הנרי גרין
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. הנרי גרין היה שם העט של הנרי וינסנט יורק (29 באוקטובר 1905 – 13 בדצמבר 1973), סופר אנגלי, הידוע ביותר בזכות הרומנים: מסיבה, חיים ולאהוב. גרין פרסם תשעה רומנים בין 1926 ו-1952.
חייו ועבודתו
גרין נולד ליד טוקסברי, גלוסטרשייר, לתוך משפחה בעלת השכלה עם עסק מצליח. אביו, וינסנט וודהאוס יורק, בנו של ג'ון רג'ינלד יורק וסופיה מטילדה דה טוייל דה סרוסקרקן, היה בעל אדמות עשיר ותעשיין בברמינגהאם. אמא שלו, כב' מוד אוולין ווינדהם, הייתה בתו של הברון לקונפילד השני.[1] גרין גדל בגלוסטרשייר ולמד באיטון קולג', שם הפך לחברו של תלמיד אחר בשם אנתוני פאוול,[2]אשר כתב את רוב הרומן הראשון שלו, עיוורון. הוא למד במכללת מגדלן שבאוניברסיטת אוקספורד שם החל בחברות ויריבות ספרותיות עם אוולין וו של קולג' הרטפורד.
גרין עזב את אוקספורד ב-1926 מבלי לקבל תואר[3] וחזר לברמינגהאם לעסוק בעסק המשפחתי.[4] הוא התחיל בעבודה עם עובדים רגילים על רצפת המפעל של משפחתו, אשר הפיקה מכונות של בקבוקי בירה, ומאוחר יותר הפך למנכ"ל החברה. במהלך הזמן הזה הוא צבר ניסיון לכתוב את החיים, הרומן השני שלו, עליו הוא עבד במהלך 1927 ו-1928.[5] בשנת 1929, הוא נישא לבת דודו השנייה, כב' אדלייד בידאלף, הידועה גם בשם 'לחפור'. שניהם היו הנינים של הברון לקונפילד הראשון. הבן שלהם, סבסטיאן, נולד ב-1934.[6] ב-1940, גרין פרסם את לארוז את התיק שלי, אותה החשיב כאוטוביוגרפיה כמעט מדויקת על חייו.[7] במהלך מלחמת העולם השנייה גרין שירת ככבאי בשירותי עזר אש וחוויות מלחמה אלו מהדהדות ברומן שלו נתפס; הן גם היוו השפעה חזקה על הרומן שכתב לאחר מכן, בחזרה.
הרומן האחרון שפרסם גרין היה המסורה (1952); זו הייתה סופה של קריירת הכתיבה שלו. בשנותיו האחרונות, עד מותו ב-1973, הוא הפך ליותר ויותר מרוכז במחקרים של האימפריה העות'מאנית, והפך לאלכוהוליסט ומתבודד.[8][9] מבחינה פוליטית, גרין היה טורי מסורתי לאורך כל חייו.[10]
לגרין הייתה דעה משלו לגבי איך הכתיבה צריכה להיות: "הפרוזה לא נועדה לקריאה בקול רם אלא לקריאה עצמית לבד בלילה, היא לא מהירה כמו שירה אלא בנויה ככינוס רשת של רמיזות [...] בפרוזה צריך להיות אינטימיות ישירה בין זרים, בלי לערער על מה ששניהם עשויים לדעת. זה צריך לערער לאט לאט את הפחדים הלא מבוטאים, זה אמור בסופו של דבר לחלץ דמעות מתוך האבן."[11]
ספריו
- עיוורון (1926)
- חיים (1929)
- מסיבה (1939)
- לארוז את התיק שלי (1940)
- נתפס (1943)
- לאהוב (1945)
- חזרה (1946)
- סיום (1948)
- שום דבר (1950)
- המסורה (1952)
- הישרדות: אוסף כתביו של הנרי גרין (1992)
לקריאה נוספת
- הנרי גרין: כיתה, סגנון, וכל יום על ידי ניק Shepley, 2017, אוניברסיטת אוקספורד
קישורים חיצוניים
- 'אוצר מותך', מגזין טיים, סקירה של 'לאהוב', 1949
- 'הנרי גרין, האחרון אנגלית המודרניסטי של' על ידי ג'יימס ווד, מוסף הספרות
- ספרייה בריטית רשימה של הנכסים כולל מלגה על הנרי גרין
- הכתבה בניו-יורקר", אוקטובר 2016
- "למה אתה חייב לקרוא את הנרי גרין" על ידי ניק שפלי, OUP בלוג, אוקטובר 2016
- הנרי גרין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Molten Treasure (1949)- TIME
- ^ "Romancing: The Life and Work of Henry Green" – Review, Insight on the News
- ^ West Midlands Literary Heritage site (אורכב 04.01.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ^ "James Wood on Henry Green" | Article |Times Literary Supplement
- ^ Faulks, Sebastian (24 בספטמבר 2005). "Caught in the web". The Guardian. London.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Romancing: The Life and Work of Henry Green by Jeremy Treglown, 2000
- ^ The Paris Review, The Art of Fiction No. 22, Summer 1958 No. 19
- ^ "All Time 100 Novels". Time. 16 באוקטובר 2005.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ David Lodge, "Henry Green: A Writer's Writer's Writer", in The Practice of Writing (London: Vintage, 2011), pp. 113-122.
- ^ The Sewanee Review, Vol. 100, No. 1 (Winter, 1992), pp. 114
- ^ Cited in Faulks, Sebastian, "Introduction" to Loving, Living, Party Going (London: Vintage, 2005), pp. 7-14 |edited version printed in The Guardian, 14 Sept 2005 | https://www.theguardian.com/books/2005/sep/24/classics.sebastianfaulks
