הנרי וירץ
 |
הנרי וירץ (באנגלית: Henry Wirz; ) היה מפקדו של מחנה סאמטר (Camp Sumter) שליד אנדרסונוויל, ג'ורג'יה, מחנה שבויים שהקים צבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית. במחנה זה גוועו כ-13,000 חיילים של האיחוד. לאחר המלחמה וירץ נשפט למוות כפושע מלחמה ונתלה.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
הנרי וירץ נולד בציריך שבשווייץ בשם הרטמן היינריך וירץ. אביו, קספר יוהאן, היה חייט מומחה וחבר במועצת העיר. וירץ קיבל חינוך יסודי ותיכון, ובהמשך שאף להיות רופא, אלא שלמשפחתו חסרו האמצעים לממן את לימודי הרפואה. כיוון שכך, בין 1840 ל-1842 וירץ התמחה במסחר, הן בציריך, הן בטורינו, ולאחר מכן החל לעבוד בחנות כלבו בציריך. בשנת 1845 נישא לאמילי אושוואלד (Oschwald), ולזוג נולדו שני ילדים. בשנת 1847 וירץ הורשע במעילה ובהונאה, ונידון לארבע שנות מאסר. שנה לאחר מכן הומר עונשו ל-12 שנות גלות מקנטון ציריך. אשתו סירבה לעזוב את ציריך, והזוג התגרש ב-1853. תחילה, ב-1848, עבר וירץ למוסקבה, וכשנה לאחר מכן, ללורנס (מסצ'וסטס) שבארצות הברית, שם מצא עבודה במפעל. לאחר כחמש שנים, וירץ עקר להופקינסוויל (Hopkinsville) שבקנטאקי, שם עבד כעוזר לרופא. במסגרת עבודתו זו למד וירץ לערוך ניתוחים פשוטים ולקבע עצמות שבורות. בהמשך או במקביל, שלח ידו, או שניסה לעשות זאת, הן כעצמאי, הן כשכיר, במקצועות פארא-רפואיים שונים, הן בקנטאקי, הן במסצ'וסטס. בשנת 1854 הנרי וירץ נישא לאליזבת' וולף (Wolfe), אלמנה ולה שתי בנות. הזוג עבר ללואיזיאנה, שם נולדה לאליזבת' בת נוספת. בלואיזיאנה, ב-1856, הכיר הנרי וירץ את לוין מרשל (Marshall), בעל מטעים, אשר העסיק אותו כמפקח, וזאת לצד עיסוקו של וירץ בהומאופתיה.
מלחמת האזרחים
בפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, וירץ הצטרף לצבא הקונפדרציה כטוראי בפלוגה שהתארגנה במחוז מדיסון בלואיזיאנה. לדבריו של וירץ, הוא נטל חלק בקרב שבעת האורנים (אנ') שנערך ב-31 במאי וב-1 ביוני 1862, כעוזרו של ג'וזף א' ג'ונסטון, ובמהלכו נפצע. יש המפקפקים בדברים אלה, אך בכל מקרה, במהלך המלחמה הוא נפצע, ובשל כך איבד את היכולת להפעיל את ידו הימנית. וירץ נשלח לשלושה חודשי החלמה בביתו, מהם חזר ליחידתו ב-12 ביוני 1862. בהמשך אותה שנה, כתגמול על אומץ לב בקרב, וירץ הועלה לדרגת קפטן, ועקב מוגבלותו, הוצב בתפקיד מטה, כשלישו של ג'ון הנרי וינדר (Winder), האחראי על מחנות השבויים מקרב חיילי האיחוד. על פי גרסתה של אחותו, וירץ עשה בשליחות מיוחדת, מטעמו של נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס, במהלכה נסע לבריטניה ולצרפת עד ינואר 1864, ואז חזר והוצב במספר תפקידים קצרי מועד, תחת פיקודו של וינדר. ב-12 באפריל 1864, וינדר הוצב כמפקד על מחנה סאמטר.
