הסכסוך במפלגת הבעת'
 | ||
| חאפז אל אסד וסאדם חוסיין, מנהיגי מפלגת הבעת' בסוריה ובעיראק | ||
|
| ||
הסכסוך במפלגת הבעת' היה יריבות אידאולוגית פנים מפלגתית בין הסיעה הסורית בראשות משפחת אל-אסד, לבין הבעת' העיראקית בראשות סדאם חוסיין. הסכסוך נמשך מבחינה אידאולוגית גם לאחר הפלישה לעיראק והפלת שלטון סדאם חוסיין במלחמת עיראק, והסתיים רק לאחר נפילת משטר אסד ב-2024 בעקבות מתקפה של האופוזיציה הסורית.
עם זאת, שני המשטרים הציגו מאפיינים משותפים, בהם מיליטריזציה קיצונית של החברה, שלטון אוטוריטרי, דיכוי, הגבלות על חירויות, ריכוז כוח בידי השלטון, זיופים בבחירות, ואחריות לסבל נרחב בשתי המדינות ובאזור כולו[1] [2].
רקע
מפלגת הבעת' (حزب البعث العربي الاشتراكي) נוסדה בשנות ה־40 על ידי מישל עפלק, סלאח א־דין אל־ביטאר וזכי אל־ארסוזי. היא התבססה על רעיונות של פאן־ערביות, סוציאליזם והתנגדות לאימפריאליזם. מטרת המפלגה הייתה ליצור אומה ערבית מאוחדת ומחודשת, באמצעות התבססות על עקרונות חילוניים וסוציאליסטיים. מפלגת הבעת' עלתה לשלטון דרך הפיכות צבאיות בסוריה (1963) ובעיראק (1968). אף על פי ששתי המפלגות התבססו על עקרונות אידאולוגיים דומים, הן התחילו לסטות זו מזו באופן מהותי עם הזמן. פלגים שונים במפלגה פירשו עקרונות אלו בדרכים שונות, מה שגרם לעימותים פנימיים, שלהן יסודות במתחים עדתיים.
היסטוריה
הפילוג הראשוני בבעת'
הסכסוך פרץ לאחר שמפלגת הבעת' התפצלה לשתי סיעות – הסורית והעיראקית – בעקבות הפיכה בסוריה ב-1966, שבה מישל עפלק וסלאח א-דין אל-ביטאר הודחו על ידי חאפז אל-אסד וסלאח ג'דיד. אז אירוע הפיצול המשמעותי, והמפלגה התחלקה לשתי סיעות עוינות: מפלגת הבעת' הסורית, שהונהגה בידי פלג צבאי בהובלת סלאח ג'דיד ובהמשך חאפז אל־אסד, ומפלגת הבעת' העיראקית, שהונהגה בידי אחמד חסן אל־בכר ובהמשך סדאם חוסיין. שתי הסיעות טענו שהן הממשיכות האמיתיות של האידאולוגיה הבעת'יסטית. היריבות ביניהן הייתה מרה, וכללה האשמות הדדיות, ניסיונות התנקשות ואף עימותים עקיפים דרך מדינות שלישיות. בשנות ה-70 הצליחו שתי סיעות הבעת' להגיע לפיוס זמני, אך הסכסוך התלקח שוב בעקבות הטיהורים במפלגת הבעת' בעיראק בשנת 1979[3][4]. אחד השיאים היה במלחמת איראן–עיראק (1980–1988), כאשר סוריה תמכה באיראן – אויבתה של עיראק, למרות הקרבה האידאולוגית. עם השנים, שתי הסיעות התרחקו מעקרונות הבעת' והפכו למשטרים סמכותניים הנשענים על פולחן אישיות – סביב אסד בסוריה וסביב סדאם בעיראק. רעיון הפאן־ערביות נזנח, וכל משטר התמקד בהישרדותו הלאומית ובהבטחת שלטונו.
סכסוך אסד – סאדם
בשנת 1980, כשסדאם חוסיין פלש לאיראן ופתח במלחמת איראן–עיראק, בחרה סוריה הבעת'יסטית להתייצב לצד איראן. בכך החלה ברית בין הבעת' הסורי לאסלאמיסטים שיעים, בעוד הבעת' העיראקית התחברה לאסלאמיסטים סונים. על אף שהבעת' הצהיר על חילוניות, הסכסוך נבע בחלקו ממניעים עדתיים – בעיראק הנהיגו את הבעת' סונים, ובסוריה הנהיגו אותה עלווים. הבעת' העיראקי אף תמך באחים המוסלמים ובמרד שלהם בסוריה נגד הבעת' הסורית[5].
