הממלכה המשולשת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כל שלוש הממלכות יוצגו בשלט האצולה של קרואטיה-סלאבוניה.
דגל הבאן יוסיפ ג'לאצ'יץ', תקן טריקולור ראשון עם מעיל הנשק המאוחד של קרואטיה, דלמטיה וסלאבוניה ששימש בין השנים 1848–1859

הממלכה המשולשתקרואטית: Trojedna kraljevina) או ממלכת קרואטיה, סלאבוניה ודלמטיה המשולשת (בקרואטית: Trojedna Kraljevina Hrvatske, Slavonije i Dalmacije) הייתה התפיסה שדגלו בה מנהיגי התחייה הלאומית הקרואטית מהמאה ה-19 של ממלכה מאוחדת בין קרואטיה, סלאבוניה ודלמטיה, שכבר היו חלק מהאימפריה האוסטרית תחת מלך אחד, שהיה גם קיסר אוסטריה, אך היו ישויות נפרדות מבחינה פוליטית ומנהלית. למושג זה היו שורשים בתקופת ימי הביניים המוקדמים,[1] כממשיכה של ממלכת קרואטיה ההיסטורית שהורכבה מאותם אזורים.

לאחר פשרת 1867, קרואטיה וסלאבוניה היו במחצית ההונגרית של האימפריה האוסטרו-הונגרית והתאחדו בשנת 1868 כממלכת קרואטיה-סלאבוניה, כאשר שמה הרשמי היה הממלכה המשולשת של קרואטיה, סלאבוניה ודלמטיה. עם זאת, דלמטיה, שנמצאת במחצית האוסטרית, נותרה עדיין נפרדת למעשה. עד סוף האימפריה האוסטרו-הונגרית, כמה מפלגות וקבוצות פוליטיות קרואטיות ביקשו הכרה בממלכה המשולשת ושילוב דלמטיה בקרואטיה-סלאבוניה.[2][3] האינטליגנציה הקרואטית, במיוחד עורכי דין והיסטוריונים, מילאה תפקיד מרכזי בפרשנות מקורות היסטוריים כדי לתת לגיטימציה לדרישה לממלכה המשולשת.[1]

היסטוריה

האיחוד בין שלוש הממלכות החל לצבור פופולריות במאה ה-14 ושימש במקור בתואר באן קרואטיה, סלבוניה ודלמטיה בממלכה הקרואטית מימי הביניים.[1] השימוש הראשון במונח הממלכה המשולשת היה בשנת 1527 על ידי ההבסבורגים, כדי לגרום לתואר קרואטיה, דלמטיה וסלבוניה להיראות גדול יותר, ניתן לראות זאת בתארים שניתנו לקרסטו פרנקופאן, כמו גם בדוגמאות אחרות משנת 1527.[4][5] הסבור הקרואטי, בשנת 1681, נקרא רשמית בשם Congregatio Croatiae, Dalmatiae et Slavoniae[6] מאוחר יותר במאה ה-18 ייסדה מריה תרזה את המועצה המלכותית לממלכת קרואטיה, דלמטיה וסלאבוניה. אולם רק בתחילת המאה ה-19, במקביל לדרישות לאיחוד שלוש הממלכות הקרואטיות ובניית האומה המודרנית, התעצם השימוש בשם "הממלכה המשולשת".[1]

לפני 1848 תבעו הקרואטים שטחים שנתבעו הן על ידי ההונגרים והן על ידי מועצת המלחמה של בית המלוכה בווינה בתוך האימפריה האוסטרית, וגם על ידי האימפריה העות'מאנית.[7] במהלך המהפכות של 1848 הציעו לאומנים קרואטים בסאבור את איחוד הממלכה המשולשת, שתהיה איחוד תרבותי ופוליטי קרואטי אוטונומי בתוך האימפריה ההבסבורגית.[8][9][10] נציגים פוליטיים של קרואטיה הביאו את הרעיון לקיסר, ודרשו את איחוד שלוש הממלכות הקרואטיות.[11][12][13] במהלך המהפכות, דלמטיה הוכפפה זמנית לשליטתו של הבאן יוסיפ ילאצ'יץ' הקרואטי. עם זאת, האליטה דוברת האיטלקית השולטת בדיאט הדלמטי דחקה באוטונומיה של הממלכה כאדמת כתר אוסטרית – נגד דרישת תנועת התחייה הלאומית הקרואטית לממלכה משולשת.

