בכיכר, נבנתה הכיכר מחדש, והפעם בסגנון בארוקי מפואר. במהלך מאות השנים הבאות נפגעה הכיכר מספר פעמים; בסוף המאה ה-18 הרסו מהפכנים מקומיים חלק גדול מסמלי "המשטר הישן" ופסליו. בכמה מהבניינים נערכו שינויים, רבים מהם לא מוצלחים, שכללו סיוד או טיוח של החזיתות, הסרת קישוטים, וכן לכלוך כתוצאה מזיהום אוויר. ראש העיר בסוף המאה ה-19, שארל בולס, היה תומך נלהב בשיקום ושימור המורשת האדריכלית של העיר, ובימיו שופצו או נבנו מחדש רבים מהבניינים בכיכר.
הכיכר הגדולה שמרה על תפקידה המסחרי ככיכר שוק עד ה-19 בנובמבר 1959. בשנות השמונים של המאה ה-20 נאסרה בה תנועת מכוניות.
הבתים בכיכר ושמותיהם
הצלע הצפון-מערבית של הכיכר
- מס' 1: Le Roi d'Espagne ("מלך ספרד"), בית גילדת האופים. נבנה ב-1696. שלושת החלונות הימניים היו בעבר בית נפרד (בשם "סן ז'אק"), שהכניסה אליו הייתה מהרחוב הצדדי. הבניין, שעבר שינויים רבים, נבנה מחדש מן היסוד בשנים 1901–1902. הוא מעוטר בפסלי-ראש של הוברטוס הקדוש ושל קרלוס השני, מלך ספרד.
- מס' 2-3: La Brouette ("המריצה"), בית גילדת סוחרי השומן מאז המאה ה-15. נבנה מחדש מאבן ב-1644 והחזית שרדה את הפצצת העיר ושוקמה ב-1697. הבניין מעוטר בפסל של סן ז'יל (הקדוש הפטרון של סוחרי השומן), והוא שופץ ב-1912. הדלת השמאלית הובילה בעבר לסמטה פנימית קטנה, שאינה קיימת עוד.
- מס' 4: Le Sac ("התיק"), בית גילדת הנגרים (שכלי-העבודה שלהם מעטרים את החזית) מאז המאה ה-15. נבנה מחדש באבן ב-1644, ושרד חלקית את ההפצצה. נבנה מחדש על ידי הנגר והאדריכל אנטואן פסטורנה ב-1697. הפסלים היו פייר ון דיפוט (Van Dievoet) ולורן מרקארט (Merkaert). החלק התחתון של הבניין, ובו שלט-האבירים המגולף באבן, הוא החלק שלא נחרב בהפצצה; החלק שנבנה ב-1697 מתחיל בקומה השלישית, ושם גם נמצאים פסליהם של ון דיפוט ומרקארט: בראש הבניין גמלון מעוטר בעיטורים דמויי פמוטות וכדים, ובראשו כדור שעליו מחוגה; מתחת לחלונות העליונים זרי פרחים ופירות וקונכייה, ובקומה השלישית מסגרות דקורטיביות שבהן ראשי מלאכים. זהו גמלון בריסלאי טיפוסי. הקריאטידות (שפיסל אדואר מרשאן) נוספו ב-1852.
- מס' 5: La Louve ("הזאבה"), בית אחוות הקַשָּתים. נבנה ב-1690, וב-1696 שופצה החזית ונוסף לה הכרכוב המאוזן. הגמלון הקלאסי המשולש נוסף (על פי התכנון המקורי) ב-1890–1892 על ידי הארכיטקט העירוני ז'אמאר, וכן תבליט מעל הדלת המציג את רמוס ורומולוס יונקים מהזאבה.
- מס' 6: Le Cornet ("הקרן"), בית גילדת משיטי הדוברות מאז המאה ה-15. נבנה מחדש ב-1697 בידי אנטואן פסטורנה, שתכנן את הגמלון בצורת ירכתיים של כלי שיט. הפסלים הם מאת פייר ון דיפוט. שופץ בין 1899 ל-1902.
