הפולמוס ההיסטוריוגרפי על מותו של ג'יימס קוק
הפולמוס ההיסטוריוגרפי אודות מותו של ג'יימס קוק או הפולמוס ההיסטוריוגרפי-אנתרופולוגי מתייחס לוויכוח בין היסטוריונים ואנתרופולוגים על אופן התיאור וההסבר של עובדת הרצחו של ג'יימס קוק בהוואי. הפולמוס הוא אבן דרך חשובה בהיסטוריוגרפיה המודרנית, שלאחר המפנה התרבותי. המפנה התרבותי הוא התקופה בשנות ה-80 של המאה ה-20 בה החלו היסטוריונים לתת משקל וחשיבות לעובדות תרבותיות בהסבירם תופעות היסטוריות. בתקופה זו הוכנס מושג הנראטיב התרבותי להסבר ההיסטורי על פיו לכל תרבות יש סיפור שונה אודות האירוע ההיסטורי. ההבדלים בין נראטיבים של חברות שונות נובע מהבדלים תרבותיים ביניהן.
רקע
הימאי ומגלה הארצות ג'יימס קוק הגיע להוואי בינואר 1779. היה זה ביקורו השני באי והוא התקבל בכבוד מלכים. ימאי גרמני בשם היינריך צימרמן (Zimmermann) כתב ב-1781 שבני הוואי חשבו את קוק לאליל שעלה מן הים. קוק עזב את האי אך נאלץ לשוב לאחר זמן קצר, בפברואר 1779, לשם תיקון תורן שנשבר. אולם, כאשר שב התחוללה באי התפרעות של הילידים במסגרתה נדקר קוק למות. נסיבות האירוע לא ברורות.
האנתרופולוג מרשל סהלינס (Marshall Sahlins) סיפק בספרו "איים של היסטוריה[1]" נראטיב הסבר היסטוריוגרפי-תרבותי סדור, לפיו בתחילה ראו הילידים את קוק כאליל לונו, משום שהופיע בזמן הנכון מבחינת המחזור הפולחני. כששב לאי בפעם השנייה, כבר לא תאם העיתוי את האמונות המסורתיות והדבר יצר תסיסה ותחושת השפלה בקרב הילידים.
הפולמוס
בשנת 1992 פרסם פרופסור גנאנאת אובייסקרה (Gananath Obeyesekere), ראש המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת פרינסטון דאז את ספרו "ההאלהה של קפיטן קוק" - The Apotheosis of Captain Cook: European Mythmaking in the Pacific, בספר זה טען שההצגה הנראטיבית המערבית המקובלת של רצח קוק כמעשה פולחני של חברת ילידים הוא תיאור קריקטוריסטי נלעג. עיקר ספרו מבקר את סהלינס. לדבריו, התיאור האנתרופולוגי-תרבותי הוא מתנשא ומבזה. לשיטתו, התיאור התרבותי "מבחוץ", מבצע הדרה מהשיח של אחד השחקנים החשובים בדרמה - בני הוואי. הילידים, בני הוואי, טען אינם פחות רציונליים מכל תרבות אחרת. חיבורו הוא דוגמה להגות פוסט-קולוניאליסטית.
אובייסקרה מספק הסבר רציונלי להתנהגותם של בני הוואי, אשר הופתעו משינוי היחס של קוק אליהם לרעה בעת ביקורו השני[2]. לדברי אובייסקרה הם מעולם לא חשבו באמת ובתמים שהוא אליל והרצח לא היה פולחני אלא אקט של הגנה עצמית מפני פולש. פעולתם הייתה רציונלית והגיונית ולא אימפולסיבית.
בעקבות הפרסום החלה ביקורת נוקבת על ההיסטוריוגרפיה האנתרופולוגית-תרבותית כממסד מתנשא מחד והתקפות מצד היסטוריונים ואנתרופולוגים, וסהלינס בראשם, מאידך. היסטוריונים חשובים תקפו בעיקר את חוסר מקצועיותו של אובייסקרה, אשר לא היה היסטוריון מקצועי ואף לא עסק באנתרופולוגיה של איי הוואי.
האנתרופולוג והפילוסוף קליפורד גירץ הגדיר את הפולמוס כמפנה התרבותי השני של ההיסטריוגרפיה. מעתה התיאור האנתרופולוגי חייב לקחת בחשבון ביתר רצינות את נקודת ההשקפה התרבותית החוץ-אירופית ועליו לנסות ולהגן עליה בכנות כצורת מחשבה והתנהגות תקפה ולא כקריקטורה. הדבר השתלב היטב עם עליית התקינות הפוליטית בכתיבה ובדיבור האקדמי של התקופה.
המתנגדים לגישה זו טוענים שהחשיבה הרציונלית היא עצמה פרי של חשיבה מערבית ועצם הניסיון להכפיף תרבויות חוץ-מערביות לסולם הערכים לפיו חשיבה רציונלית נעלה יותר מצורות חשיבה אחרות היא-היא התנשאות והדרה של צורות חשיבה.
האנתרופולוג רוברט בורובסקי (Borofsky) חקר את הפולמוס ומצא לו השלכות פוליטיות. בורובסקי התגורר בהוואי וראיין פעילים פולטיים במדינה. אלו טענו ברובם כי אף על פי שאינם יכולים להוכיח את דברי אובייסקרה ואף על פי שייתכן שסהלינס צודק וראיותיו העובדתיות מוצקות יותר, הרי שאובייסקרה, כמהגר מסרי לנקה, "מבין את הפוליטיקה של הדיכוי" טוב יותר ולכן הוא רשאי, מוסרית, "לדבר בשם הוואי". הפרשה מוכיחה, לדעת בורובסקי ואחרים (כגון הפילוסוף Ian Hacking) שנראטיב היסטורי נוטל חלק מכריע בהבניית כוח תרבותי, בלי קשר ליכולת האישוש האובייקטיבי שלו. השאלה "מה היה באמת" ריקה מתוכן וטפלה ביחס לכוח של הנראטיב המעוגן בחוויה התרבותית והבא ממקור לגיטימי (לדעתה של הקבוצה שאותה הוא מייצג).
לקריאה נוספת
- אלעזר וינריב, היסטוריה מיתוס או מציאות? מחשבות על מצב המקצוע, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2004 עמודים 49-13
- Obeyesekere, Gananath, The Apotheosis of Captain Cook: European Mythmaking in the Pacific Princeton University Press, 1992, מסת"ב 0-691-05752-4.
- Beyond the Cultural Turn: New Directions in the Study of Society and Culture (Studies on the History of Society and Culture, No 34), University of California Press, 1999, מסת"ב 0520216792
- Robert Borofsky, Cook, Luno, Obeyesekere and Sahlinas, Current Anthropology, 38, (1997) pp. 255-256
הערות שוליים
- ^ Sahlinas Marshall, Islands of History, Chicago University Press, 1985
- ^ קוק הפך מ"פרוספרו" (במחזה של שייקספיר "הסערה"), אירופאי מתנשא אך נדיב, ל"קורץ" (ב"לב המאפליה"/"אפוקליפסה עכשיו"), אירופאי פראי יותר מכל פרא - בספרו של וינריב עמוד 23
