הכנסייה הסקוטית בצפת
הכנסייה הסקוטית בצפת הוקמה בתחילת המאה ה-20 בצפת על ידי החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, כחלק מהפעילות המיסיונרית בצפת שהחלה כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והגיעה לשיאה בתחילת המאה ה-20 ודעכה לאחר כעשר שנים
הרקע לבניית הכנסייה
במסגרת הפעילות המיסיונרית הקימו המיסיון הסקוטי והמיסיון של החברה הלונדונית מוסדות פילנתרופיים במטרה לשכנע את יהודי צפת להמיר את דתם לנצרות בהאמינם כי בכך יקרבו את הגאולה. המיסיון בחר להקים את מוסדותיו במורדות הצפוניים של המצודה העתיקה אזור שהיה אז מיושב בדלילות. עיקר פעילותו של המיסיון הייתה בתחומי הרפואה והחינוך.
בראשית המאה העשרים ריכז המיסיון של החברה הלונדונית את פעילותו בתחום הרפואה והבולט שבין המוסדות היה בית החולים של המיסיון האנגלי שנחנך בשנת 1904 [1] והמשמש היום את המכללה האקדמית בצפת, ואילו המיסיון הסקוטי העביר את כובד פעילותו לתחום החינוכי, במיוחד בקרב האוכלוסייה המוסלמית. למרות התנגדות הקהילה היהודית, במיוחד הקהילה האשכנזית, פעילות המיסיון נמשכה משום שענתה על צורך התושבים במענה רפואי מתקדם ומוסדות לימוד שהעניקו גם חינוך כללי[2]. למרות המאמצים שהשקיעו, ואף על פי שיהודי צפת השתמשו בשרותי המיסיון, לא נחלו המיסיונרים הצלחה בקירוב היהודים לנצרות ולמעט מומר אחד, בן ציון פרידמן שהיה פעיל בפעילות המיסיונרית בעיר, לא ידוע על יהודים מומרים בצפת. פעילות המיסיון אף עוררה את המוטיבציה לפתיחת בית החולים היהודי ע"ש הברונית רוטשילד, בית ספר כי"ח אליאנס, "בית ספר לתחרים"[3] לבנות צפת, שהקימה הדסה אסתר קלוורי - רוזנבליט, ובית ספר לבנות "עזרא" שייסד מר סופרמן, יהודי שהגיע מגליציה לצפת והכניס לבית הספר גם מקצועות לימוד כלליים[4].
המבנה משנת 1920 עד שנת 1948
המיסיון של החברה הלונדונית החל את בניית הכנסייה בשנות ה-20 של המאה העשרים במורדות הצפוניים של מצודת צפת העתיקה על מנת שישמש כנסייה ומנזר אך בטרם סיים את בנייתה רכש אותה ממנו המיסיון הסקוטי בצפת והמשיך את בנייתה. הבניין גדול ומרשים בממדיו עשוי מאבנים משובחות, מעל חזית הכניסה יש קשת גדולה ומעליה קומה עם עמודים בעלי כותרות מסוגננות. הגג הוא גג רעפים שכמוהו החלו להראות בצפת במאה ה19 בהשפעת הבניה האירופאית שחדרה לארץ ישראל עם כניסת המעצמות.
עם השלמת הבנייה בסוף שנות העשרים החלה תופעה של שקיעת הבניין, נדבך אחרי נדבך החלו לשקוע תוך זמן קצר. למרות הידורו הרב, הבניין עמד ריק שנים מספר כאשר יהודי צפת ראו בכך אות משמיים[5]
בשנות השלושים הגיע לצפת מארצות הברית יעקב (ג'ייקוב) מאיר ריצ'מן, יהודי ציוני עשיר, שהתאהב בצפת והחל לרכוש מערבים אדמות במורדות המצודה במיוחד בצידה הצפוני, חלק מהאדמות תרם לאחר מלחמת השחרור לעיריית צפת. מוסדות הכנסייה, שהבינו כי המבנה השוקע לא יביא להם תועלת, מיהרו ומכרו לו את המבנה ואת חלקות האדמה הסמוכים לו. מר ריצ'מן הביא מהנדס מומחה שבדק את המבנה וקבע כי לא יוסיף לשקוע והציע לחפור ולחשוף את הנדבכים ששקעו, ואכן מאז עומד הבניין ולא המשיך לשקוע. בתמונה מראשית שנות השלושים נראית הכנסייה עם חשיפת הנדבכים השקועים של הכנסייה [1]
המבנה משנת 1948 ועד שנות ה-2000
לאחר חשיפת הנדבכים השקועים נרכש הבניין על ידי התאחדות האיכרים בארץ ישראל והם הפכו אותו לבית הבראה ונופש לחבריהם ולבני משפחותיהם. כיום משמש הבניין כתלמוד תורה, שינויים רבים נעשו בתוך הבניין, רצפת השיש של קומת הכניסה כוסתה באריחי קרמיקה ופנים המבנה חולק לחדרי לימוד.