בעקבות הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 והפשרה הקרואטית-הונגרית משנת 1868, ויתרו באופן רשמי התביעות ההונגריות על ממלכת סלאבוניה והתביעות האוסטריות על הגבול הצבאי. קרואטיה וסלאבוניה אוחדו לממלכת קרואטיה-סלאבוניה. עם זאת, איחוד עם דלמטיה נשלל ובעוד קרואטיה-סלאבוניה שולבה בארצות הכתר של אישטוואן הקדוש (המחצית ההונגרית), דלמטיה נותרה ארץ כתר של ציסלייטניה (המחצית האוסטרית) של המלוכה הכפולה. קרואטיה-סלאבוניה אף כינתה את עצמה רשמית "הממלכה המשולשת של קרואטיה, סלבוניה ודלמטיה", ובכל העלתה את טענותיה על דלמטיה.

חלקים מהפשרה הקרואטית-הונגרית משנת 1868 הפכו לסוגיות שנויות במחלוקת, שכן הגרסה הקרואטית הגדירה את שטח "ארצות כתר סטפן הקדוש" כ"איחוד ממלכתי של ממלכת הונגריה וממלכות דלמטיה, קרואטיה וסלאבוניה".[14][15] הגרסה ההונגרית לאותה פשרה, כינתה אותה בינתיים כקרואטיה, סלאבוניה ודלמטיה, כשהיא מונעת את המילה "ממלכה" ומשנה את סדר שמות המדינות.[16][17] מסמכים שהונפקו על ידי אוסטריה הגדירו את השטחים כ"דלמטיה, קרואטיה וסלאבוניה", לאחר הנחיות מאת פרידריך פרדיננד פון בוסט להבדיל בין דלמטיה לבין קרואטיה וסלבוניה על מנת להדגיש את חברותה במחצית האוסטרית של האימפריה.[16]

במהלך התחייה הלאומית של קרואטיה ובמחצית השנייה של המאה ה-19, האינטליגנציה הקרואטית, במיוחד עורכי דין והיסטוריונים, במאבק על ממלכה משולשת מאוחדת, היו מעורבים בפרשנות מקורות היסטוריים המבקשים לתת לגיטימציה וטענה פוליטית על מלוא משמעות השם של הממלכה המשולשת.[1] בסוף המאה ה-19, ההכרה בממלכה המשולשת הייתה המטרה העיקרית של מפלגת העם העצמאית,[2][3] כמו גם מפלגת העם של דלמטיה.[18]

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Hrvatska enciklopedija (LZMK). "Trojedna kraljevina". נבדק ב-2019-04-05.
  2. ^ 2.0 2.1 Charles Jelavich, Barbara Jelavich, The Establishment of the Balkan National States, 1804–1920, University of Washington Press, 1977, p. 253
  3. ^ 3.0 3.1 Romsics & Király 1999, p. 178.
  4. ^ Mandušić, Iva (בדצמבר 2009). "Hungarian Historian Nicholas (Miklós) Istvánffy (1538-1615) and His Manuscript 'Historiarum De Rebus Ungaricis' in the Croatian Historiography". Croatica Christiana Periodica (בקרואטית). pp. 52–54. נבדק ב-2 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Bojničić, Ivan, Armorial of the Kingdom of Slavonia, 1895, Zagreb, p-20
  6. ^ "Trojedna kraljevina" [Triune Kingdom]. Croatian Encyclopedia (בקרואטית). נבדק ב-2 במאי 2019. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  7. ^ Romsics & Király 1999, p. 177.
  8. ^ Jakić & Balta 2007, p. 273.
  9. ^ Motyl 2001, p. 104-105
    Encyclopedia of Nationalism, Volume II
    The first stage of Croatian nationalism is associated with the Illyrianist movement (1836-1848) [...] During the revolutions of 1848 the Illyrianists sought to achieve Croatian political autonomy within a federalized Habsburg monarchy.
  10. ^ Korunić 1999, pp. 12–13.
  11. ^ Goldstein & Jovanović 1999, p. 68.
  12. ^ Goldstein & Jovanović 1999, p. 77.
  13. ^ Goldstein & Jovanović 1999, pp. 102–103.
  14. ^ Goldstein & Jovanović 1999.
  15. ^ Sabotič & Matković 2005, p. 168: [...] Zakona o izbornom redu za kraljevinu Dalmacije, Hrvatske i Slavonije
  16. ^ 16.0 16.1 Heka, László (2012). "ANALIZA AUSTRO-UGARSKE I HRVATSKO-UGARSKE NAGODBE (U POVODU 150. OBLJETNICE AUSTRO-UGARSKE NAGODBE)". נבדק ב-5 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Teich, Mikuláš; Porter, Roy, eds. (28 במאי 1993). The National Question in Europe in Historical Context. Cambridge University Press. p. 284. ISBN 978-0521367134. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ Barbara Jelavich, History of the Balkans: Twentieth century, 1999 edition, p.57, "The National Party [in Dalmatia] wished to be united with Croatia to form the reconstituted Triune Kingdom."
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0