הלן דייר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. הלן מארי דייר (באנגלית: Helen Marie Dyer; 26 במאי 1895 – 20 בספטמבר 1998) הייתה חוקרת אמריקאית חלוצה בתחומי הסרטן וביוכימיה. מחקריה התמקדו בעיקר בתהליך היווצרות גידולים, אך כללו גם מחקרים בנושא תזונה וחילוף חומרים. תוצרי מחקרה כללו, בין השאר, מדריך לטיפולים כימותרפיים שהיווה מדריך בסיסי ונרחב בכל רחבי אמריקה וכלל יותר מ-5,000 טיפולים שונים. מחקריה זיכו אותה, בין השאר, במדליית גרבן (מדליה אשר ניתנת פעם בשנה לחוקרים משמעותיים בכימיה מטעם האגודה הלאומית האמריקאית לכימיה ב-1962.[1]
קורות חיים
הלן דייר נולדה ב-1895 בוושינגטון די. סי., לפלורנס רוברטסון דייר ויוסף דייר. היא הצעירה מבין 4 אחים ואחיות. בעת לימודיה בתיכון ווסטרן, היא הצטיינה במדעים ובספורט. דייר לא רצתה להיות מדענית, אך בעקבות המלצה של שניים ממוריה היא הלכה למכללת גאוצ'ר. היא תכננה ללמד ביולוגיה בסין אך עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא שירתה בנציבות השירות של ארצות הברית והצלב האדום. דייר מעולם לא התחתנה ולא נולדו לה ילדים. לאחר פרישתה לגמלאות, היא נשארה בקשר עם הכנסייה שלה ועם מכללת גאוצ'ר. הלן נפטרה ב-20 בספטמבר 1998 בביתה בוושינגטון די. סי. בגיל 103.[2]
השכלה
בשנת 1913 דייר החלה את לימודיה לתואר ראשון בפיזיולוגיה וביולוגיה במכללת גאוצ'ר בעיר בולטימור. את התואר השלימה בשנת 1917.[3] לאחר מכן, עקב רצונה ללמד, היא הלכה למכללת הוליוק, לימדה שם, ובמקביל, למדה קורסי כימיה. היא קיבלה תואר שני בביוכימיה ב-1929 מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון די. סי. ודוקטורט מאותה אוניברסיטה ב-1935.[4]
פעילות מחקרית
מ-1920 עד 1928, עבדה דייר כעוזרת מחקר במעבדת ההיגיינה הרפואית בוושינגטון די. סי. וחקרה תרכובות תיול ואת השפעתם על גידולים, סרטן ועגבת, בנוסף להשפעת תרופות כימותרפיות על חיות.[5] בין השנים 1930 עד 1935, דייר הדריכה יחד עם זוכה פרס נובל העתידי ווינסנט דה וויגנאוד בבית הספר הרפואי ג'ורג' וושינגטון. באותו הזמן היא חקרה איתו תרכובות גופרית כחלק מעבודת הדוקטורט שלה. לאחר מכן, כשקיבלה את הדוקטורט שלה, לימדה ביוכימיה וכימיה של תזונה במשך 12 שנים באותה אוניברסיטה. היה לה מוניטין טוב מאוד בקרב תלמידיה, שהעריכו את הידע הנרחב שלה.[3]
ב-1942 היא הצטרפה למכון הלאומי האמריקאי לחקר הסרטן ועבדה בו כ-22 שנים. שם היא המשיכה את ניסויה על סרטן המעי בכלבים. הלן דייר גם גילתה שלמולקולה N-2-fluorenylacetamide שהיא מולקולה הידועה כמסרטנת בכבד, נדרשו כמויות יותר גדולות של ויטמין B6 כדי למנוע הפרשה גבוהה מהרגיל של מטבולים כמו xanthurenic ואחרים של tryptophan שהיא חומצת אמינו גבישית. תגלית זה הובילה למחקרים רבים על השפעת ויטמין B6 על היווצרות ומניעה ממולקולה N-2-fluorenylacetamide ביצירת גידולים.[4]
