המאפיה הצ'צ'נית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המאפיה הצ'צ'ניתצ'צ'נית: Нохчийн мафи, או Noxçiyn mofi; ברוסית: Чеченская мафия) היא אחת מקבוצות הפשע המאורגן הגדולות הפועלות בשטחי ברית המועצות לשעבר לצד קבוצות המאפיה הרוסית שהוקמו.

מבנה

בעוד שרוב הגנגסטרים הסלאביים והקווקזים בעידן הסובייטי עקבו אחר תת-התרבות הגנבים בחוק, הצ'צ'נים התנגדו ברובם לרעיונות אלה, במקום זאת העדיפו להשתמש במבנה השבטי של הטיפ, כמו גם במושג אברק, גיבור מחוץ לחוק.[1]

במוסקבה

הסניף המוסקבאי של המאפיה הצ'צ'נית, המכונה גם אובשינה או "הקהילה", הוקם על ידי הגנגסטר ניקולאי סולימאנוב במהלך שנות השמונים. סולימנוב הפעיל עסק רכב יד שנייה והרוויח את עיקר הרווחים שלו באמצעות העלמת מס. בהמשך עברה הקבוצה לסחיטה לאחר שהקפיטליזם חדר לכלכלה הסובייטית ובשלב זה הוכנס חוז' אחמד נוחאייב, אז סטודנט באוניברסיטה וחלק מתנועת סטודנטים מחתרתית שהוקדשה לעצמאות צ'צ'נית. נוחאייב האידאולוגי יותר הטיל תנאי נוסף על עסקים תחת "הגנתו", שהיה עליהם להזמין צ'צ'ני לכוח העבודה שלהם. במאמציה להקל על הגירה צ'צ'נית למוסקבה המאפיה הפכה לכוח אימתני בעולם התחתון הרוסי. בוריס ברזובסקי היה אחד מאנשי העסקים הקשורים לצ'צ'נים בתקופה זו.[2]

המוניטין הצ'צ'ני לאלימות היה אדיר ובמשך זמן רב הם היו לקבוצת הפשע הדומיננטית במוסקבה.[3] הדבר הביא אותם לעימות עם הכנופיות הסלאביות, כולל אחוות סולנצבו וכנופיית אורוחובסקאיה, שכוננו ברית להרחקת הצ'צ'נים מהעיר. הם נתמכו על ידי שירות הביטחון הפדרלי, שדאגו מהקשרים ההולכים וגדלים בין הפשע המאורגן לתנועה הבדלנית הצ'צ'נית.[4]

קשרים לתנועת הבדלנות הצ'צ'נית

חוז'-אחמד נוחאייב טען שהוא החל להתגייס כסטודנט כדי לסייע בגיוס כספים למען המטרה הלאומית הצ'צ'נית. אכן במהלך פעילותו התוודע נוחאייב לג'וחר דודייב, שהכיר בתפקידו החשוב בקהילה הצ'צ'נית במוסקבה ולקח אותו כעוזר לא רשמי, לפני שעזר לו לברוח מהכלא בשנת 1991. נוחאייב מילא תפקיד בולט בהמשך במלחמת צ'צ'ניה הראשונה, והשתתף במשא ומתן ברגע האחרון עם ממשלת רוסיה. בהמשך נלחם ונפצע בקרב גרוזני. לאחר המלחמה המשיך נוחאייב למלא תפקיד מפתח בפוליטיקה הצ'צ'נית והקים חברת אחזקות, "השוק הקווקזי המשותף", שמטרתו להביא לשגשוג לצ'צ'ניה על ידי בניית צינור נפט בין אירופה לאזרבייג'ן.[5] אך מלחמת צ'צ'ניה השנייה סיימה את היוזמה הזו.

בתוהו ובוהו של צ'צ'ניה שנקלעה למלחמה, רבים מכוחות המורדים פנו לפשע כדי לגייס כספים. חטיפה הפכה לעסק מפתח הן עבור המורדים והן עבור השודדים המקומיים, כולל הגדוד האסלאמי למטרה המיוחדת של ארבי ברייב. באחד המקרים הידועים לשמצה במיוחד, ארבעה מהנדסים בריטים נחטפו וראשם נערף.

גניבת נפט והברחה הפכו גם הם למקור הכנסה עיקרי. במהלך תקופת העצמאות הקצרה שלה, צ'צ'ניה נפלה במהירות לאנרכיה והפכה למוקד מרכזי בסחר בנשק (עם שוק אקדחים במרכז גרוזני), מאפיונרים מקומיים השתמשו בבנקים כדי להלבין רווחים מפעילות פלילית, ולוחמים המחתרת הצ'צ'נית, כמו גם כנופיות חמושים ואיסלאמיסטים טרוריסטים, כולם נלחמים זה בזה על השליטה בצ'צ'ניה. אווירת ההפקרות הזו היא שהחמירה את המתחים עם הממשלה הפדרלית של רוסיה וסייעה בהצדקה למלחמת צ'צ'ניה השנייה.[6]

קשרים לממשלת צ'צ'ניה

תחת שלטונו של רמזן קדירוב, העמקת הפשע בצ'צ'ניה קיבל תפנית שונה במקצת לכאוס המלחמה שקדם לו. גורמים בממשלה הצ'צ'נית הואשמו במעילה של מיליארדים בכספי הרפובליקה שנשלחו ממוסקבה והפכו את צ'צ'ניה למעין "חור שחור" כלכלי, כמו גם בדרישה להחזר כספים לפרויקטים שנועדו לבנייה ושיקום הרפובליקה. כמו כן, מאמינים כי אנשיו של קדירוב (המכונים קדירובצי) אחראים למספר מקרי רצח וניסיונות רצח, חלקם התנקשויות פוליטיות כמו במקרה של האחים ימדאייב, וחלקם קשורים לעסקים, כמו ניסיון הפגיעה בבנקאי גרמן גורבונצוב בלונדון בשנת 2012.[7]


ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ "Blood Brotherhood: Chechen organised crime". In Moscow's Shadows. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Paul Khlebnikov, Conversation with a Barbarian: Interviews with a Chechen Field Commander on Banditry and Islam. Moscow, Detekiv-Press, 2003
  3. ^ Gentelev, Alexander; Thieves by Law; 2010
  4. ^ ראו בספר מק'מאפיה מאת מישה גלני
  5. ^ The Making of a New Empire, Jos de Putter, 1999
  6. ^ Zurcher, Christoph; The Post-Soviet Wars: Rebellion, Ethnic Conflict, and Nationhood in the Caucasus; NYU Press, 2007
  7. ^ Luke Harding. "Attack on Russian banker in London leaves trail of clues back to Moscow". the Guardian. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0