המפעל הלאומי לאוריינות בקובה
המפעל הלאומי לאוריינות בקובה (בספרדית: La Campaña Nacional de Alfabetización en Cuba) היה מפעל לאומי קובני לביעור הבערות ולקידום האוריינות שהתקיים בשנת 1961 ביוזמת השלטון המהפכני החדש. ההכנות למפעל החלו בשנת 1960 והוא בא על סיומו הרשמי ב-22 בדצמבר 1961 עם הכרזת הממשלה ברחבת כיכר המהפכה חוסה מארטי על קובה כטריטוריה בה אין אנאלפביתים. במהלך המפעל ירד שיעור האנלפאבתים בקובה מכ-20% בשנת 1959 לכ- 3.9% בשנת 1961 בלבד. שנת סיום המבצע הוכרזה בקובה כ"שנת החינוך".
הסיבות לכינון המפעל
על אף שחוקת קובה משנת 1940 כללה סעיף שהבטיח את החלתו של חוק חינוך חובה לילדים התאפיינה המערכת החינוכית בפערים גדולים בנגישות למשאבים ולהשכלה. אי השיווין בא לידי ביטוי במיוחד בהבדלים החריפים בין האזורים העירוניים, בהם עמד שיעור האנאלפביתיות על כ-11%, לעומת האזורים הכפריים בהם כ-47% מהאוכלוסייה לא ידעו קרוא וכתוב. בשנת 1958, ערב המהפכה הקובנית, לכמליון קובנים לא היו כל כישורי אוריינות (ידיעת קרוא וכתוב) כלל, ולרבים עוד יותר היו כישורים חלקיים. נוסף על נתונים אלו כ-600,000 ילדים לא פקדו כלל את בתי הספר. למעשה, בשנת 1950 זכו פחות ילדים בגיל חינוך חובה ללכת לבית ספר מאשר בשנת 1920.
המהפכנים הקובאנים הכירו בבעיה ובין דצמבר 1956 וינואר 1959, בעודם מנהלים מלחמת גרילה כנגד שלטונו של פולחנסיו בטיסטה, העבירו מספר קורסים במטרה לתרום לביעור הבערות במקומות שונים שהיו תחת שליטתם.
קישורים חיצוניים
- מרסלו וקסלר, קובה: המהפכה החינוכית השלישית, הגדה השמאלית, 15.6.2006