במהלך ביקורו של שליח ארצות הברית למזרח התיכון, דונלד רמספלד, בעיראק ב-1983, העניק לו סדאם חוסיין קלטת וידאו ביזארית, המתעדת לכאורה זוועות סוריות. הקלטת הציגה, לכאורה, את חאפז אל-אסד, הצופה בחיילים סורים שדוקרים גורים למוות ונושכים את ראשיהם של נחשים חיים. הסרט נראה ערוך ורמספלד ציין מאוחר יותר שפקפק באמיתותו, וחשד שסדאם ניסה לתאר את המשטר הסורי כברברי. כדי לשכנע את ארצות הברית לתמוך בעיראק בסכסוך אפשרי עם סוריה[6][7][8]. הסרט פורסם ב-2011 באתר "מסמכי רמספלד"[9].
בשנת 1990 פלשה עיראק לכווית. לאחר קבלת אישור מועצת הביטחון של האו"ם, סוריה הצטרפה לקואליציה שהביאה לשחרור כווית במלחמת המפרץ ב-1991. בעקבות הפלישה ניתקה סוריה את יחסיה עם עיראק, אך ב-1997 החל הנשיא הסורי חאפז אל-אסד לשקם את יחסיו עם סדאם חוסיין[10]. חאפז נפטר בשנת 2000, ועיראק שלחה את סגן הנשיא טהא מוחי-אלדין מערוף (אנ') להלוויה הממלכתית. עליית בשאר אל-אסד לשלטון באותה שנה האיצה את תהליך הפיוס[11]. תחת בשאר, סוריה הפרה את הסנקציות על עיראק וסייעה לה בייבוא נפט באופן בלתי חוקי[12].
עד לחידוש הקשרים הדיפלומטיים ב-2006, המנהיגים החדשים של עיראק האשימו תכופות את סוריה הבעת'יסטית בניסיון לערער את היציבות בארצם, על ידי מתן אפשרות ללוחמים זרים ערבים סונים לחצות הלוך ושוב את הגבול בין שתי המדינות.
קריסת שני המשטרים
בשנת 2003, פלשה ארצות הברית לעיראק והפילה את שלטון סדאם, מה שהשאיר את סוריה כמדינה הבעת'יסטית היחידה. בשנת 2024, בעקבות מתקפה של האופוזיציה הסורית, הופל גם משטר הבעת' בסוריה[13]. לאחר נפילת משטר בשאר אל-אסד ב-2024, הצהיר עלי ח'אמנאי כי התמיכה האיראנית בסוריה הבעת'יסטית נבעה מהכרת תודה על תמיכתו של חאפז אל-אסד באיראן במהלך מלחמת איראן–עיראק, כאשר חסם מעבר של מיליון חביות נפט דרך הים התיכון[14]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ "Saddam To Assad, The Ba'ath Party's Brutal Slant On Arab Power Is Finally Over". Worldcrunch. נבדק ב-2024-12-09.
- ↑ Dina, Ezzat. "An era ends in Syria". Ahram online. נבדק ב-2024-12-10.
- ↑ Batatu, Hanna (1999). Syria's Peasantry, the Descendants of Its Lesser Rural Notables, and Their Politics. Chichester, West Sussex, UK: Princeton University Press. ISBN 0-691-00254-1.
- ↑ Ehteshami, Anoushiravan; Hinnebusch, Raymond A. (2002). Syria and Iran: Middle Powers in a Penetrated Regional System. New York, USA: Routledge. ISBN 0-415-15675-0.
- ↑ "The Syrian Muslim Brotherhood". Cablegate. 26 בפברואר 1985. אורכב מ-המקור ב-8 במאי 2014. נבדק ב-12 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "New Video Released: Middle East Envoy". The Rumsfeld Papers. 8 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2011. נבדק ב-15 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Rumsfeld, Donald (2011). Known and Unknown: A Memoir. Sentinel. pp. 7–8. ISBN 978-1-59523-067-6.
- ↑ Reeve, Elspeth (8 במרץ 2011). "Rumsfeld Releases a Puppy Snuff Film from Saddam". The Atlantic. נבדק ב-15 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑
Syrian Dictator Hafez al-Assad Bizarre Army Parade, סרטון בערוץ "orango2", באתר יוטיוב (אורך: 03:20)
- ↑ Mansour & Thompson 2020, p. 118.
- ↑ Mansour & Thompson 2020, p. 117.
- ↑ Harris 2012, p. 267.
- ↑ יותר מיובל בשלטון: משטר הבעת' נפל בתום 13 שנות מלחמת אזרחים, באתר חדשות 13, 8 בדצמבר 2024
- ↑ "بیانات در دیدار هزاران نفر از اقشار مختلف مردم درباره تحولات منطقه" (PDF). Khamenei official website (בפרסית). נבדק ב-12 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
הסכסוך במפלגת הבעת'40912329Q125750367