הנרי פולדס
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נראה כמו תרגום מכונה, חסר קישורים, קטגוריות וישנם הרבה שגיאות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נראה כמו תרגום מכונה, חסר קישורים, קטגוריות וישנם הרבה שגיאות. |
| תרומות עיקריות | |
|---|---|
| טביעת אצבע |
הנרי פולדס (באנגלית: Henry Faulds; 1 ביוני 1843 - 24 במרץ 1930) היה רופא, מיסיונר ומדען סקוטי, ידוע בעיקר עבור הפיתוח של טביעת אצבע.
שנותיו הראשונות
פולדס נולד בביית' (Beith), איירשייר, למשפחה בעלת אמצעים צנועים. בגיל 13, הוא נאלץ לעזוב את בית הספר, ונסע לגלאזגו כדי לעבוד כפקיד כדי לסייע בפרנסת משפחתו; בגיל 21 הוא החליט להירשם ללימודים במתקן לאמנויות באוניברסיטת גלאזגו, בו למד מתמטיקה, לוגיקה וקלאסיקה. מאוחר יותר הוא למד רפואה במכללה של אנדרסון, וסיים את לימודיו עם רישיון רופא.
לאחר סיום לימודיו, פולדס הפך למיסיונר רפואי לכנסייה של סקוטלנד. ב-1871, הוא נשלח להודו הבריטית, שם עבד במשך שנתיים בדרג'ילינג, בבית חולים לעניים.
ב-23 יולי 1873, הוא קיבל כתב מינוי מהכנסייה הפרסביטריאנית של סקוטלנד להקים שליחות רפואית ביפן. הוא נישא לאיזבלה וילסון בספטמבר, והזוג הטרי יצא ליפן בדצמבר.
חיים ביפן
פולדס הקים את המשימה הסקוטית הראשונה ביפן בשנת 1874, עם בית חולים ומתקן הוראה לסטודנטים יפניים לרפואה. הוא עזר להציג את שיטות החיטוי של ד"ר ג'וזף ליסטרל למנתחים יפניים. ב-1875, הוא עזר לייסד את Rakuzenkai, החברה הראשונה של יפן לעיוור, ולהקים תחנות הצלה כדי למנוע טביעה בתעלות סמוכות. הוא עצר מגפת כלבת שבה נהרגו ילדים קטנים ששיחקו עם עכברים נגועים, והוא עזר לעצור את ההתפשטות של כולרה ביפן. הוא אפילו ריפא נגע אשר הדביק את אוכלוסיית דגי הקרפיון המקומית. בשנת 1880 הוא עזר לייסד בית ספר לעיוורים. עד שנת 1882, בבית החולים צוקיג'י בטוקיו טופלו 15,000 מטופלים בשנה. פולדס הפך דובר יפנית באופן שוטף ובנוסף לעבודתו במשרה מלאה כרופא, הוא כתב שני ספרים על נסיעות במזרח הרחוק, כתב מאמרים אקדמיים, והתחיל שלושה מגזינים.
תוך ליווי חבר (ארכאולוג אמריקאי, אדוארד ס ' מורס) לחפירה ארכאולוגית שם לב כמה הרשמים העדינים נותרו על ידי בעלי מלאכה אפשר להבחין בשברי חרס עתיקים. לאחר שבחן את קצות האצבעות שלו ושל חברים, הוא השתכנע כי הדפוס של רכסים היה ייחודי לכל פרט.
זמן קצר לאחר שביצע את התצפיות הללו בית החולים שלו נפרץ. המשטרה המקומית עצרה חבר בצוות שהאמין פולדס להיות חף מפשע. נחוש בדעתו לטהר את האיש, הוא השווה את טביעות האצבעות שנשארו מאחור בזירת הפשע לאלו של החשוד ומצא אותן להיות שונות. על סמך ראיות אלה המשטרה הסכימה לשחרר את החשוד.
בניסיון לקדם את הרעיון של זיהוי טביעת אצבע, הוא ביקש את עזרתו של חוקר הטבע הנודע צ'ארלס דרווין. דרווין סירב לעבוד על הרעיון, אבל העביר אותו לפרנסיס גלטון קרובו, שהעביר אותו לחברה האנתרופולוגית של לונדון. כאשר גלטון חזר לנושא כשמונה שנים לאחר מכן, הוא הקדיש מעט מאוד תשומת לב למכתבו של פולדס. כתוצאה מכך התפתחה מחלוקת לגבי זהות הממציא של טביעת אצבע לזיהוי פלילי מודרנית. עם זאת, לא היה ספק לגבי פרסום מאמרו של פולדס בנושא בכתב העת המדעי Nature ב-1880; כל הצדדים הודו בכך.
בחודש הבא סר ויליאם הרשל, עובד מדינה בריטית המבוססים בהודו, כתב לטבע ואמר כי הוא היה באמצעות טביעות אצבעות (כצורה של הברקוד) כדי לזהות פושעים מאז 1860. עם זאת, הרשל לא הזכיר את הפוטנציאל שלהם לשימוש לזיהוי פלילי. במהלך השנים, פולדס נערך מחלוקת חריפה עם הרשל על השימוש בטביעות אצבעות, בדרישה הוכחה בשנת 1894 שהרשל אי פעם השתמש בטביעות אצבעות באופן רשמי, שהרשל סיפק כדין, ולאחר מכן בכתיבת סדרה של ספרים וחוברות כעבור שנים רבות המכילים וריאציות של טענה כי הוא רומה האשראי בשלו (ראה לפקסימיליות מוחלטת של אלה ויצירות יסוד אחרות בטביעת אצבע, ומכתבי הרשל / פולדס). ספרים אלה פורסמו מ-1905 ואילך, זמן רב לאחר טביעת האצבע שנכנסה לשימוש נרחב.
השיבה לבריטניה
בשובו לבריטניה בשנת 1886, לאחר ריב עם חברת המיסיונרית שניהלה בית החולים שלו ביפן, פולדס הציע את הרעיון של זיהוי טביעת אצבע לסקוטלנד יארד, אבל הוא נדחה, ככל הנראה משום שהוא לא הציג ראיות רבות הנדרשות כדי להראות שטביעות האצבע עמידות, ייחודייות ולסיווג כמעט. בהמשך לכך, פולדס חזר לחייו של מנתח משטרה, תחילה בלונדון, ולאחר מכן בעיר פנטון סטוק און טרנט. ב-1922 הוא נמכר בפועל שלו ועבר לרחוב ג'יימס ב-Wolstanton הסמוך, שם הוא מת במרץ 1930, בן 86, מריר בחוסר ההכרה שקיבל עבור עבודתו. בשנת2007 נחנך שלט המכיר בעבודתו של פולדס בבית בנק, בסמוך לחצר הכנסייה של Wolstanton סנט מרגרט שבו ממוקם קברו. ב-2011, שלט נחנך בבית המגורים ברחוב ג'יימס לשעבר.
מורשת
השיטה של זיהוי עבריינים על ידי טביעות האצבעות שלהם הוצגה ב-1860 על ידי סר ויליאם ג'יימס הרשל בהודו, ופוטנציאל השימוש בהן בעבודה משפטית הוצע לראשונה על ידי ד"ר הנרי פולדס ב-1880. גלטון, בעקבות הרעיון שנכתב על ידי פולדס, וללא אזכור תרומתו של פולדס, היה הראשון להציב את המחקר על בסיס מדעי, אשר סייע לקבלת השיטה על ידי בתי המשפט. המשטרה יפנית אימצה את שיטת טביעת האצבע באופן רשמי בשנת 1911.
קישורים חיצוניים
- [1]
- הנרי פולדס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
