הנרי גולדן דארת'
 |
הנרי גולדן דארת' ( באנגלית: Henry Golden Dearth; 22 באפריל 1864 - 27 במרץ 1918) היה צייר אמריקאי, שלמד בפריז. בסביבות 1912 שינה את סגנונו האמנותי והחל לכלול פורטרטים ודומם.[1]
ראשית חייו
הנרי גולדן דארת' נולד ב־22 באפריל 1864 בבריסטול, רוד איילנד, היה הצעיר מבין חמשת ילדיהם של ג'ון ויליס ורות מרשל דיר. אביו היה קשור לעסקי לווייתנים והיה קצין ארטילריה במהלך מלחמת האזרחים. הוא היה גם מוזיקאי מוכשר והשפיע על התפתחות כישרונו של הנרי. סבו היה מפקד בצי ארצות הברית במהלך מלחמת 1812.[2] בגיל 15 עברה משפחתו לוטרבורי, קונטיקט.
אהבתו הנלהבת של דארת' לאמנות הביאה אותו בסופו של דבר להתמסר אך ורק לציור. הוא נכנס לסטודיו של צייר הדיוקנאות הוראס ג'ונסון במשך שלושה חודשים לפני שנסע לפריז ולמד בבית הספר לאמנויות יפות. [3] [4]
בשובו לארצות הברית בשנת 1888, הציג את תערוכת הבכורה של ציורי נוף, באקדמיה הלאומית לעיצוב. בשנת 1889 הציג לראשונה עם האגודה של אמנים אמריקאים. בשנת 1893 הוענק לו פרס Webb על עבודות של אמן מתחת לגיל 40. בשנת 1902 הוא פתח את הסטודיו שלו בניו יורק וחזר לבלות את הקיץ בנורמנדי, האזור שמשך אותו לראשונה לציור נוף. היה לו בית ואולפן במונטריי-סור-מר, על חוף התעלה האנגלית, שם עבד כמה חודשים בכל קיץ. [5]
הוא התחתן עם קורנליה ואן רנסלייר ויל, ב־26 בפברואר 1896 ונולדה להם בת אחת נינה ואן רנסלייר דיר.
קריירה
ניתן לחלק את הקריירה של דארת' לשתי תקופות. לפני 1912 הוא היה צייר טונליזם ונחשב לחלק מאסכולת ברביזון. עבודות מוקדמות אלה מראות אדישות ניכרת לפרטים, לוח צבעים מעט מוגבל.
לאחר 1912, הוא שינה את הטכניקה שלו וצייר בצבעים שבורים, ושינה את נושאיו מנופים של לונג איילנד ומונטריי לנושאי טבע דומם ונושאים פיגורטיביים בסגנון שמזכיר את אדולף מונטיסלי. [6] אף שעבודותיו המאוחרות כוללות דיוקנאות ונושא ז'אנר, עבודותיו הרבות ביותר בתקופה זו היו ציורי בריכות סלעים בבריטני.
בסוף ימיו השתמש דארת' לעיתים קרובות באובייקטים גותיים, רנסאנסיים ומזרחיים בתוך ציוריו. בתמונותיו האחרונות שולבו אלמנטים יפניים ואלמנטים סיניים בציורי טבע דומם או כרקע לכמה דמויות מעוצבות.
מוות והערכה
הנרי גולדן דארת' נפטר מהתקף לב ב־27 במרץ 1918 בביתו בניו יורק.
עבודותיו של דארת' משנות ה -90 של המאה ה-19 ועד ראשית המאה העשרים מראות שהוא צייר בעדינות ובדמיון ניכר. תמונותיו מלאות אור ואווירה, ולא משנה כמה ערכות הצבעים שלו בוהקות, התוצאה היא עומק גוון עדין במקום קשיות.[7]
ביצירות משנת 1912 ואילך, הוא השתמש בחופשיות בכתמי צבע טהורים במטרה לעבד את מה שראה, כך שהציורים יציגו הרמוניה רבה ויהיו מנוגדים בתחושה עשירה.
לאחר מותו, אורגנו תערוכות זיכרון במוזיאונים וגלריות האמנות בערים רבות ברחבי ארצות הברית.
גלריה
.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bermingham, Peter (1975), American Art in the Barbizon Mood,
- ^ Dearinger, David Bernard (2004), Paintings and Sculpture in the Collection of the National Academy of Design, Vol. 1: 1826–1926, New York: Hudson Hills Press,
- ^ Lynch, Richard (1981), Henry Golden Dearth Exhibition September 22 – October 3, 1981 Hammer Galleries, New York: Hammer Galleries
- ^ "Henry G. Dearth, Painter, Dies at 53: New York Artist, a National Academician, Who Won Several Medals, Expires Suddenly"
- ^ "Henry G. Dearth, Painter, Dies at 53: New York Artist, a National Academician, Who Won Several Medals, Expires Suddenly"
- ^ "Henry Golden Dearth Memorial Exhibition: Art at Home and Abroad"
- ^ Lynch, Richard (1981), Henry Golden Dearth Exhibition September 22 – October 3, 1981 Hammer Galleries, New York: Hammer Galleries
