הנס איזידור וייזר
הנס איזידור וייזר (1908–1990) היה מפורצי הדרך במדינת ישראל ברפואת השיקום, ייסד וניהל את המרכז לשיקום של צה"ל ליד יפו, ניהל את המכון לרפואה פיזיקלית וראומטולוגית בבית החולים הדסה (תל אביב) ובהמשך בבית החולים איכילוב.
ביוגרפיה
וייזר נולד ב-1908 בגרמניה. התקבל ללימודי רפואה בליפציג ובשנת 1933 סיימם. במקביל סיים את האקדמיה לספורט ועבד במחלקה לפיזיולוגיה, באוניברסיטה.
משנת 1935 ניהל את המכון לרפואת ספורט מבית שטראוס והיה רופא הגימנסיה העברית "הרצליה" .
במלחמת העצמאות ייסד וניהל את המרכז לשיקום של צה"ל ליד יפו. המרכז היה ראשוני, חדשני ופורץ דרך באותם ימים.
בשנת 1952 התמנה למנהלו של המכון לרפואה פיזיקלית וראומטולוגית בבית החולים הדסה.[1][2]. ב- 1961 עם פתיחתו של בית החולים איכילוב, הקים מכון מודרני לרפואה פיזיקלית ושיקום, אשר עמד לרשות שלושת בתי החולים העירוניים - ממשלתיים, (איכילוב, הדסה, בית היולדות הקריה). המכון טיפל בחולים הסובלים ממחלות חריפות וממושכות במערכת שריר-שלד, מחלות דלקתיות וניווניות ומחלות ראומטיות אחרות הגורמות סבל והגבלה בפעולות היום-יומיות. כמו כן טיפל בחולים הסובלים מהפרעות נירו-מוסקולריות שונות והפרעות חבלתיות שונות.[3].
בשנות ה-50 היה ממייסדיה של החברה הישראלית לשיקום וראומטולוגיה.[4]
ב-1978 פרש לגמלאות.
וייזר היה חבר באיגוד השיקום האמריקני, באיגוד השיקום הבינלאומי, וחבר כבוד באיגוד השיקום והרמטולוגיה הישראלי.
פרסם עשרות עבודות מחקר, (בשנים 1969-1972 פרסם 18 עבודות מחקר).
מתלמידיו: פרופ' מיכאל ירון, ד"ר ש. וייס.
נפטר ב-1990. השאיר אישה, ליזל וייזר (1915–2014) וארבעה ילדים.
סשה ברון כהן הוא נכדו.[5].
ממאמריו
ראו גם
לקריאה נוספת
- פרופ' אבי עורי, "מבוא לתולדות הרפואה השיקומית בישראל", 1996, עמוד 56.
הערות שוליים
- ^ יש לציין כי בשנות השלושים של המאה העשרים, לפני הגעתו של וייזר היה קיים בבית החולים (במבנה שממול לבית החולים) מכון לפזיוטרפיה בהנהלתו של ד"ר רטנר.
- ^ אפרים סיני, "במלוא העין - מיומנו של רופא", צ'ריקובר הוצאה לאור, 1994, עמוד 154
- ^ מרכז רפואי עירוני ממשלתי - ספר השנה 1971-1972, הוצאת המחלקה ליחסי-ציבור של בתי החולים העירוניים-ממשלתיים, העורך : אריה תורג'מן, 1972, "המכון לרפואה פיזיקלית וראומטולוגיה", עמודים 148-153
- ^ נסים לוי, יעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל, 1799–1948, מהדורה ב', זכרון יעקב: איתי בחור, 2012, עמ' 196.
- ^ שי ארזואן, חולק כבוד אחרון: סשה ברון כהן בישראל בהלווית סבתו ליזל וייזר, אתר וואלה! 30 בנובמבר 2014
