הנשים החותרות מסטוקהולם
השטת מוניות היה מקצוע נשי בסטוקהולם,[1] שוודיה, מן המאה ה-15 עד תחילת המאה ה-20. החותרות שניהלו את מוניות המים המוקדמות והשיטו נוסעים בין האיים של סטוקהולם, אל האיים של הארכיפלג של סטוקהולם, וכן בין אתרים סביב אגם מלארן בצדה השני של העיר, נקראו הנשים החותרות (בשוודית: Roddarmadam, במשמעותו המילולית: "הגברת החותרת").
היסטוריה
הנשים החותרות של סטוקהולם מוזכרות לראשונה בטקסט מן המאה ה-15. בשנת 1638 הן ייסדו קבוצה מיוחדת בתוך הגילדה של משיטי המעבורות השוודית. הן היו אחראיות לרוב התחבורה הימית באזור הבירה. החותרות עבדו בצוותים של שתיים, כשהן משיטות נוסעים בין האיים, לאגם מלארן ולארכיפלג של סטוקהולם. הן היו נשואות או רווקות, והורישו את סירותיהן מאם לבת, או קנו אותן מקולגה שפרשה. הן התפרסמו כנשות עסקים בעלות דיבור גס ובוטה. ב-1759 עלתה הצעת חוק שדרשה שהחותרות יחויבו להיות פיכחות ולדבר בשפה ראויה. הן חבשו כובעים גדולים, שהתאימו לכל מזג האוויר והיו לסימן זיהוי שלהן.
החותרות השאירו רושם עז על זרים שהגיעו לסטוקהולם. בשנות התשעים של המאה ה-16, מבקר איטלקי התרשם מהכוח ומהמהירות גדולה של הנשים החותרות. בשנת 1763, המשורר השוודי קארל מיקאל בלמן משך תשומת לב כאשר הסתכסך עם אחת החותרות וניצח.[2] במהלך ביקורו בשוודיה בשנת 1787 של איש הצבא פרנסיסקו דה מירנדה (Francisco de Miranda), הוא תיאר את הנשים החותרות כ"נשים טובות ששרות כמו שדים!".[2]
במהלך המאה ה-19, הנשים החותרות התמודדו עם תחרות גוברת והולכת. בעקבות החוק משנת 1846, אשר ביטל את כל זכויות היתר של חברי הגילדות ואיפשר לכל אחד לפתוח חברה פרטית בכל תחום. חברה פרטית רכשה רישיון, בשנת 1848, עבור הפעלת קו הסעות בסטוקהולם באמצעות סירות מונעות על ידי גלגל הנעה (Paddle wheel) במקום משוטים. החברה העסיקה נשים לא נשואות מדלרנה. הנשים לבשו לבוש מסורתי והיו נחמדות ואדיבות ללקוחות.[3] כמה שנים מאוחר יותר סירות קיטור התחילו נגסו חלקים נרחבים מקווי ההסעות והתחרו עם הנשים שהפעילו הסעות בשני סוגי הסירות.
בשנת 1856 היו 96 סירות משוטים שנוהלו על ידי נשים, עם יכולת הובלה של 20–25 אנשים בכל סירה. בשנת 1875, כאשר מקצוע החותרת בוטל באופן רשמי (אף על פי שהן הורשו להמשיך להשיט סירות), היו חמש תחנות של סירות משוטים בסטוקהולם, בהן 23 סירות שנוהלו על ידי נשים. המספר המשיך להצטמצם עם השנים, ולא ידוע בדיוק מתי נשים הפסיקו להפעיל סירות. עם זאת, על פי ההיסטוריון השוודי פר אנדש פוגלסטרם (Per Anders Fogelström), נשים המשיכו להפעיל סירות משוטים עד מלחמת העולם הראשונה.[4]
הערות שוליים
- ^ Allan Pred: Lost words and lost worlds Cambridge University Press 1990, page 69.
- ^ 2.0 2.1 Niklas Ericsson, Magnus Hansson, Christer Jörgensson ., Stockholm- historien om den stolta staden (Stockholm - history of the proud city), B. Wahlströms., 2002
- ^ Rolf Söderberg, Stockholmsspegel, Liber förlag (1984), מסת"ב 91-38-90460-8
- ^ Christine Bladh, Rodderskor på Stockholms vatten, Stockholmia förlag (2008), מסת"ב 91-7031-207-9