חשיבותו של הבניין מהבחינה האדריכלית ומהבחינה ההיסטורית
הבניין הגדול בנוי בסגנון הקולוניאליסטי המפואר המשופע בקישוטים של עמודים וקשתות. סגנון זה אפיין בנייני ציבור שנבנו על ידי נציגי המעצמות שהגיעו במחצית המאה ה-19 לא"י ונתנו תחושה של עליונות ללא התחשבות בבנייה המקומית, יחד עם זה בנייה זו חשפה את התושבים לטכניקות בנייה חדשות וחזקות והשפיעה על רבים מהבניינים שנבנו על ידי המקומיים באותה תקופה בא"י וגם בצפת. עד היום מעוררים הבניינים בסגנון זה התפעלות ולא מעט מהם הוכרזו כבניינים לשימור. הבניין מספר את תקופת חדירת הפעילות המיסיונרית של גופים נוצריים מאירופה ואמריקה בערי ארץ ישראל בכלל ובצפת בפרט. רוב הבניינים שנבנו בצפת על ידי המיסיונרים לא שרדו את מלחמת העצמאות, אך היו אבן דרך בהכנסת רוחות של קדמה בתחום הרפואה והחינוך ואין להתעלם מתרומה זו. ניתן לקבוע כי המטרה של המרת יהודי צפת לנצרות כשלה, אך עצם קיומם של המוסדות המיסיונרים היה מנוף לפיתוח מוסדות רפואיים וחינוכיים של יהודים וע"י יהודים שתרמו להתפתחות החיים בצפת. מן הראוי שגם אם משמישים כיום את הבניין כמוסד חינוכי, או כל שימוש אחר, יש להקפיד על צורתו החיצונית ועל שמירת האלמנטים האותנטיים והייחודיים שלו. הבניין נמצא ברשימת בניינים לשימור בצפת של המועצה לשימור אתרי מורשת בארץ ישראל.
לקריאה נוספת
- שלומית לנגבוים, התפתחות החינוך לבנות בארץ ישראל בראשית המאה העשרים כתגובה למיסיון בהדגמה על בית הספר לתחרה בצפת, המחלקה לגאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
- בר-אל ונ' לוי ראשיתה של הרפואה המודרנית בערי הגליל 1860- 1900 ,'קתדרה, 54
- שאול ספיר, מקורות חברות המיסיון האנגליקנית שפעלו בירושלים ובארץ-ישראל במאה הי"ט ועד למלחמת-העולם הראשונה
- שרה בן ראובן, הדסה וחוט השני, הוצאת אריאל, ירושלים.
- שמואל הר נוי, סיפורם של בתי חולים בצפת, הוצאת יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המכללה האקדמית צפת, 2017
- י' פרי, לקורות בית החולים הבריטי בצפת, קתדרה, 103( ניסן תשס"ב עמ' 33–52
- שולמית לנגבוים, התפתחות החינוך לבנות בא"י בתחילת המאה העשרים כתגובה לפעילות המיסיון https://m.tau.ac.il/humanities/geography/geoconference/abstracts/17462.htm
הערות שוליים
- ^ י' פרי, לקורות בית החולים הבריטי בצפת, קתדרה, 103,ניסן תשס"ב עמ' 33–52
- ^ ריקה יצחקי הראל, המסיון הסקוטי בצפת עד מלחמת העולם הראשונה, ותגובת הקהילה היהודית על פעילות מיסיונרית, קתדרה 23 ג ניסן התשס"ז, עמ ' 97
- ^ https://m.tau.ac.il/humanities/geography/geoconference/abstracts/17462.htm
- ^ שרה בן ראובן, הדסה וחוט השני, הוצאת אריאל, ירושלים, 2008, עמ' 49-56
- ^ מנחם כהן, סיפורי צפת, משרד הביטחון, 2003, עמ' 91