מחנה סאמטר
ערך מורחב – אנדרסונוויל
מחנה סאמטר באנדרסונוויל (אשר נקרא לרוב על שם היישוב) הוקם כמחנה שבויים עבור חיילי האיחוד כחודשיים לפני הגעתו של וירץ. המחנה, שבנייתו לא הסתיימה באותה עת, התמלא בחיילים שבויים מצבא האיחוד בצפיפות רבה, הרבה יותר ומהר יותר מעבר למה שתוכנן. כיוון שהמגורים שתוכננו לא נבנו בטרם הגיעו, הם שהו באוויר הפתוח. הצפיפות הרבה, יחד עם תנאים סניטאריים ירודים, מחסור במזון, במי שתייה ובאספקה רפואית ואחרת, הביאו לתמותה רבה בקרבם (וגם בקרב צוות המחנה), ובשיאה הגיעה עד לכ-3,000 שבויים בחודש. אחת הסיבות לכך, פרט למחסור הכללי אותו חוותה הקונפדרציה, בייחוד לקראת סוף המלחמה, הייתה ציפייה שלא התגשמה, לחילופי שבויים. וירץ פנה אל הממונים עליו בבקשה לסיוע בשיפור התנאים, ללא הועיל. בנוסף, שיחרר חמישה שבויים, אשר נשאו מכתב החתום על ידי חבריהם, ובו בקשה לערוך חילופי שבויים. גם צעד זה לא נענה.
משפט והוצאה להורג
ב-7 במאי 1865, וירץ נתפס ונעצר באנדרסונוויל, על ידי כוח פרשים של האיחוד. כיוון שהממשלה הפדרלית החליטה להעמידו לדין, ב-10 במאי הוא נחבש בבית סוהר בוושינגטון די.סי.
וירץ הועמד לדין בפני בית משפט צבאי שבראשו עמד לו וולאס. משפטו נערך בין 23 באוגוסט ל-18 באוקטובר, ובו נאשם, יחד עם וינדר ואחרים, כי פעולותיו כמפקד מחנה השבויים נעשו בכוונה ליטול את חייהם של חיילי האיחוד הכלואים בו. בנוסף לאחריות לתנאים הנוראיים בהם הוחזקו השבויים, וירץ הואשם ב-13 מקרים שונים בהם נקט באכזריות כלפי שבויים באופן אישי. במשפט נשמעו 158 עדים: שבויים לשעבר, חיילים לשעבר של הקונפדרציה ואזרחי אנדרסונוויל.
בתחילת נובמבר וירץ הורשע הן באשר לאופן ניהולו את מחנה השבויים, הן בעשרה מתוך 13 המקרים של התאכזרות אישית, ונידון למוות. בקשת חנינה אשר וירץ שלח אל הנשיא אנדרו ג'ונסון נותרה ללא מענה. וירץ דחה הצעה לגלגל את האחריות לנעשה באנדרסונוויל לכיוונו של נשיא הקונפדרציה דייוויס, דבר שייתכן שהיה מציל אותו מהגרדום. ב-10 בנובמבר וירץ נתלה סמוך לבניין הקפיטול, בנוכחות קהל של כ-200 אזרחים וכ-120 חיילים אשר שמרו על הסדר.
אחרית דבר
וירץ היה האדם השני והאחרון שהוצא להורג בעוון פשעי מלחמה במלחמת האזרחים האמריקנית. הראשון, צ'אמפ פרגוסון (Ferguson), מנהיג של חבורת גרילה דרומית, נתלה ב-20 באוקטובר (היו מספר הוצאות להורג נוספות בעוון ריגול, רצח ופגיעה בנשים אך לא באשמת פשעי מלחמה בתור שכאלה). עם הזמן עלו ספקות עד כמה משפטו של וירץ היה הוגן, וכמה אמינים היו חלק מן העדים. כן עלתה הסוגיה מה היה ביכולתו לעשות לנוכח מיעוט המשאבים שהועמדו לרשותו והשעיית חילופי השבויים.
לקריאה נוספת
- Chipman, Norton P. (1911). The Tragedy of Andersonville; Trial of Captain Henry Wirz, the Prison Keeper. Sacramento.
- Futch, Ovid (1968). History of Andersonville Prison. University Press of Florida. ISBN 9780813036915.
- Harper, Frank Roderick (1986). Andersonville: The Trial of Captain Henry Wirz. University of Northern Colorado.
- Marvel, William (1 באוגוסט 2006). Andersonville: The Last Depot. Univ of North Carolina Press. ISBN 978-0-8078-5781-6.
{{cite book}}: (עזרה) - Page, James Madison; Haley, M.J. (1908). The True Story of Andersonville Prison. Neale (2000 reprint by Digital Scanning Inc.). p. 1122. ISBN 978-1582181479. נבדק ב-10 בנובמבר 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - Wooster, Robert (1998). Civil War 100. Carol Publishing Group. pp. 243–245. ISBN 9780806519555.
קישורים חיצוניים
- הנרי וירץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
