המינהל הכללי לביטחון (ספרד)
 סמל גדודי המשטרה, 1942 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 המדינה הספרדית |
| תחום שיפוט |
המדינה הספרדית |
| משרד אחראי | משרד הפנים |
| תאריך הקמה | 1858[1] / 27 בנובמבר 1912 |
| סוכנות קודמת | המינהל הכללי לביטחון הציבור |
| תאריך פירוק | 10 במאי 1979 |
| סוכנות מחליפה | מינהל המשטרה הכללי, המשטרה הלאומית |
| מטה מרכזי | מדריד, ספרד |
המינהל הכללי לביטחון (בספרדית: Dirección General de Seguridad, בראשי תיבות: DGS) היה גוף ממשלתי במשרד הפנים הספרדי ששימש כאחראי לענייני ביטחון הציבור בשטחי המדינה הספרדית תחת משטר פרנסיסקו פרנקו. משנת 1921 עד 1923 שמו היה המינהל הכללי לביטחון הציבור, אך לאחר מכן חזר לשמו המקורי והיה זה שמו במרבית התקופה. בימי מלחמת האזרחים הספרדית היה אחראי לפיקוח על הסדר הציבורי. בשנת 1979 הגוף פורק והוחלף על ידי מינהל המשטרה הכללי המנהל את משטרת ספרד.
היסטוריה
שנים ראשונות
ב-24 במרץ 1858, הוקם המינהל הכללי לסדר וביטחון הציבור, בראשו עמד מנואל רואיז דל סרו.[1] עם זאת, גוף זה התקיים זמן קצר מאוד, ובאוקטובר אותה שנה הוא פורק. בשנת 1886 הוקמה שוב המינהל הכללי לביטחון, תחת משרד הפנים, שריכז את כל שירותי המשטרה וגופי הביטחון שהיו קיימים באותה תקופה.[2] עם זאת, גם ארגון זה לא החזיק מעמד ופורק כעבור שנתיים ביולי 1888, אם כי הוא הוקם מחדש בסוף 1912. מכאן ואילך, הגוף החדש הפך לכלי חשוב במדיניות הממשלתית לביטחון הציבור.
בין יוני 1921 לנובמבר 1923 נקרא הגוף "המינהל הכללי לביטחון הציבור", לאחר מכן הוחזר שמו המקורי.
מלחמת האזרחים הספרדית
לאחר תחילת מלחמת האזרחים בספרד, הארגון עבר לשליטת ממשלת הרפובליקה הספרדית השנייה. ברם, הארגון איבד רבים מאנשיו ולא היה יעיל בניהול ביטחון הציבור, בשל השתלטות גורמים אנרכיסטיים על ארכיוניו. במהלך המלחמה הארגון חדל לתפקד כגוף משטרתי.[3]
הדיקטטורה של פרנקו
לאחר תום מלחמת האזרחים והקמת הדיקטטורה של פרנקו, הוא ארגן מחדש את המינהל תוך ריכוז שירותים רבים לשליטתו הישירה ובכך הגדיל את מצבת כוח האדם בו והפך אותו לכלי מרכזי בדיכוי האוכלוסייה, בייחוד אלה שהתנגדו לשלטונו. בימי מלחמת העולם השנייה, הארגון שיתף פעולה עם הגסטפו, כאשר מנכ"ל הארגון חוסה פינאט אי אסקריווה אף הזמין את היינריך הימלר לבקר במדריד. החלטתו האחרונה כמנכ"ל הביטחון הייתה להשיק את מה שמכונה "ארכיון היהדות", אוסף מסמכים שהוכנו על ידי ממשלות אזרחיות כדי לחתום ולשלוט ביהודים המתגוררים בספרד. עם הכיבוש הגרמני של צרפת ב-1940, המשטרה של פרנקו הקימה במדינה הצרפתית רשת של סוכנים במטרה לרדוף או לעצור את מנהיגי הרפובליקה הספרדית שגלו. אחד מאותם שוטרים היה פדרו אורקה רנדואלס, הידוע כאחד מראשי הרשת שזכה לתמיכת השלטונות של צרפת של וישי והגסטאפו הגרמני.[4]
מטה הארגון, שהיה ממוקם בשלב זה בסניף הדואר המלכותי של פוארטה דל סול במדריד, התפרסם כמרכז עינויים, עם מקרים ידועים כמו אלה של המנהיג הקומוניסטי חוליאן גרימאו והמנהיג הסוציאליסטי תומאס סנטנו, שמת בנסיבות מוזרות בחצר המטה.
ב-13 בספטמבר 1974, ארגון ETA-V Asamblea ביצע מתקפה על מטה הארגון על ידי הנחת פצצה חזקה בקפטריה. היעד היה השוטרים הרבים שפקדו בדרך כלל את המקום, אך בין 13 ההרוגים מהפיצוץ, רק אחד התברר כשוטר. ETA מעולם לא העזה לקחת אחריות לפיגוע.
פירוק
לאחר מותו של פרנקו ותחילת המעבר לדמוקרטיה, בשנת 1978 אורגן המינהל מחדש כדי להתאימו למציאות של אותה תקופה. בשנת 1979 בוטלה הסוכנות והפכה למינהל הכללי של המשטרה הלאומית בספרד.
לקריאה נוספת
- Thomas, Hugh (1976). The Spanish Civil War. Paris: Ruedo Ibérico. ISBN 84-253-2767-9.
- Martinez, Jesus (1998). History of Spain. Twentieth century (1939-1996). Madrid: Chair. ISBN 9788437617039.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Gaceta de Madrid no. 85, page 1 (March 26, 1858)
- ^ Gaceta de Madrid no. 300, pp. 282-283 (October 27, 1886)
- ^ Thomas, Hugh (1976). The Spanish Civil War. Paris: Ruedo Ibérico. ISBN 84-253-2767-9.
- ^ Josep Fontana (2000); Please. A History of the Transition. Barcelona, Criticism. p. 181