ב-1949, כתבה ופרסמה מדריך כולל לטיפולים כימותרפיים. המדריך זכה לפרסום נרחב בכל רחבי ארצות הברית וכלל תיעוד היסטורי של טיפולים כימותרפיים, בנוסף לתיאור מדיוק של יותר מ-5,000 טיפולים שונים, בנוסף לתיאור פשוט של ספרות קודמת בנושא. המכון הלאומי האמריקאי לסרטן החשיב את המדריך לאחד מעמודי התווך הבסיסיים והטובים ביותר לפיתוח התוכנית לטיפולים הכימותרפיים האמריקאית.[2] בשנים 1949 ו-1950 פורסמו לפחות 13 גרסאות שונות של המדריך בכל רחבי ארצות הברית באנגלית.[5]
לאחר פרסום המדריך, בין השנים 1949 ל-1965, דייר המשיכה לעבוד ולחקור יחד עם מדענים נוספים את ההשפעות של חומרים אחרים על היווצרות סרטן. מחקרים אלו הובילו להרחבה משמעותית על הקשר בין תזונה לבין התפתחות גידולים וסרטן. דייר הייתה שותפה לכתיבה של יותר מ-60 מאמרים מדעיים.[4] דייר פרשה מהמכון הלאומי האמריקאי לסרטן ב-1965, אך המשיכה לשרת כחוקרת ביוכימית בארגון החברתי-אמריקאי לביולוגיה ניסיונית עד ל-1967. במסגרת זו, היא אספה מידע לשירות סוכנות הגנת הסביבה האמריקאית.[2]
פעילות פוליטית
דייר הייתה פעילה בחברה לכימיקלים של וושינגטון וב-1962 נבחרה כנציגה בכנס הבינלאומי לסרטן במוסקבה מטעמם עקב המוניטין הבינלאומי שלה.[3]
פרסים
הלן דייר קיבלה הרבה פרסים במהלך עבודתה:[4]
- ב-1954 היא קיבלה את פרס ההישגים והשירות על הוראתה ומחקרה מטעם מכללת גאוצ'ר.
- ב-1958 היא קיבלה את פרס אלומני על מחקר ביוכימי ומחקר על סרטן מטעם אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
- ב-1961 היא קיבלה תואר דוקטור של כבוד מטעם מכללת גאוצ'ר על עבודתה בכימיה.
- ב-1962 היא קיבלה את מדליית גרבן מטעם החברה הכימית האמריקאית.
אתגרים שחוותה
כמו רוב הנשים אשר עבדו בשנים אלו כמדעניות, הלן דייר הופלתה לרעה עקב היותה אישה במרחב האקדמי והמדעי, במיוחד מכיוון שלא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים. לדוגמה, אפילו אחרי תגליותיה ומחקריה, היא נשארה עוזרת פרופסור בגיל 46. בנוסף, המשכורת שלה הייתה נמוכה יותר והיא קיבלה פחות יחס בכנסים מדעיים.[4]
הערות שוליים
- ^ האתר הרשמי של מדליית גרבן, מטעם האגודה הלאומית האמריקאית לכימיה
- ^ 2.0 2.1 2.2 נשים מדעניות בולטות, עמוד 138–139 נכתב ע"י קבוצת גייל, פורסם ב1999 והוצא לאור ע"י קבוצת גייל, דטרויט
- ^ 3.0 3.1 3.2 נשים ברפואה, אנציקלופדיה, עמוד 68 נכתב ע"י לאורה לין ווינדסור, פורסם ב2002 והוצא לאור ע"י ABC-CLIO
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 נשים בעלות השפעה ברפואה, אנציקלופדית ביוגרפיות, עמוד 77 נכתב ע"י שירר, בנג'מין פ. וברברה סמית'. הספר פורסם ב1997 והוצא לאור ע"י [Westport, Conn. : Greenwood Press
- ^ 5.0 5.1 worldcat אתר אשר מכיל רשימה של מחקריה, בין השאר אלו שמדובר עליהם פה, מתוחזק ונכתב ע"י Online Computer Library Center
- ביוכימאיות אמריקאיות
- חוקרות סרטן אמריקאיות
- בוגרות אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון
- בוגרי אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות אמריקאיות
- חוקרי סרטן אמריקאים
- ביוכימאים אמריקאים
- מקבלות תואר דוקטור לשם כבוד
- אמריקאיות שהגיעו לגיל מאה
- אמריקאים שהגיעו לגיל מאה
- זוכות מדליית גרוון-אולין
- אמריקאיות שנולדו ב-1895
- אמריקאים שנולדו ב-1895
- אמריקאים שנפטרו ב-1998
- אמריקאיות שנפטרו ב-1998