- מס' 7: Le Renard ("השועל"), בית גילדת מוכרי הסידקית מאז המאה ה-15. נבנה מחדש ב-1699 עם תבליטים מעל קומת הקרקע המציגים אלגוריות של ארבע היבשות, ובראש הבניין פסל של ניקולאס הקדוש, פטרון הסוחרים.
הצלע הדרום-מערבית של הכיכר
בית עיריית בריסל מהווה את רובה של הצלע הדרום מערבית של הכיכר. דרומית לו, יש בלוק נוסף של בתים:
- מס' 8, L'Étoile ("הכוכב"), נבנה מחדש ב-1695. נהרס ב-1852 (יחד עם צד אחד של הרחוב הניצב) כדי לאפשר מעבר של רכבת עירונית רתומה לסוסים. שוחזר ב-1897 ביוזמתו של שארל בולס, והקומה התחתונה הוחלפה בעמודים, כך שהבניין הפך להרחבה של הבית הסמוך. שמו של הרחוב, "רחוב הכוכב", שונה לרחוב שארל בולס, ובתחתית הבית יש שלט לכבודו ולכבוד בוני הכיכר.
- מס' 9: Le Cygne ("הברבור"), בית בורגני שנבנה מחדש ב-1698 על ידי הבנקאי פייר פאריזו (Fariseau), שראשי התיבות של שמו משולבים במרכז החזית. שלא כרוב הבניינים האחרים בכיכר, יש בבניין ארבע קומות ולא שלוש. ב-1720 נקנה הבניין על ידי גילדת הקצבים, ששינתה את החלק העליון. שופץ בין 1896 ו-1904. כנס ההקמה של מפלגת הפועלים הבלגית התקיים בבניין באפריל 1885.
- מס' 10: L'Arbre d'or ("עץ הזהב"), בית גילדת מבשלי הבירה (כיום המוזיאון לייצור בירה). נבנה ב-1696 ושוקם ב-1901. מעוטר בפסלים מאת מארק דה ווס ופייר ון דיפוט. בראש הבניין פסל של שארל אלכסנדר דה לורן הרכוב על סוס, שהחליף ב-1752 פסל קודם של מקסימיליאן עמנואל מבוואריה, שהיה המושל בעת בנייתה מחדש של בריסל.
- מס' 11: La Rose ("הוורד"), בית פרטי שנבנה מחדש ב-1702 ושופץ ב-1901.
- מס' 12: Le Mont Thabor ("הר תבור"), בית פרטי שנבנה מחדש ב-1699 ושופץ ב-1885.
הצלע הדרום-מזרחית של הכיכר
- מס' 12a (בעבר נחשב כבית ברחוב הניצב): Alsemberg, בית פרטי שנבנה ב-1699, עם שער מאבן כחולה ועליו סמלו של מסתת האבנים, ואוקולוס גדול על הגמלון.
- מס' 13-19: Maison des Ducs de Brabant ("בית דוכסי בראבנט"). מקבץ של שבעה בתים נפרדים מאחורי חזית יחידה מונומנטלית, שתכנן גיום דה בראון (De Bruyn). המבנה עבר שינויים ב-1770, וקיבל את שמו בשל 19 פסלי-הראש של דוכסי בראבנט המעטרים אותו. שוקם בין 1881 ל-1890.
- מס' 13: La Renommée ("המפורסמת"), כיום רק מעבר אל בניין אחורי.
- מס' 14: L'Ermitage ("המנזר"), לשעבר בניין השייך לעירייה, שנמכר ב-1696 כדי לממן את שיקומו של בית העירייה.
- מס' 15: La Fortune ("אלת המזל"), כנ"ל.
- מס' 16, Le Moulin à vent ("טחנת הרוח"), עוד בניין שנמכר על ידי העירייה ב-1696, והפך לבית גילדת הטוחנים.
- מס' 17: Le Pot d'étain ("קדרת הבדיל"), בית גילדת נגרי-הבתים ובוני המרכבות.
- מס' 18: La Colline ("הגבעה"), בית גילדת "ארבעת נושאי-הכתר" (פסלים, בנאים, מסתתי אבנים ומניחי גגות צפחה).
- מס' 19: La Bourse ("הארנק"), בית שהיה שייך לעירייה ונמכר ב-1696.
