הסכם סחר חופשי
הסכם סחר חופשי (FTA) הוא הסכם בינלאומי על פי החוק הבינלאומי שמטרתו להקים אזור סחר חופשי בין המדינות המשתפות פעולה בהסכם. החוזה בדרך כלל מצמצם מכסים והגבלות כלכליות על מנת לעודד סחר בינלאומי.[1] הסכמים כאלה לרוב "כוללים סעיפים על הקלות בסחר וקביעת כללים בתחומים כמו השקעות, קניין רוחני, רכש ממשלתי, סטנדרטים טכניים ונושאים סניטריים ופיטוסניטריים".[2]
ההסכם הכללי על מכסים וסחר משנת 1994 הגדיר במקור הסכמי סחר חופשי כאלו הכוללים בסחורות בלבד.[3] הסכם שמטרתו דומה (כלומר לשחרר של סחר השירותים) נקרא על פי סעיף V כ"הסכם אינטגרציה כלכלי ".[4] בפועל, המונח נמצא כיום בשימוש נרחב בתחומי מדע המדינה, הדיפלומטיה והכלכלה על מנת להתייחס להסכמים המכסים לא רק סחורות אלא גם שירותים ואפילו השקעות. הוראות סביבתיות הפכו נפוצות יותר ויותר בהסכמי השקעות בינלאומיים, כמו הסכמי הסחר החופשיים.[5]
ה-OED מתעד את השימוש בביטוי "הסכם סחר חופשי" בהתייחס למושבות האוסטרליות כבר משנת 1877.
לישראל ישנם הסכמי סחר חופשי עם מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, איגוד הסחר החופשי האירופי, טורקיה, מקסיקו, ירדן, מצרים ומדינות מרקוסור.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "3 Types of Free Trade Agreements and How They Work". The Balance. נבדק ב-2019-03-24.
- ^ "Rules of origin under free-trade agreements". EC Trade Helpdesk.
- ^ "The basic rules for goods". WTO.
- ^ "General Agreement on Trade in Services". WTO.
- ^ Condon, Madison (2015-01-01). "The Integration of Environmental Law into International Investment Treaties and Trade Agreements: Negotiation Process and the Legalization of Commitments". Virginia Environmental Law Journal. 33 (1): 102.
- ^ version 7.10.4, הסכמי אזור סחר חופשי של ישראל, באתר www.chamber.org.il
