הליך הדחה ברוסיה
הליך הדחה של הנשיא הוא הליך משפטי שבסמכות הפרלמנט הרוסי ליזום כדי לשלול סמכויותיו של ראש המדינה הרוסית, במקרים שבהם הנשיא ביצע פשעים או התנהגות פסולה (לרוב במהלך כהונתו). ההליך מכונה אימפיצ'מנט (ברוסית: Импичмент). בהיסטוריה הרוסית ההליך נערך שלוש פעמים, פעמיים בשנת 1993 ואז בשנת 1999, בכל המקרים נגד הנשיא הראשון, בוריס ילצין.
בשונה מהנהוג בהליך הדחה בארצות הברית, אין ברוסיה הליך מוסדר נגד פקידים פדרליים ולרוב אלה מודחים מתפקידם בהצבעה פרלמנטרית או באמצעות צו של הנשיא.
הליך משפטי
בהתאם לחקיקה הרוסית המודרנית, סילוקו מתפקידו של הנשיא כפוף לסעיף 93 לחוקה, הקובע כי אם הדומה הממלכתית מאשימה את הנשיא בגידה או ביצוע פשע חמור אחר, ההחלטה חייבת להיות מלווה במסקנה של בית המשפט העליון של הפדרציה הרוסית בנוגע להימצאות סימני פשע במעשי הנשיא ומסקנה של בית המשפט החוקתי של הפדרציה הרוסית על קיום הליך שנקבע להגשת אישומים. ההחלטה להדיח את ראש המדינה מתפקידו מתקבלת על ידי מועצת הפדרציה .
החלטת הדומה להגיש כתב אישום והחלטת מועצת הפדרציה להדיח את הנשיא מתפקידו חייבות להיות מאומצות ברוב של שני שלישים מהקולות בכל אחד מהבתים ביוזמת לפחות שליש מצירי הדומה ובכפוף לוועדה מיוחדת של הדומה. החלטת מועצת הפדרציה לפטר את נשיא הפדרציה הרוסית מתפקידו חייבת להתקבל לא יאוחר משלושה חודשים לאחר שהדומה מכריזה על ההאשמות נגד הנשיא. אם החלטת מועצת הפדרציה לא תתקבל בתוך תקופה זו, ההאשמה נגד הנשיא נחשבת לדחויה.
ניסיונות הדחה בשנת 1993
שני הניסיונות הראשונים להדחת הנשיא נעשו בהתאם לחוקת 1978 בגרסה שהייתה בתוקף באותה תקופה. בהתאם לחוקה זו, ניתן היה לסלק את נשיא הפדרציה הרוסית מתפקידו אם יפר את חוקת הפדרציה הרוסית, את חוקי הפדרציה הרוסית, כמו גם את השבועה שנתן בטקס ההשבעה. החלטה כזו יכולה להתקבל רק על ידי קונגרס צירי העם של הפדרציה הרוסית על בסיס חוות הדעת של בית המשפט החוקתי של הפדרציה הרוסית ברוב של שני שלישים מכלל צירי העם של הפדרציה הרוסית. היוזמה להדיח הייתה של הקונגרס עצמו, הסובייט העליון של הפדרציה הרוסית או אחד מבתי הפרלמנט.
מרץ 1993
במרץ 1993 ניסה קונגרס צירי העם של הפדרציה הרוסית להדיח את ילצין מתפקידו בשל נאומו בטלוויזיה ב-20 במרץ נגד הפרלמנט. 618 צירים הצביעו להדיח את ילצין, אך זה לא הספיק כדי להתחיל בהליך ההדחה מאחר שנדרש רוב של 699 קולות. כתוצאה ממשאל עם שנערך שמר הנשיא על סמכויותיו.
ספטמבר 1993
בספטמבר 1993, לאחר שצו של ילצין הוכר על ידי בית המשפט החוקתי כבלתי חוקתי, לאחר שהורה על השעיית פעילות הפרלמנט. בשל כך הפרלמנט יזם הליך הדחה. עם זאת, במהלך אירועי ספטמבר-אוקטובר 1993 הצליח ילצין לשמור על השלטון בפועל על המדינה עד לבחירות לנשיאות ב-1996, בהן נבחר לקדנציה שנייה.
ניסיון ההדחה בשנת 1999
הליך ההדחה נגד ילצין נפתח בשנת 1999 על בסיס חמישה אישומים:
- קריסת ברית המועצות
- פיזור קונגרס צירי העם והסובייט העליון בשנת 1993
- פתיחת מלחמת צ'צ'ניה
- קריסת הצבא
- ואחריות למשבר הדמוגרפי.
הוקמה ועדה של הדומה בהנהגתו של ואדים פילימונוב.
300 הקולות הדרושים לדומה לקבלת החלטה לא נצברו על אף אחד מהאישומים (כדי להפסיק את סמכויותיו של ילצין, נדרשה גם החלטה של מועצת הפדרציה). 239 צירים הצביעו בעד אשמתו בהתפרקות ברית המועצות, 263 על אשמת ילצין באירועי המשבר החוקתי, 241 האשימוהו בקריסת הצבא, 283 האשימוהו במלחמה בצ'צ'ניה, ו-238 על אשמתו במשבר הדמוגרפי. בסופו של דבר הליך ההדחה נכשל. עם זאת, ילצין עצמו התפטר מתפקידו בתוך שמונה חודשים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הליך ההדחה של ילצין, 1993 (ברוסית)
- הליך ההדחה נגד ילצין (ברוסית)