הצלע הצפון-מזרחית של הכיכר
- מס' 20: Le Cerf volant ("הצבי הנמלט"), בית פרטי. החזית שוקמה ב-1710 ושומרה ב-1897.
- מס' 21-22: Joseph et Anne ("יוסף ואנה" - על שם הוריה של מריה), שני בתים פרטיים מאחורי חזית יחידה. הגמלון שנהרס במאה ה-19 שוקם ב-1897 על פי ציור בצבעי מים מ-1729.
- מס' 23: L'Ange ("המלאך"), ביתו הפרטי של הסוחר יאן דה ווֹס, שנבנה מחדש ב-1697 על ידי גיום דה ברואן, ששיחזר את הסגנון האיטלקי-פלמי הישן. החזית שופצה ב-1897.
- מס' 24-25: La Chaloupe D'Or ("סירת הזהב"), בית גילדת החייטים שתוכנן על ידי גיום דה ברואן ב-1697. הבניין נועד להיות במרכזה של חזית מונומנטלית שתכלול את המבנן כולו (בדומה ל"בית דוכסי בראבנט"), אך בעלי הבתים השכנים התנגדו לכך. בראש הבניין ניצב פסלו של אומבון הקדוש מקרמונה, פטרון החייטים. את הפסלים יצר ון דיפוט, שיצר גם את הסמלים שנשאו חברי הגילדה בתהלוכות ברחבי העיר. מעל הדלת פסל של ברברה הקדושה משנת 1872.
- מס' 26-27: Le Pigeon ("היונה"), בית שהיה שייך לגילדת הציירים מאז המאה ה-15, נמכר ב-1697 לסתת האבן והאדריכל פייר סימון, שכנראה עיצב את החזית. בבית זה התגורר ויקטור הוגו, שאמר כי הכיכר היא היפה בעולם.
- מס' 28: Le Marchand D'Or ("סוחר הזהב"), ביתו הפרטי של הבנקאי קורניי מומבארטס. נבנה מחדש ב-1709 ושופץ ב-1882.
- La Maison du Roi ("בית המלך"), המהווה את חלקה המרכזי של הצלע הצפון-מזרחית, וחזיתו פונה אל בית העירייה. במקום זה עמד כבר במאה ה-12 מבנה עץ שבו מכרו לחם, ובהולנדית שמו עדיין "בית הלחם" (broodhuis). במאה ה-15 נבנה במקומו מבנה אבן, שבו שכנו השירותים המנהליים של דוכס בראבנט, כלומר, בעיקר המשרד לגביית מיסים. מסיבה זו כונה הבניין "בית הדוכס", ומאוחר יותר, כשהפך קארל דוכס בראבנט למלך ספרד, החלו לקרוא לבניין "בית המלך". קארל בתורו שיפץ את הבניין בסגנון גותי מאוחר, דומה למדי למראהו כיום, אך ללא המגדלים והמרפסות. בשל נזקים פגעו בבניין בחלוף השנים, שיפצה העירייה את הבניין ב-1873 בסגנון התחייה הגותית. הבניין שומר ושופץ פעם נוספת ב-1985. מאז 1887 ועד ימינו שוכן בבניין מוזיאון העיר בריסל.
- מס' 34: Le Heaume ("הקסדה"), בית פרטי. על פי גיום דה מרה, ראש ארכיון בריסל בתחילת המאה ה-20, האדריכל היה פייר ון דיפוט. הבניין עבר שיפוץ "עמוק" ב-1920.
- מס' 35: Le Paon ("הטווס"), בית ועליו גמלון טיפוסי לבתים במאה ה-18. שופץ ב-1882.
- מס' 36-37: Le Samaritain ("השומרוני", נקרא גם Le Petit Renard, "השועל הקטן") ו-Le Chêne ("האלון"). שני בתים מאחורי חזית אחת. נבנו ב-1696 ושופצו בשנים 1884-1886.
- מס' 38: Sainte-Barbe ("ברברה הקדושה"), בית פרטי מ-1696.
- מס' 39: L'Âne ("החמור"), בית פרטי ששופץ ב-1916.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
