המפלגה הנציונאל סוציאליסטית של צ'ילה
| מדינה |
 צ'ילה |
|---|---|
| מייסד | חורחה גונסאלס פון מראס |
| אידאולוגיות | נאציזם, פשיזם, לאומיות, קורפורטיזם, אוטוריטריזם, אנטי-קומוניזם |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין רדיקלי |
המפלגה הנציונאל סוציאליסטית של צ'ילה הייתה מפלגה נאצית שפעלה בצ'ילה, בתקופת הרפובליקה הנשיאותית. המפלה תמכה בשנותיה הראשונות ברעיונותיו של מנהיג גרמניה הנאצית, אדולף היטלר, אם כי מאוחר יותר היא התמקדה יותר בגרסה צ'יליאנית של הפשיזם[1].
היסטוריה
התנועה הוקמה באפריל 1930 על ידי קרלוס קלר (שהיה לימים האידאולוג המרכזי של המפלגה), דיאז ולדרמה וחורחה גונסאלס פון מראס, שהפך למנהיג המפלגה. המפלגה הייתה בהתחלה נאמנה לאידולוגיה הנאצית והדגישה בפרסומיה את היותה מפלגה אנטישמית ונאמנה לאדולף היטלר בדומה למפלגה הנאצית המקורית. היא קיבלה תמיכה כספית רבה ממהאוכלוסייה הגרמנית בצ'ילה ובמהרה הפכה המפלגה מתנועה קטנה למפלגת בה חברים כ-20,000 אנשים. התנועה הדגישה כי היא פועלת על מנת בסס משטר חד-מפלגתי, שיפעל על עקרונות קורפורטיזם והסולידריות בין מעמדות, ועד מהרה הקימה ארגון סמי-צבאי בו שירתו אנשי המפלגה[2].
עם זאת, התמיכה בהיטלר נמשכה הרבה זמן, הסלידה מהיטלר הגיעה לשיאה פון מארס טען בסוף שנות השלושים שהשימוש בשם "נציונאל סוציאלסטית" הייתה טעות מצידו. עם הזמן, גם האנטישמיות שאייפנה את המפלגה הופחתה, כאשר במקום הוצעה צורה צ'ילאנית של הפשיזם. עם זאת, ההשראה האידולוגית העיקרית שלוויתה את המת המפלגה הייתה משולבת לטענת חבריה ברצונם של אנשי המפלגה לנצל את המוניטין הבוה שהיה למפלגה הנאצית בגרמניה באותה עת. עם זאת, חברים בודדים במפלגה המשיכו לראות בהיטלר כמודל לחיקוי.
ניסיון הפיכה ודיכויו, שזכה לכינוי הטבח בביטוח הלאומי הביאו לתוצאה שונה מהמצופה, ב-5 בספטמבר 1938, השתלטו כ-30 חברים צעירים מהמפלגה על הבניין המרכזי של האוניברסיטה של צ'ילה וכ-30 נוספים על בניין הביטוח הלאומי, הממוקם ממול בנין הנשיאות של צ'ילה, והתבצרו בהם. לאחר חילופי אש בין המתבצרים לכוחות הממשלה ומספר הרוגיםס הכניעו כוחות הקרביניירוס את המתבצרים בשני המקומות, ריכזו אותם בבניין הביטוח הלאומי, העמידו אותם בשורה ורצחו אותם. האופוזיציה ייחסה את הרצח להוראה ישירה של אלסנדרי ובעקבות הטבח פרש איבנייס מהמרוץ לנשיאות והורה לתומכיו להצביע עבור החזית העממית, שבסופו של דבר ניצחה בבחירות שנערכו באותה השנה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Max Paul Friedman, Nazis & Good Neighbours, Cambridge University Press, 2003, p. 52
- ^ Stanley G. Payne, A History of Fascism: 1914-1945, London: Routledge, 2001, p. 341
